ע"א 2336-23 ע"א 2336-23

עניינו של הערעור בהכרעתו של משיב 3, הנאמן על נכסיו של המערער (להלן: הנאמן), בתביעת חוב שהגיש משיב 1 (להלן: הנושה).

עיון בתגובת הנאמן מעלה כי גם כעת אין בנמצא הסבר ברור לשאלה כיצד חושב חובו של המערער כלפי הנושה. מגיליונות החישובים שצרף הנאמן לתגובותיו עולה כי קביעת החוב כלפי הנושה לא הסתמכה על חישוב שערך הנאמן, כי אם על הסכומים שעליהם הצהיר הנושה בתיק ההוצאה לפועל. אלא שעיון בדף פירוט תנועות תיק ההוצאה לפועל מלמד כי לא היה מקום להסתמך על סכומים אלה ללא כל בדיקה. לדוגמה, הנושה כלל במסגרת תיק ההוצאה לפועל גם אגרה ששילם בגין הגשת תביעה נגד המערער לבית משפט השלום בעפולה. אלא שהמערער לא חויב לשפות את הנושה בגין סכומים אלה. כל שחויב המערער בהקשר זה היה בתשלום הוצאות הנושה בהליך המשפטי בסך כולל של 30,000 ש"ח, וגם סכום זה בוטל במסגרת הערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת בהסכמת הנושה עצמו. לפיכך, לא היה מקום לכלול סכומים אלה בתיק ההוצאה לפועל, וודאי שלא היה מקום לכלול אותם, או את חלקם, בחישוב החוב כלפי הנושה במסגרת הליך פשיטת הרגל. יוער בהקשר זה כי בניגוד לטענת הנאמן, מגיליונות החישובים שצורפו על ידו עולה כי לפחות מחצית מסכום האגרה אכן נכלל על ידו בחוב כלפי הנושה (סך של 5,268 ש"ח). קושי נוסף בהסתמכות על הצהרות הנושה בתיק ההוצאה לפועל נעוץ בכך שהנושה ביצע הפחתה של החוב בעקבות תוצאות הערעור בהליך המשפטי שהתנהל בינו לבין החייב בסך כולל של כ-80,000 ש"ח. אלא שסכום זה כולל בחובו רכיבים שונים מבלי להסביר כיצד הוא נערך, וגם עתה אין בידו של הנאמן הסבר ברור לשאלה כיצד חושב סכום זה.

בשים לב לכל האמור, הנושה מתבקש להודיע עד ליום 13.8.2023 את עמדתו בדבר החזרת תביעת החוב לנאמן, על מנת שיכריע בה לאחר בחינה מדוקדקת של חובו של החייב כלפיו.