ע"א 2456/10 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופט נ' סילמן ) מיום 1.3.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בתמ"ש 4931-09-09 ובתיקים הקשורים לו.

1.

בין הצדדים, בני זוג גרושים שלהם שני ילדים קטינים, מתנהלים הליכים הנוגעים, בין היתר, למשמורת על הילדים ולמזונותיהם, תביעת אבהות ותביעה לפירוק שיתוף. במסגרת ההליכים נתן בית המשפט ביום 24.9.2009, לבקשת המשיבה, צו הרחקה נגד המערער לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, וזאת לטובת הילדים הקטינים. כן הוחלט על הסדרי הראיה בין המערער לילדיו, תוך אימוץ המלצת הצוות הטיפולי המלווה את בני הזוג והילדים. בתום דיון מיום 1.3.2010, בו נדונו המלצות גורמי הטיפול ביחס להסדרי הביקור, העלה המערער טענת פסלות, לפיה דעתו של בית המשפט נעולה.

2.

בית המשפט דחה את הבקשה לפסול עצמו. בית המשפט הבהיר כי דעתו אינה נעולה ואינה נוטה לצד זה או אחר וכי החלטותיו מבוססות על טובת הילדים הקטינים. לפיכך אף קבע דיונים דחופים ואיפשר את חקירתה של פקידת הסעד. בית המשפט ציין כי הציע דרכי פתרון על דרך הפשרה, אך לשווא. בית המשפט הוסיף כי במהלך הדיון הוצהר כי בהתאם להחלטה או להצעה שתעלה על ידי בית המשפט תטען טענת פסלת וכי יש בכך משום ניסיון להלך אימים על בית המשפט. עוד הוסיף בית המשפט כי אם סבור המערער כי נפלה טעות בהחלטותיו ראוי היה כי ישיג עליהן בדרכים המקובלות. בית המשפט שב וקרא לצדדים לבוא בדברים ולצמצם את המחלוקות לטובתם של הילדים ולרווחתם.

מכאן הערעור שלפניי.

3.

המערער טוען כי בית המשפט מונע ממנו לראות את ילדיו באופן ישיר, אלא באמצעות מרכז הקשר, וזאת אף שהוכיח כי אין כל שחר לטענותיה של המשיבה ביחס לאלימות המיוחסת לו. אף בית המשפט קבע ביום 24.9.2009 כי אין כל סיכון מיידי מצד המערער, ולמרות זאת הוציא צווי הרחקה נגדו. לטענת המערער, הסדרי הראייה שנקבעו בלתי אפשריים, אך בית המשפט לא שינה את ההסדרים, תוך אימוץ התסקיר שהוגש. המערער מוסיף כי בית המשפט אמנם מביע סימפטיה כלפיו, אך פוסק כנגדו באופן הפוגע בזכויותיו. לאור החלטת בית המשפט התואמת את עמדת שירותי הרווחה מסיק המערער כי לבית המשפט עמדה קדומה כלפיו באופן שאינו מאפשר לו להגיע להחלטה שונה מתוכן התסקיר באשר לאופן ראיית ילדיו. לפיכך, מבקש הוא לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בענייניו.

4.

עיינתי בערעור על נספחיו. מטבע הדברים, ככלל הדיונים בנושאים העולים בבית המשפט לענייני משפחה, הנוגעים לילדי בני זוג שנישואיהם עלו על שרטון, הם רגישים ומאוד מורכבים. במקרה דנן מדובר בסכסוך קשה וכאוב, כאשר בית המשפט מודע לצורך בקשר שבין הילדים הקטינים למערער וקובע כי הנתק ביניהם אינו ראוי ואף החלטותיו נובעות מנקודת הנחה זו. בית המשפט, כפי שהעיד על עצמו, שם בראש את טובת הילדים הקטינים ואף הציע דרכי פתרון על דרך הפשרה למענם. משלא הסכימו הצדדים להצעות אלה החליט בית המשפט מספר פעמים, לאחר ששקל את טענות הצדדים, כי לטובת הילדים יהיה זה ראוי להמשיך ולקיים את המפגשים במרכז הקשר, תוך שהוא מזדהה עם כאבו של המערער ותחושותיו על המצב שנוצר עקב מעבר המשיבה עם הילדים לצפון הארץ והקרע שנתגלע ביניהם. כידוע, השגה על החלטות אלו היא בדרך של ערעור ושאלת נכונות ההחלטות בעניינים אלה אינה עומדת לדיון במסגרת ערעור פסלות (585/10 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 10.5.2010)). ואולם, למעלה מן הצורך אוסיף כי התרשמותי היא שבית המשפט היה קשוב לטענות המערער, נתן לו את יומו ואף ניסה להציע דרכי פתרון לטובת הילדים ולנוחיות המערער, אך אלה לא התקבלו ולכן פסק כפי שפסק. מכל מקום, המערער לא הוכיח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט. להפך, ניכר בהתנהלות בית המשפט ובהחלטותיו כי הוא מתייחס לכל בקשה של המערער לגופה ומאפשר לו להציג טענותיו כראוי ואף לחקור את הגורמים הנוגעים בדבר. ניכר, כי בסופו של יום, בקשת הפסלות והערעור נובעים מחוסר שביעות הרצון של המערער בנוגע להחלטות בדבר הסדרי הראיה של הילדים. ואולם, כאמור, אין בחוסר שביעות הרצון הזו כדי לבסס עילת פסלות וכדי למנוע מבית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעות בעניינו (ע"א 912/09 פלוני נ' פלונית

(לא פורסם, 19.8.2009)). בהתחשב באמור לעיל, דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה ללא צו להוצאות.