ע"א 912/09 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ש' אלבז ), מיום 20.1.2009

שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בתמ"ש 5611/06 ותמ"ש 5613/06.

1.

אין מדובר בערעור פסלות ראשון שהגיש המערער נגד אותו שופט (ע"א 10721/06 נדחה ביום 27.3.2007 וע"א 1363/08 נמחק עקב אי הפקדת ערבון). המערער טוען כי בינו ובין השופט הדן בעניינו קיימת מערכת יחסים עכורה אשר החמירה מאז הגשת הערעורים הקודמים, עד כדי הגשת כתב אישום נגד המערער בגין איומים והעלבת עובד ציבור בו המתלונן הוא השופט. תביעתו של המערער היא בעניין הסדרי ראיה ובקשה לסעד על פי סעיף 21 לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א – 1991.

2.

המערער מפרט את החלטות בית המשפט מאז פסק הדין הדוחה את ערעור הפסלות מיום 27.3.2007. לטענתו, בית המשפט טיפל מאז באהדה רבה בבקשות המשיבה, אך בקשותיו לביטול פסקי דין שניתנו נגדו ולקביעת הסדרי ראייה עם הילדים נותרו ללא החלטה. המערער מבקש להעביר את הדיון בענייניו למותב אחר ולהורות לבית המשפט לתת החלטה לאלתר בבקשה להסדרי ראיה. המערער צירף פנייה נוספת בעניין זה ובו הודיע כי פתח בשביתת רעב בגין אי מתן החלטה בנושא זה.

3.

מאז הוגש הערעור נמחק הוא מחוסר מעש ביום 10.3.2009, אך החלטת המחיקה בוטלה ביום 22.6.2009 (הרשמת ג' לוין). מתגובת המשיבה לבקשה לפטור מערבון שהגיש המערער מציינת המשיבה כי בית המשפט לענייני משפחה נתן את פסק דינו ביום 31.5.2009 לפיו נדחתה תביעת המערער גופה. המערער הגיש אף עדכון בדבר ההחלטות שניתנו מאז הגיש את הערעור מהן עולה תמונת מצב דומה. מאחר ואחת מבקשותיו של המערער בערעור היתה כי בית המשפט יכריע בתביעתו, הרי שעם מתן פסק הדין בעניינו, התייתר הערעור הלכה למעשה ודינו להידחות.

4.

זאת ועוד. גם לגופם של דברים דין הערעור להידחות. בית המשפט קמא קבע כי אין כל שחר לטענות שהעלה המערער נגדו וכי כל תכלית הבקשה, כמו הבקשות הקודמות לפסילתו שנדחו, היתה לעכב את הדיונים בתיק. מקריאת השתלשלות העניינים, נראה כי כך הוא המצב, בין היתר, לאור העובדה שהמערער לא התייצב לדיון שנקבע מראש לפני בית המשפט, בו האמור היה להיחקר. אכן, מטבע הדברים, הדיונים בעניינו של המערער הינם רגישים ומורכבים. הדברים נכונים במיוחד כשמדובר בנושאים העולים בבית המשפט לענייני משפחה, כאשר החלטות בית המשפט בנוגע לאופן ניהול המשפט עשויות להוליד תחושה קשה אצל בעל דין - המערער במקרה דנן, כי השופט אינו אוהד אותו ואפילו מתנכל לו. ואולם, חרף תחושות אלה מצדו של המערער, חזקה על שופט בית המשפט כי ניהל את המשפט באופן תקין ויעיל, מתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה ביחס לשני הצדדים, ואין לי אלא להפנות לדברים שכתבתי בפסק הדין בע"א 10721/06 אשר יפים גם לענייננו. חששו של המערער בדבר קיום משוא פנים כלפיו אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 אמיר באן נ' איריס באן

(לא פורסם, 28.6.2001)). אף אין בעובדת הגשת כתב אישום

נגד

המערער כדי לשנות ממסקנה זאת. צר לי על סיגנונה של הודעת הערעור והתבטאותו של המערער. מכל מקום, לא קמה עילה להורות על פסילתו של השופט. בוודאי שלא בדיעבד, עם סיום ההליך. אני מפנה את המערער לדברי השופט בסוף פסק הדין מיום 31.5.2009 מתוך תקווה כי יפעל על פיהם לשם השגת מטרתו.

אשר על כן הערעור נדחה. בנסיבות העניין ללא צו להוצאות.