פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2340/16
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט צ' זילברטל
כבוד השופט נ' סולברג
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
הכשרת הישוב
ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי תל אביב בתיק א 021735-10-11 שניתן ביום 07.02.2016 על ידי
כבוד השופטת א' לוי
בשם המערער:
עו"ד ניר גשרי ועו"ד ארז מלכה
בשם המשיבה:
עו"ד יעקב רהט
פסק-דין
1.המערער, יליד 14.7.1975, נפגע בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה ביום 29.6.2009. נכותו הרפואית המשוקללת של המערער במוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) – המחייבת כנכות על פי דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 – הועמדה על 40.62% בגין צבר של נכויות קטנות בעיקר בתחום האורטופדי (כגון: 10% כף רגל שמאל, 5% זיז אחורי בחוליה 7 C ). המל"ל הפעיל את תקנה 15 במלואה, כך שנכותו של המערער הועמדה על 61%, וכן הוכרה למערער תקופת אי כושר מלאה של 15 חודשים.
2.המערער היה עצמאי, בעל משאית ובעל הסמכה כעגורנאי. בית משפט קמא העמיד את בסיס השתכרותו של המערער על סכום של 6,300 ₪ נטו, בהתאם להשתכרותו בשנים 2009-2007, ובהתאם לכך חישב את הפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד על בסיס גריעה של 40% מכושר השתכרות; בגין עזרת צד ג' נפסק למערער הסך של 220,000 ₪; וכן נפסק לזכותו בגין כאב וסבל הסך של 92,000 ₪. מהסכום הכולל שנפסק לזכות המערער הופחתו ניכויי מל"ל בסכום של כ-931,000 ₪.
3.על כך נסב ערעור המערער, שעיקרו נסב על בסיס השכר שנקבע על ידי בית משפט קמא וחישוב הפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד. לשיטת המערער, היה על בית משפט קמא לחשב הפסד השתכרותו על בסיס של 15,000 ₪ נטו לפי נכות תפקודית של 61% עד גיל 70.
4.אומר בקצרה, כי מצאתי ממש בחלק מטענות המערער, ולו מן הטעם שגם ממעוף הציפור ניתן להיווכח כי בית משפט קמא "הקפיא" את שכרו של המערער, שהיה בן 34 בעת התאונה, עד לגיל 70. בהינתן שהמערער היה עצמאי ומחזור הכנסותיו – להבדיל מהרווח לאחר ניכוי הוצאות – עמד בשנת 2007 על כ-225,000 ₪ ובשנת 2008 על כ-226,000 ₪ ובשנת התאונה על כ-115,000 ₪ לשישה חודשים (ובחישוב שנתי כ-230,000 ₪), היה מקום לחשב את בסיס ההשתכרות לפחות לגבי העתיד, ובחלוף כשבע שנים מאז התאונה, לפי סכום גבוה יותר.
יתירה מזו, לאחר שעיינתי בחוות דעת רואי החשבון מטעם הצדדים, אני סבור כי יש ממש בטענת המערער כי חישוב בסיס השכר בשנת 2009, שנת התאונה, לא לקח בחשבון כי הניכויים השונים בדו"ח שהגיש המערער למס הכנסה, נעשו על בסיס שנתי, כגון: אגרת רישיון רכב, טסט לרכב, ביטוח חובה וביטוח מקיף (ואף בהתעלם מהטענה לגבי הפחת השנתי).
בהתחשב בכך, אני סבור כי יש להעמיד את שכרו של המערער לעבר לפחות על הסכום של 7,000 ₪ ולעתיד על הסכום של 9,000 ₪, ובהתאם לכך יש לפסוק לזכות המערער סכום נוסף ובמעוגל של 350,000 ₪ נכון להיום. המשיבה תשא בסכום זה בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 15.21%.
ניתן היום, ז' בתשרי התשע"ז
(9.10.2016).
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט