ע"א 2457/21 מפעלי אחים עאמר מרצפות ושיש בע"מ נ. טאהר אבו סאלח

בקשה למתן סעדים זמניים וסעדים ארעיים, בגדרה התבקש עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני ) מיום 15.2.2021 בפש"ר 26232-06-12.

1.

פסק דינו של בית המשפט קמא ניתן במסגרת הליכי פשיטת רגל, ובגדרו ניתן תוקף להסכמות בדבר פירוק שיתוף במקרקעין, כך שהזכויות בשתי חלקות יועברו למשיבה 6, אשת החייב המשיב 1, בתמורה לתשלום סך כולל של 800,000 ש"ח לקופת הפש"ר והיא תוכל למכרן או לבצע בהן כל דיספוזיציה ללא צורך באישור בית המשפט או הנאמן.

2.

במהלך הדיון ביקשו המבקשות מבית המשפט קמא כי יורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להגשת בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט זה אולם בפסק הדין קבע בית המשפט כי אין מקום לעכב את הסכמות הצדדים וכי כספי התמורה יישמרו בידי הנאמן עד להכרעה בערעור.

3.

קודם לכן, בפסק דין מיום 13.2.2020 דחה בית המשפט קמא ערעור שהגישו המבקשות על החלטת הנאמן בתביעת חוב. בפסק הדין נדחתה טענת המבקשת 1 כי היא נושה מובטחת וכן נדחתה טענת המבקשת 2 כי יש לצרפה כנושה. המבקשות ערעורו לבית משפט זה על פסק הדין וערעורן טרם נדון (ע"א 2017/20 (להלן: הערעור הראשון ).

4.

ביום 18.2.2021, לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט קמא מיום 15.2.2021 ביחס למכירת זכויותיו של המשיב 1 למשיבה 6, פנו המבקשות לבית משפט זה וביקשו, במסגרת הערעור הראשון שהגישו, להורות על עיכוב ביצוע פסק דין זה.

5.

בהחלטה מיום 21.2.2021 דחה השופט ד' מינץ את הבקשה לעיכוב ביצוע בקבעו כי משהורה בית המשפט קמא על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין עד למתן הכרעה בערעור, הדרך להשיג על כך היא בהגשת בקשה לרשות ערעור, וזאת תוך שציין כי לא נעלמה מעיניו טענת המבקשות כי בקשתן בבית המשפט קמא היתה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למועד הגשת ערעור.

6.

ביום 11.4.2021 הגישו המבקשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא מיום

15.2.2021 (להלן: הערעור השני ). ובהמשך, ביום 20.4.2021 הגישו, במסגרת ערעורן זה, בקשה לסעדים זמניים וסעדים ארעיים, היא הבקשה המונחת לפני, בגדרה ביקשו להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין ועל איסור דיספוזיציה של זכויותיו של החייב, המשיב 1, ושל "זכויותיה הלכאוריות" של המשיבה 6.

7.

בהחלטתי מאותו יום הוריתי על קבלת תגובת המשיבים לבקשה. עוד ציינתי, תוך הפניה להחלטת השופט מינץ , כי לא מצאתי להורות על מתן צו ארעי, משכספי התמורה אמורים להיות מופקדים בידיו הנאמנות של הנאמן עד לאחר הכרעה בערעור.

8.

המשיבים הגישו תגובותיהם לבקשה, בגדרן ביקשו לדחותה. מעיון בכלל התגובות עולה כי לטענת המשיבים היה על המבקשות לפעול כאמור בהחלטתו של השופט מינץ ומשלא עשו כן, יש לדחות את בקשתן על הסף. עוד טענו המשיבים כי יש לדחות את הבקשה על הסף אף משום שהיא לוקה בשיהוי וכן בשל מעשה עשוי, משהמשיבה 6 הפקידה כספים בקופת הפש"ר. בנוסף, לשיטת המשיבים, המבקשות כלל אינן צד להליך בפסק דינו של בית המשפט קמא. שכן, לאחר שבקשתן להצטרף להליך נדחתה על ידי בית המשפט קמא ביום 19.11.2020 והן לא ערערו עליה, הפכה ההחלטה לחלוטה ואין הן יכולות להגיש ערעור על פסק הדין מיום 15.2.2021 ובגדרו להגיש בקשה לעיכוב ביצוע, וגם בשל כך יש לדחות את הבקשה על הסף. לבסוף טענו המשיבים כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה משסיכויי הערעור נמוכים ומאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשות.

9.

דין הבקשה להידחות. למעשה מדובר בבקשה נוספת שהגישו המבקשות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא לאחר שבקשתן הראשונה, שהוגשה במסגרת הערעור הראשון, נדחתה. אף שנקבע בהחלטת השופט מינץ כי על המבקשות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא ביחס לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו, נמנעו המבקשות מלעשות כן. תחת זאת, הגישו המבקשות בקשתן לעיכוב ביצוע במסגרת הערעור השני שהגישו זמן ניכר לאחר שניתנה ההחלטה. בכך יש משום ניסיון לעקוף את החלטת בית משפט זה, ולכך לא ניתן לתת יד.

10.

זאת ועוד. יש לשים לב לכך כי את הערעור השני הגישו המבקשות רק ביום 11.4.2021 והבקשה לעיכוב ביצוע וסעדים זמניים לא הוגשה מיד עם הגשתו אלא רק ביום 20.4.2021. בכך יש משום שיהוי של ממש מצד המבקשות.

במהלך פרק זמן זה פעלה המשיבה 6 למימוש פסק דינו של בית המשפט קמא. כעולה מהודעת הנאמן והמשיבים 1-3 מיום 30.4.2021, כספי התמורה ביחס לשתי החלקות הופקדו במלואם בקופת הפש"ר וביום 26.4.2021 קיבל בית המשפט קמא את בקשתה למתן פסיקתא ביחס לאחת החלקות וכן כי ביום 29.4.2021 הגישה המשיבה 6 בקשה לפסיקתא נוספת ביחס לחלקה השנייה.

11.

אשר על כן, הבקשה נדחית.