ע"א 2698/15פלוני נ. פלוני

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ש'

אלבז ), מיום 26.3.2015 בתמ"ש 31652-01-15, לפיה נדחתה בקשת המערער כי בית המשפט יפסול את עצמו מלדון בעניינו.

1.

זהו ערעור פסלות נוסף שהגיש המערער נגד אותו שופט (ע"א 10721/06 נדחה ביום 27.3.2007; ע"א 1363/08 נמחק עקב אי הפקדת עירבון; ע"א 912/09 נדחה ביום 19.8.2009). המערער מנהל הליכים נגד גרושתו המתגוררת דרך קבע בארצות הברית. בשנת 2006 הגיש המערער תביעה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991, במסגרתה ביקש לקבוע כי אי החזרת ילדיו, המתגוררים מזה מספר שנים בארצות הברית, לישראל, נעשתה שלא כדין. התביעה נדונה ונדחתה על ידי השופט ש' אלבז , וכן נדונו ונדונות לפניו תביעות כספיות ואחרות. המערער הגיש בקשה לפסול את בית המשפט מלהמשיך לדון בעניינו.

2.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי אין זו הפעם הראשונה שהמערער מגיש נגדו בקשת פסלות, וכי לא מצא בבקשה זו כל חידוש לעומת הבקשות הקודמות, שנדחו. בית המשפט הוסיף כי הוסבר למערער שלא יתכן שפעולות מצדו, תהיינה חמורות ככול שתהיינה, תגרומנה לשופט לפסול עצמו. בית המשפט קבע כי לא ניתן להרתיע שופטים ולאלצם לפסול עצמם באמצעות איומים. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

3.

המערער טוען כי מזה שנים הוא חש שבית המשפט מתנכל לו. לדבריו, בית המשפט נתן החלטות הרות אסון מבחינתו אשר הביאו אותו לשפל חסר תקדים: המערער איבד את ילדיו ואת רכושו; נצברו לחובתו מאות אלפי שקלים, בעיקר עקב הוצאות שהשית עליו בית המשפט. כך הפך להיות חדל פירעון ונכה נפשית. לדעת המערער, תוצאה זו יכול היה בית המשפט למנוע לוּ היה פועל מתוך חמלה והבנה לתחושותיו. המערער מציין כי במשך 11 שנים לא ראה את ילדיו. לדבריו, בית המשפט הגיש תלונה למשטרה נגדו, וכי בעקבות התלונה הוגש נגדו כתב אישום והוא הורשע באיום על השופט. המערער מציין כי בערעור פסלות קודם שהגיש (ע"א 10721/06), קבעה הנשיאה ד' ביניש

כי "ייתכנו כמובן מקרים בהם נוכח חומרת מעשיו של הצד המבקש פסלות או נוכח חומרת הפגיעה בשופט לא יהיה מנוס מפסילת השופט" (פסקה 6 לפסק הדין). נוכח דברים אלה, ובנסיבות בהן הורשע בגין איום על השופט, טוען המערער כי מדובר בטעם מיוחד המצדיק את פסילתו של בית המשפט מלהמשיך לדון בעניינו שכן קם חשש ממשי למשוא פנים. המערער טוען כי בית המשפט אינו יכול להיות אובייקטיבי בנסיבות שנוצרו, שכן לא יתכן שנותר אדיש כלפי האיום שאחרת לא היה מגיש תלונה במשטרה. המערער מוסיף וטוען כי נוסח ההחלטה הדוחה את בקשה הפסלות מבטא הלך רוח של עוינות כלפיו. משכך מבקש להורות על פסילת בית המשפט.

4.

דין הערעור להידחות. כפי שכתב בית המשפט קמא בהחלטתו, לא יתכן שפעולות מצד בעל דין, תהיינה חמורות ככול שתהיינה, תגרומנה לשופט לפסול עצמו. ואכן, "לא ניתן להרתיע שופטים ולאלצם לפסול עצמם באמצעות איומים". במלים אחרות, יש למנוע מצב בו בעל דין מנסה להביא להחלפת השופט באמצעות הפצת איומים נגדו (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 227 (2006); ע"פ 1867/01 מיארה נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(4), עמודים 870-869 (2001). אוסיף כי כבר נפסק בעבר כי במקרה שבו מפריע בעל דין לדיון עד שבית המשפט נאלץ לנקוט הליכים נגדו, לא קמה עילה לפסילתו של בית המשפט, ממש כשם שבמקרה שבו מוגשת תלונה על ידי בעל דין נגד שופט לא קמה עילת פסלות (ע"א 3235/08 בלטי נ' מדינת ישראל (21.7.2008)). כוחם של הדברים יפה גם אם הגיעו הדברים לידי הגשת תלונה על ידי בית המשפט בעקבותיה הוגש כתב אישום נגד בעל דין (ע"א 912/09, פסקה 4), או כמו במקרה שלפנינו – הרשעת המערער באיום. כאמור, אין להכיר בטענות פסלות מעין אלה, שאם לא כן יוכל בעל דין לפסול את בית המשפט בכך שיתפרץ או יאיים ויגרום לבית המשפט לנקוט הליכים נגדו, או לחלופין, בכך שיגיש תלונה נגד השופט. ויובהר: נקיטת הליכים על ידי בית המשפט נגד בעל דין שהתנהגותו בלתי הולמת אינה מצביעה על גיבוש דעה בשאלות המתבררות בפני בית המשפט. אוסיף ואומר כי אל-לו לשופט מלהירתע לשבת בדין בשל איומים או

הפרעות. הסמכות לדון היא גם החובה לדון.

5.

זאת ועוד, הגשת בקשות פסלות חסרות יסוד כל אימת שההחלטות שנתנו שופטים אינן לשביעות רצון בעל דין מהווה ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות ויש לגנות התנהלות זו מכל וכל (השוו: ע"א 6104/14 פלוני נ' פלונית (16.11.2014)). על יסוד האמור לעיל דין הערעור להידחות וכך אני מורה.

הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.