ע"א 2289/08ד"ר אמיר אמיר-שלו נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

הבקשה והרקע

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ע' ברון ) עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה. יצוין, כי למעשה מדובר בבקשה לסעד זמני בערעור, שכן פסק הדין נשוא הערעור הינו פסק דין הצהרתי, אשר ככלל אין זה ראוי לעכבו.

2.

ואלו הן העובדות הצריכות לעניין: אמו של המבקש, גב' תמר ריבר ז"ל (להלן – המנוחה ), הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה למתן צו הצהרתי שלפיו הסכם הלוואה ושטר משכנתא שעליו חתמה, ובמסגרתו שועבדה לטובת המשיבה דירה שבבעלותה ברחוב יבנה 8 בנהריה (להלן – הנכס ) – בטלים. טרם שהגיעה התובענה לבירור – נפטרה גב' ריבר ז"ל ובנה של המנוחה, הוא המבקש, נכנס בנעליה של אמו ז"ל וניהל את התובענה. המבקש הוא יורשה היחיד של המנוחה, אשר עובר לפטירתה הוכרזה כחסויה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה. הכרזה זו היתה בשנת 2001. בשנת 1995 חתמה המנוחה כלווה, ביחד עם מר שמואל אלקן, על הסכם הלוואה עם שמשון חברה לביטוח בע"מ (להלן – חברת שמשון ) על סך של 300,000 ש"ח וכביטחון להחזר ההלוואה שיעבדה המנוחה את הנכס לטובת חברת שמשון. המשיבה שלפני – מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן – מגדל ) היא חליפתה של חברת שמשון ובאה במקומה לכל דבר ועניין. משלא עמדו הלווים בהחזרי ההלוואה, העמידה המשיבה את ההלוואה לפירעון מיידי ופתחה בהליכי הוצאה לפועל למימוש הנכס.

3.

טענתו העיקרית של המבקש בבית המשפט הנכבד קמא היתה כי בשל מצבה הנפשי והרפואי של המנוחה, היא לא היתה כשרה כבר ב-1995 להתקשר בעסקת ההלוואה עם המשיבה. עוד טען המבקש בבית המשפט הנכבד קמא כי המשיבה נטלה חלק בקנוניה שנועדה לנשל את המנוחה מרכושה. בית המשפט הנכבד קמא דחה את טענות המבקש בקובעו כי לא הוכח כל פגם בכשרותה של המנוחה להתקשר בהסכם ההלוואה ובשעבוד הנכס כבטוחה. כן נדחתה טענת המבקש ביחס לקנוניה הנטענת.

4.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, המכוון ברובו כנגד הממצאים שנקבעו על ידי בית המשפט הנכבד קמא בכל הנוגע למצבה הבריאותי של המנוחה בעת כריתת הסכם ההלוואה האמור. עוד טוען המבקש בערעורו כי טעה בית המשפט הנכבד קמא בהתעלמו מהתלאות שהיו מנת חלקה של אמו המנוחה, שהיתה ניצולת שואה (אשר הוכרה על ידי גורמים מוסמכים בגרמניה כבעלת נכות נפשית). כן הוא משיג על ממצאי המהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט הנכבד קמא לגבי עדויות המומחים הרפואיים ביחס למצבה הרפואי של המנוחה.

בבקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין טוען המבקש כי הטעם העיקרי לעיכוב הביצוע המבוקש כאן הוא החשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שיבוצע פסק הדין באופן מיידי, טרם שיוכרע הערעור. לעניין זה מדגיש המבקש כי המשיבה כבר החלה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל למימוש הנכס, וכי בכוונתה למכור את הנכס באופן מיידי.

המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק הדין. המשיבה מדגישה כי מדובר בנכס מקרקעין –אשר איננו משמש את המבקש למגורים, אלא הוסב למכון ספא והושכר ככזה למאן דהוא על ידי המבקש. אשר על כן, נוכח העובדה שאין מדובר בדירת מגורים ונוכח העובדה שאף אם ייגרם נזק כלשהו למבקש, במידה ויתקבל הערעור, מדובר יהיה בנזק כספי בלבד – אין להיעתר לבקשתו, בפרט נוכח סיכויי הערעור,

שאינם גבוהים לשיטתה.

5.

בשעתו הוצאתי סעד ארעי לעיכוב הליכי המימוש והפינוי שננקטו על ידי המשיבה ועתה הגיעה השעה להכריע במכלול שבפני.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, לא בנקל תעניק ערכאת הערעור סעד זמני לתקופת הערעור (שזהו הצו המבוקש למעשה כאן כאמור), והדבר מחייב בחינת שיקולי מאזן הנוחות, סיכויי ההצלחה של המבקש וכן – טעמים מיוחדים (תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). הנה כי כן, טרם שאנו מגיעים לטעמים המיוחדים, על בית המשפט לבחון את סיכויי הזכייה בערעור ולהיכן נוטה מאזן הנוחות. (ראו: ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (לא פורסם, 18.4.2005); ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 4.10.2004)).

7.

מן החומר שהוצג בפני, ומבלי לקבוע מסמרות בנושאים המועלים בערעור, אינני סבור כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן עיקר הערעור מכוון כנגד ממצאים שנקבעו על ידי בית המשפט הנכבד קמא בתחומי המומחיות הרפואית. עם זאת אין די בקביעה זו כדי לסתום את הגולל על בקשתו של המבקש ועדיין יש להמשיך ולבדוק האם ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך מביצוע מיידי של פסק הדין. כאמור לעיל, מדובר בדירה, אשר שימשה בזמנו את המנוחה למגוריה, אולם מאז מותה של המנוחה, אין הנכס משמש את המבקש למגוריו (כך על פי פסק הדין נשוא הערעור וכן על פי תגובת המשיבה). לטענת המשיבה הדירה הוסבה למטרה עסקית (מכון ספא).

משכך הם פני הדברים, הרי שככל שקיים חשש שאם לא יינתן כאן סעד זמני לתקופת הערעור ובינתיים יבוצע פסק הדין וימומש הנכס – כי אז אפילו המבקש יזכה בערעורו, הנזק שייגרם לו יהיה כספי בלבד. בכך נבדל עניין זה מהסיטואציה שבה עיכוב הביצוע, או הסעד הזמני מתייחסים לדירת מגורים שבה מתגורר המבקש. השוו: ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי (לא פורסם, 29.1.2007); ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 12.7.2004)). עוד יודגש, כי הנזק לו טוען המבקש הוא נזק שאינו מפורט די צורכו לבקשה מעין זו. ממילא מתברר גם כי אין בידי המבקש "טעמים מיוחדים", המצדיקים היעתרות לבקשתו לסעד זמני בערעור.

8.

נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה לסעד זמני בערעור להידחות. צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן בתאריך 6.4.2008 – מבוטל בזאת.