ע"א 2314/19 ציון יונה נ. כונס הנכסים הרשמי

1.המערער הבהיר, נוכח טענות הכונס הרשמי והמשיבה 4 ובהתאם להחלטתי מיום 30.6.2021, כי ערעורו מופנה כלפי החלטת בית משפט קמא מיום 14.2.2019 שבגדרה הוא הוכרז פושט רגל.

דומני כי יש ממש בטענות המערער. הטעם לכך הוא כי בהחלטה מיום 14.2.2019 הוסיף בית משפט קמא והורה ש"החייב [המערער] ישלם את צו התשלומים כפי שנקבע", ולמקרא כתב הערעור עולה כי המערער מלין בעיקר על קביעה זו. מכל מקום, אף אם אניח שהערעור מופנה אך כלפי ההחלטה בעניין צו התשלומים כפי טענת המשיבים, הרי שלטעמי אין בכך כדי להוביל לשינוי סיווגו של ההליך לבקשת רשות ערעור. זאת, שכן ההחלטה בעניין צו התשלומים "נבלעה" למעשה בהחלטה מיום 14.2.2019 שבגדרה הוכרז המערער פושט רגל (אשר מהווה "צו פשיטת רגל" הנתון לערעור בזכות, וראו: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 38 (מהדורה שלישית, 2010)), בפרט לנוכח העובדה שבית המשפט קבע במסגרתה שעל המערער להמשיך ולקיים את צו התשלומים. אוסיף ואציין בהקשר זה כי ההחלטה מיום 14.2.2019 נתונה לערעור בזכות על כלל רכיביה אף אם הייתה נדרשת רשות ערעור אילו הרכיב שעניינו צו התשלומים היה עומד בפני עצמו (ראו למשל, רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 8 והאסמכתאות הנזכרות שם (26.10.2011); רע"א 3914/17 אבולפיה נ' אבולפיה , פיסקה 2 (26.6.2017)). במצב דברים זה, אין עוד לכאורה מקום להשגה ערעורית נפרדת על ההחלטה בעניין צו התשלומים (השוו למשל, רע"א 9461/11 ברוך נ' כונס הנכסים הרשמי

(29.2.2012); ע"א 7359/19 מושאילוב נ' כונס הנכסים הרשמי (31.12.2019)).

כך או אחרת, התוצאה היא כי ההליך דנן מהווה אכסניה דיונית מתאימה להעלאת השגותיו של המערער, ואין לי אלא לדחות את טענות המשיבים בסוגיית סיווגו הנכון.

2.המערער עומד על בירורו של הערעור וזאת חרף טענות המשיבים כי הדיון בו אינו רלוונטי עוד בהתחשב בהתפתחויות הצפויות בבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, הערעור יועבר ליומן בית המשפט לשם הוצאת צו סיכומים מתוקן וקביעת מועד דיון. טענות הצדדים שמורות להם.

החלטתי-זו תועבר לעיון יומן בית המשפט ותתויק בתיקי השופטים.