ע"א 2368-23 ע"א 2368-23

כפי שנפסק לא אחת, "דרך המלך" לבירור ערעור בבית משפט זה היא באמצעות הגשת תשובה לערעור לפי המתווה הקבוע בתקנה 138(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). משכך, על דרך הכלל, למערערים תינתן הזדמנות לשטוח את טענותיהם במסגרת כתב הערעור ולמשיבים תינתן ההזדמנות להשיב לטענות אלה במסגרת כתב התשובה. התייחסות המערערים לטענות המשיבים העולות מתשובתם תתאפשר, ככלל, במסגרת הדיון בערעור, בכפוף להוראות המותב הדן בהליך, ולא במסגרת כתב טענות נוסף מטעמם. טעמי הכלל הזה הם לשמור על יעילות הדיון ומיקודו על ידי הפחתת כתבי הטענות מטעם הצדדים. בנוסף לכך, מתכונת דיונית זו נסמכת גם על טבעו של ההליך הערעורי, בו עמדות וטענות הצדדים כבר הוצגו ונדונו בהרחבה במסגרת ההליך שהתקיים בפני הערכאה הדיונית, ומשכך אך במקרים יוצאי דופן קיימת הצדקה להשלמת טיעון בכתב מטעם המערער בתשובה לתשובת המשיב (ראו והשוו: ע"א 2000/21 שחר נ' שחר (15.11.2021); ע"א 4782/22 מלון מרינה תל אביב נ' הועדה המקומית לתכנו ובניה תל אביב (19.1.2023); ע"א 6695/22 ששון נ' מימון ישיר מקבוצת ישיר (2006) בע"מ (27.2.2023)).

בענייננו, המערערים לא הסבירו מדוע נסיבותיו של המקרה דנן חריגות באופן המצדיק סטייה מתקנה 138(א)(2) לתקנות ומן המתווה הדיוני שנקבע בהחלטת כב' השופט י' עמית מיום 19.2.2024. על כן, הבקשה נדחית.

יומן בית המשפט מתבקש לקבוע את הערעור שבכותרת לדיון בפני הרכב, בהתאם לאילוציו.

כפי שצוין לעיל, המערערים יהיו רשאים להעלות את טענותיהם בהתייחס לתשובות המשיבים, לרבות טענותיהם בדבר העלאת טענות עובדתיות חדשות ובעניין פסיקה חדשה, במהלך הדיון בהליך, בכפוף להוראות המותב שידון בו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.