ע"א 2380-10-24 ע"א 2380-10-24

1.לפניי בקשות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת י' רוטנברג) ב-ת"א 1683-03-15 מיום 2.9.2024, בגדרו נקבע כי על המבקשים לשלם סכום של כ-12 מיליון ש"ח למשיבות.

2.בתמצית יתואר כי פסק הדין מושא הבקשות עוסק בסכסוך עסקי בין הצדדים, כתוצאה מפרויקט בנייה בעיר אפרת שנתקל בקשיים ולא יצא אל הפועל. המשיבות התקשרו בהסכם, במסגרתו קיבלו על עצמן פרויקט לפיתוח קרקע ובניית מספר יחידות דיור. בתמורה לזכויות לפיתוח ובנייה על הקרקע, המשיבות שילמו כספים למבקשים וכן השקיעו כספים בביצוע עבודות לקידום הפרויקט. אולם, בחלוף הזמן התגלו קשיים שהקשו על קידום הפרויקט. בשלב מסוים הפרויקט נעצר, ולאחר מכן המשיבות הגישו תביעה שבמסגרתה טענו בין היתר כי המבקשים התנהלו ברשלנות, יצרו מצג שווא, וכן הפרו את חובותיהם החוזיות כאשר ידעו על הקשיים העתידים להתעורר בקידום הפרויקט, וחרף זאת המשיכו לקדמו. בית המשפט המחוזי דחה את הטענות למצג שווא, רשלנות וטענות נוספות, תוך שקבע כי לא ניתן היה לצפות את הקשיים בקידום הפרויקט. לצד זאת, נקבע כי בהסכם בין הצדדים נפלה טעות משותפת, שכן בזמן ההתקשרות כלל הצדדים לא היו מודעים לקשיים העתידים להתגלות ביחס להוצאת הפרויקט לפועל. בעקבות זאת, בית המשפט אישר את ביטול החוזה, והורה על השבת הכספים ששילמו המשיבות למבקשים, וכן על מתן פיצויי הסתמכות למשיבות בגין הכספים שהשקיעו בקידום הפרויקט ופיתוח הקרקע.

משכך, נקבע כי למשיבות יושבו הסכומים ששילמו למבקשים בעד הפרויקט, כך שהמבקש 1 ישלם למשיבות כ-2.7 מיליון ש"ח והמבקשות 3-2 ישלמו למשיבות סכום של כ-2 מיליון ש"ח. כמו כן, נקבע כי המבקשים יישאו בחלקים שווים בפיצוי המשיבות על הכספים שהשקיעו בפרויקט על סך כ-7.5 מיליון ש"ח (להלן: פיצויי ההסתמכות).

3.במסגרת הבקשות שלפניי, המבקש 1 מבקש כי יינתן עיכוב ביצוע לתשלום כלל פיצויי ההסתמכות שעליו לשלם, וכן כי יינתן עיכוב ביצוע ל-141,440 ש"ח בתוספת מע"מ מתוך הסכום שנקבע כי עליו להשיב למשיבות. המבקשות 3-2 מבקשות כי יינתן עיכוב ביצוע לתשלום פיצויי ההסתמכות שנקבע כי עליהן לשלם למשיבה 1.

ביחס לסיכויי הערעור, המבקשים טוענים כי עיקר הערעור ממוקד בשאלות משפטיות ובטעויות "ברורות" שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומשכך סיכוייו גבוהים. מבחינת מאזן הנוחות, נטען כי בענייננו קיים חשש ממשי כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. בין היתר, צוין כי המשיבה 1 היא "חברת פרויקט", אשר לא הייתה פעילה בשנים האחרונות ואף לא שילמה אגרה לרשם החברות. עוד צוין כי בעת הטלת עיקול מטעם המבקשת 2 על חשבון המשיבה 1 לאחר אי-תשלום ארנונה, נמצאו בו רק כ-25,000 ש"ח, כעשירית מסכום חוב הארנונה. בנסיבות אלה, נטען כי קיים חשש ממשי שהמשיבות לא תשבנה את הכספים היה והערעור יתקבל.

4.מנגד, המשיבות סבורות כי אין לעכב את ביצוע פסק הדין. ביחס לסיכויי הערעור, נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עושה חסד עם המבקשים, אשר התנהלו באופן רשלני ויצרו מצג שווא בפני המשיבות. בנסיבות אלה, נטען כי הסיכוי שערעור המבקשים יתקבל הוא נמוך. מבחינת מאזן הנוחות, נטען כי המשיבות תוכלנה להשיב את הכספים אם יידרשו לכך. בין היתר, נטען כי לבעלי המשיבה 1 ולבן-זוגה כספים רבים והם אף עומדים בקשר עסקי עם המבקשת 2, כך שיהיה בכוחם להשיב את התשלום הכספי אם יידרשו לכך.

5.דין הבקשה להתקבל. הכלל הקבוע בדין הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו הוגש הערעור (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על המבקש לחרוג מכלל זה להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. מבין שני תנאים אלו, מעמד הבכורה ניתן למאזן הנוחות (ראו, מני רבים: ע"א 1070/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (14.3.2024); ע"א 4647/24 חופי נ' מרכז קניות כמעט חינם בע"מ, פסקה 12 (25.7.2024)). כמו כן, על המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין אשר עניינו בסעד כספי להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי "מאזן הנוחות" נוטה באופן מובהק לטובתו – במובן זה שאם תדחה בקשתו ייגרם לו נזק בלתי הפיך ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ע"א 6888/23 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 4 (16.10.2023); ע"א 8330/23 שאשא נ' ניר, פסקה 7 (23.11.2023)).

6.בענייננו, עולה כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים. אלו האחרונים העלו ספקות ממשיים ביחס ליכולת המשיבות להשיב את סכום הכסף אם ידרשו לכך כפי שנלמד, בין היתר, מהעיקול שבוצע כלפי המשיבה 1 ו"תפס" סכום כספי מועט בחשבון הבנק (עיקול אשר הוסר לאחר מכן). מנגד, המשיבות לא התירו ספקות אלו, אף לא באמצעות צירוף חוות דעת מקצועית ביחס להיקף פעילות החברה או נכסיה. בנסיבות אלה, ובהתחשב בגובה הסכום שייתכן כי יידרשו להשיב, קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. מן העבר השני, המבקשים הם רשויות ציבוריות, ולא יתקשו ככל הנראה לשלם את סכום הכסף (ע"א 9135/15 מדינת ישראל נ' מרגלית ש.א. רכב בע"מ, פסקה 5 (25.1.2016)). כמו כן, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר – דומה כי למבקשים טענות משפטיות הראויות לבירור מעמיק, ולפיכך סיכויי הערעור אינם מבוטלים.

7.הבקשות לעיכוב ביצוע מתקבלות אפוא, במובן זה שתשלום הסכומים שעיכובם התבקש יעוכב עד להכרעה בערעור. יתר החיובים יעמדו על כנם. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.