ע"א 2335/97 קידי קט צעצועים בע"מ נ. אורבן א.א.ר. בע"מ

בבקשה למינוי כונס נכסים זמני במסגרת התביעה. בדיון שהתקיים בבקשה זו התנגדה המשיבה מס' 2 להחלת הצו על המלאי שהיה מצוי במושכר וטענה כי מלאי זה נמכר על ידה לצדדים שלישיים שמכרוהו למערערת (אשר מנהלה ובעל המניות העיקרי בה הוא גם בעל מניות ומנהל במשיבה מס' 2). בית המשפט קבע:

"אשר לטענת המשיבה לפיה המלאי לגביו מבוקש הצו הינו בבעלות קידי קט (המערערת - א.ב.) ולא בבעלותה לא מצאתי בתצהירו של מר הוברמן ובמסמכים שצורפו אליו תשתית מספקת למסקנה לכאורית כזו, לפיה המלאי המדובר הינו בבעלות קידי קט ולא המשיבה. לא הוצגו כל מסמכי יבוא של הסחורה, לא הוצגו כל מסמכי מכר של הסחורה מהמשיבה לקידי קט, או חשבוניות מתאימות, ואישורי רואה החשבון שצורפו, אינם מביאים בהכרח למסקנה המבוקשת, הגם שנערכו על סמך הצהרות מנהלי החברות הנ"ל. ממילא שאלת הבעלות במלאי, תוכרע בהקדם במסגרת ה"פ 175031/97. אשר על כן, הנני ממנה את עו"ד ברוך אורנשטיין, ממשרד מ.פורת ושות', רחוב קרליבך 10, תל-אביב, ככונס נכסים זמני כמבוקש, לגבי המלאי והציוד נשוא הדיון, באשר הוא נמצא. עו"ד אורנשטיין יהיה רשאי לתפוס את המלאי והציוד נשוא הדיון ולמכרו וההכרעה מה ייעשה בתמורה שתתקבל ממכירתו, תינתן לאחר ההכרעה בה"פ 175031/97...איני רואה בסעד הזמני שניתן בה"פ הנ"ל, במעמד צד אחד בלבד, כדי למנוע מתן הסעד הנדון, שניתן לאחר דיון ממצה, בהליך שנפתח עוד בטרם שננקט ההליך האמור."

4.עם סיום הקראתה של ההחלטה האמורה ביקש ב"כ המשיבה מס' 1 , לטענת המערערת, עקב המלצת בית המשפט) את ביטול הצו ההצהרתי הזמני ובית המשפט נתן את ההחלטה הבאה:

"אומנם ביטולו של צו שניתן במעמד צד אחד אמור להעשות במעמד שני הצדדים. ברם נוכח החלטתי בהמרצה 139400/96 (ת.א. 23690/96), נראה לי, שבשלב זה יש מקום לביטולה הארעי של ההחלטה שניתנה ביום 19.1.97 על ידי השופט אזר לעניין הסעד ההצהרתי הזמני עד להכרעה בהמרצה 56372/96 (מס' חיפאי) במעמד הצדדים. היה והמבקשת תסבור שזכאית היא לסעד זמני עד להכרעה בהמרצת הפתיחה, תהיה רשאית להודיע לבית המשפט על רצונה לדון בבקשתה האמורה."

5.לאחר מתן החלטה זו הגישה המערערת בקשה שבית המשפט יפסול עצמו מלדון בהמרצת הפתיחה "הואיל וקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט ולחילופין לפסול עצמו על יסוד העיקרון של מראית פני הצדק ולפנים משורת הדין.". המערערת טענה, כי ההחלטה שצוטטה לעיל, מעידה על כך שבית המשפט כבר גיבש דעתו בעניין נשוא המרצת הפתיחה. בית המשפט דחה את הבקשה, בקבעו, כי החלטתו בהליך ביניים במסגרת התביעה היתה החלטה לכאורית שאינה יוצרת דעה קדומה או משוא פנים באשר לפלוגתא נשוא המרצת הפתיחה.

6.המערערת מערערת על דחיית בקשת הפסלות שהוגשה מטעמה. זאת בהתבסס על תיאור השתלשלות הדברים שהובא לעיל. לטענת המערערת, גילה בית המשפט מעורבות יתר ביוזמו את הליך הביטול של הסעד הזמני שניתן במסגרת המרצת הפתיחה ובכך פגע בתקינות ההליך והעלה חשש כבד למשוא פנים ולגיבוש עמדה סופית. לחילופין טוענת המערערת, בהסתמך על דברי כב' השופט טל בע"א 899/95 שמואל ברזל

נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מט (1) 854, 863, כי ראוי להעביר את הדיון בהמרצת הפתיחה לשופט אחר, לפנים משורת הדין, משום מראית פני הצדק. המשיבה מס' 1, שהתנגדה בבית המשפט קמא לבקשת הפסילה, לא הגישה תגובה מטעמה לערעור.

7.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי, שדין הערעור להידחות. המערערת מבססת את ערעורה על החלטות שהתקבלו בהליכי ביניים. לשון ההחלטות אינה מצביעה על קביעת דעה קדומה ומקובעת, להבדיל מדעה קודמת, נגד המערערת או נגד טענותיה (וראה: בג"צ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון , פ"ד מח (3) 573, 605 - 606 ). המערערת לא הצביעה על "אפשרות ממשית למשוא פנים", מעבר לחששה הסובייקטיבי (וראה: ב"ש 48/75 ידיד

נ' מדינת ישראל , פ"ד כט (2) 375). גם הטענות נגד היוזמה שנקט בית המשפט, לטענת המערערת, אינן יוצרות עילה לפסילתו של בית המשפט מלהמשיך ולדון בתיק. בית משפט אינו מנוע מנקיטת הליכים שיקדמו את ניהול הדיון בפניו ופעולותיו לייעול הדיון אינן יוצרות, כשלעצמן, עילת פסלות (וראה: ע"א 2011/97 בית עדה

נ' בית עדה , טרם פורסם). לא מצאתי גם מקום להיענות לבקשתה החלופית של המערערת, להורות על פסילת בית המשפט קמא מחמת "מראית פני הצדק". אין מקום להרחיב את השימוש בטענה זו, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו מועלית טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה. תחושתה הסובייקטיבית והבלתי מבוססת של המערערת אין די בה כדי להביא לפסילתו של בית המשפט קמא.

הערעור נדחה.