ע"א 2349/06 בנק הפועלים בע"מ - סניף אור יהודה נ. טמילה דדוש

1.בעת שהיו נשואים זה לזה, רכשו משיבים 1 ו-2, בחלקים שווים, את הזכויות בדירה ברח' אסירי ציון 18/5 באור יהודה, הידועה כגוש 6219, חלקה 30, והרשומה במנהל מקרקעי ישראל ובחברה המשכנת "שיכון ופיתוח". ביום 27.1.98 קבע בית-הדין הרבני האזורי בתל-אביב, במסגרתה של תביעת גירושין, כי הדירה תירשם על שם האישה – היא משיבה 1 – בלבד, וזאת עובר לסידור הגט בין המשיבים. ביום 21.9.05 הגישה משיבה 1 תובענה על דרך של המרצת פתיחה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בה נתבקש בית-המשפט להצהיר כי הדירה היא בבעלותה הבלעדית, וכי למשיב 2, או לכונס הנכסים מטעמו של המבקש, אין כל זכויות בה. עוד ביקשה להצהיר, כי העיקולים שנרשמו בידי המבקש – בנק הפועלים בע"מ – במנהל מקרקעי ישראל על חלקו של המשיב 2 בדירה, בטלים.

2.בפסק-דינו מיום 25.1.06 קבע בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שבח) כי בין המשיבים נכרת, במועד כלשהו עובר ל-7.9.97, הסכם ממון, לפיו זכויותיו של משיב 2 בדירה הועברו לידיה של משיבה 1. עוד נקבע, כי עיקול ראשון מטעם המבקש הוטל על הדירה ביום 1.1.98, ומאחר שזכותו כמעקל הינה זכות דיונית גרידא, אין היא גוברת על זכותה הקניינית של משיבה 1 בדירה, שהוקנתה לה קודם לכן. בית-המשפט המחוזי הוציא, אפוא, צו הצהרתי הקובע כי משיבה 1 זכאית להירשם כבעלת הזכויות גם בחלק הדירה שהיה שייך למשיב 2, וביטל את העיקולים שהוטלו על ידי המבקש כמו גם את מינויו של כונס הנכסים מטעמו.

ביום 19.3.06 דחה בית-משפט קמא את בקשת המבקש לעיכוב ביצועו של פסק-הדין, אך עיכב את תשלום ההוצאות אשר הושתו על המבקש עד להכרעה בערעור שהמבקש הודיע כי בכוונתו להגיש.

3.ערעור כאמור אכן הוגש, ועמו הוגשה גם הבקשה שבפני לעיכוב ביצועו של פסק-הדין לתקופת הערעור. לטענת המבקש, הוא נוכח לדעת על קיומה של תגובת משיבה 1 לבקשה לעיכוב ביצוע, אך לאחר שעיין בהחלטתו של בית-המשפט מיום 19.3.06, שניתנה כשבעה ימים בלבד לאחר מועד קבלת התגובה. לפיכך, נשללה זכותו הדיונית להשיב לתגובת משיבה 1, כאמור בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אף לגופו של עניין, טוען המבקש כי סיכויי ערעורו טובים מאוד, שכן אין כל יתרון לערכאת הערעור על פני חברתה הדיונית, ומאחר וזו לא השתיתה את קביעותיה על חקירות עדים, כי אם על מסמכים שהוצגו בפניה. עוד טוען המבקש כי אי התייחסותו של בית-משפט קמא לטענות מקדמיות שהעלה, כגון שיהוי בהגשת התובענה ובטלותו של ההסכם מכוח חוק החוזים, מחזקת את סיכויי ערעורו.

באשר למאזן הנוחות, סבור המבקש כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק-הדין, יהא בידי המשיבים הכוח לבצע עסקאות בנכס עם צדדים שלישיים, שירכשו את הנכס בתמורה ובתום לב. לפיכך, זכויותיהם יהיו עדיפות על זכויותיו שלו, ועיקולו יתרוקן מתוכן. עוד טוען המבקש, כי משיבה 1 ידעה זה שנים רבות אודות הטלת העיקולים, ולא עשתה מאומה, ולפיכך היעתרות לבקשתו לא תגרום לה לנזק בלתי הפיך, ואילו דחייתה, לא תאפשר את השבת המצב לקדמותו.

4.בתגובתה, טוענת משיבה 1 כי היה על המבקש לצרף תצהיר לבקשתו, וכן כי מבדיקה שערכה עולה כי תגובתה הגיעה לידי המבקש. ברם, מודה היא כי לא עלה בידה לאשש זאת. לטענתה, מאחר ולאחר דחיית בקשת עיכוב הביצוע על ידי בית-משפט קמא, עומדת לרשות המבקש הזכות לבקש עיכוב ביצוע בשנית, זו הפעם מידי בית-משפט שלערעור, לא נפגעה כלל זכותו הדיונית. בנוסף, מאמצת משיבה 1 את קביעותיו של בית-משפט קמא, ומציינת כי המבקש הוא שויתר על זכותו לחקור אותה אודות תצהירה, ולפיכך, באין עוררין, יש לראות את עובדות התצהיר כבלתי שנויות במחלוקת. עוד טוענת היא כי אין להשיג אודות התצהיר בשלב הערעור, שעה שטענה זו לא הועלתה לדיון בפני ערכאה קמא.

לגופו של עניין, טוענת משיבה 1 כי סיכויי הערעור קלושים, הן מאחר ועסקינן בעיקול, זכות דיונית, בה סוגיית ההתיישנות והשיהוי אינם רלוונטיים, והן מאחר וממצאיו העובדתיים של בית-משפט קמא עוגנו היטב בחומר הראיות, ואין כל מקום להתערבות בהם במסגרתו של הערעור. באשר למאזן הנוחות, טוענת המשיבה 1 כי רישום העיקולים אינו מעניק למבקש את הכוח לביצוע פעולות כלשהן, וכי לא יגרם לו כל נזק, שכן זכות העקיבה תעמוד לו גם באשר לכספים שיתקבלו מתמורת הדירה, אם תימכר. לטענתה, המבקש ינסה להפעיל לחץ עליה באמצעות העיקול, כדי לפרוע את חובו של משיב 1, ועל כן, נוטה מאזן הנוחות לטובתה.

5.הכלל הנוהג הוא כי הגשתו של ערעור אין בו, כשלעצמו, כדי להצדיק את עיכוב ביצועה של ההחלטה עליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984;

ע"א 6626/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נו(5) 403, 405). עם זאת, סבורני כי במקרה דנן, עמד המבקש בנטל המוטל עליו, והראה כי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, ה תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה, מטים את הכף לטובתו (ראו ע"א 4079/02 חלואני נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה , לא פורסם) . מבלי לקבוע מסמרות באשר לתוצאת הערעור, סבורני כי אין לפטור את טענות המבקש כלאחר יד, וזאת, יחד עם העובדה כי הנזק שיגרם למבקש - באם ימחקו העיקולים והמשיבה תמכור את הנכס לאחר – גדול לאין ערוך מהנזק הפוטנציאלי עליו הצביעה המשיבה, הובילוני למסקנה לפיה יש לעכב את ביצועו של פסק-הדין עד להכרעה בערעור.

החיוב בהוצאות בקשה זו, בסך 3000 ש"ח, יהיה על-פי תוצאת הערעור.