ע"א 2461/10 דוד בבאי נ. אמינות מוקד ארצי (1978) בע"מ

1.

המבקש הוא מנהלה לשעבר של המשיבה 1 (להלן: החברה ). בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן צו פירוק קבוע לחברה. לטענת המבקש יש לעכב את פסק הדין מיום 25.2.2010 בטענה, כי בעקבות פסק הדין עומדים המנהלים המיוחדים של החברה למכור את פעילותה ב"נזיד עדשים" באופן שיגרום נזק בלתי הפיך לחברה ולמבקש (שהוא לדבריו גם נושה של החברה). לטענתו מכירת הפעילות בטרם דיון בערעור תייתר את הערעור, שכן תיצור עובדה מוגמרת שאינה הפיכה. בערעור עצמו (שהוגש ביום 25.3.2010) נטען כי פסק הדין מנוגד להסכם פשרה ולהחלטה קודמת של בית המשפט המחוזי שניתנה במסגרת תיק הפירוק.

2.

בקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ביום 7.4.2010 נדחתה, ביום 12.5.2010, בעיקר מטעמי שיהוי. בית המשפט קבע כי הבקשה הוגשה חודש וחצי לאחר מתן פסק הדין, לאחר מינוי בעלי תפקידים ובעוד שהליכי המכר לצורך הפירוק נמצאים בעיצומם. בנסיבות אלה, נקבע, נגועה הבקשה בשיהוי כבד. בית המשפט דחה את הסבריו של המבקש, לפיהם הזמן שחלף נועד למצות "דרכים לשיתוף פעולה" עם המנהלים המיוחדים.

3.

המבקש צירף לבקשתו את תגובות הכנ"ר והמנהלים המיוחדים, שהתנגדו לבקשה. לא מצאתי צורך לבקש תגובות נוספות. בתגובות נטען כי הליך המכירה מצוי ב"נקודה קריטית", כאשר המנהלים המיוחדים מצויים במו"מ מתקדם עם מציעים רבים המעוניינים ברכישת פעילות החברה, כך שכל עיכוב בו עלול לגרום נזק רב להליך הפירוק ולחברה עצמה. הודגש כי התמורה שתתקבל בגין מכירת פעילות החברה, אם יעוכב צו הפירוק, תהיה נמוכה באופן משמעותי מזו הצפויה להתקבל כיום. עוד הודגש כי אם הליך המכירה לא יסתיים במהירות עלול הדבר להביא לבריחת לקוחות מסיבית מן החברה.

יוער כי הכנ"ר הציע בתגובתו בבית המשפט קמא כי לא יתנגד לבקשה, אם יפקיד המבקש סכום של חמישה מליון ש"ח בקופת המנהלים המיוחדים. ואולם, הצעה זו נדחתה בבקשה שלפני כהצעה "בלתי סבירה בעליל".

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה לרבות התגובות, וכן בערעור עצמו, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי הבקשה נגועה בשיהוי. מעמדת הנאמנים המיוחדים עולה כי בעת הגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי כבר הגיע הליך המכירה של החברה ל"נקודה קריטית". בעת הגשת הבקשה כבר בוצעו פעולות בשטח למכירת החברה לרבות פרסום הזמנה להציע הצעות לרכישת פעילות החברה. בנסיבות אלה צדק בית המשפט המחוזי כי מאזן הנוחות, בהתחשב בשיהוי בהגשת הבקשה, נוטה לטובת אי עיכוב ביצוע פסק הדין.

אין לכחד כי אי מתן עיכוב הביצוע עלול להפוך את הערעור לתיאורטי, ואולם נראה לי כי בנקודת הזמן הנוכחית הבשילו הליכי המכירה לנקודת אל-חזור. המבקש ציין בעצמו, בבקשה שלפני, כי "המכרז שקיימו המנהלים המיוחדים לחברה, 'ננעל' זה מכבר ביום 11.5.2010" (סעיף 6(ב) לבקשה). חרף האמור הוגשה הבקשה רק 11 ימים לאחר החלטת בית המשפט המחוזי. לעיכוב זה, בתוספת לשיהוי עליו עמד בית המשפט המחוזי, לא ניתנה תשובה מספקת בבקשה שלפני. התנהלותו של המבקש הביאה כאמור לכך שעברנו את נקודת האל-חזור בהליך המכירה המצוי בשלב מתקדם ביותר, כך שמאזן הנוחות נוטה לטובת התקדמותם, על-פי הקבוע בפסק הדין. אשר לחשש שהביע המבקש כי החברה תימכר ב"נזיד עדשים", מובן, כפי שציינו המנהלים המיוחדים בתגובתם בבית המשפט קמא, כי בטרם תימכר פעילות החברה יפנו האחרונים לבית המשפט בבקשה לאישור המכירה והוא אשר יוודא כי ההצעה אכן ראויה.

מבלי לקבוע מסמרות בדבר אעיר כי סיכויי הערעור לכאורה אינם טובים. הטענה לפיה החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי חייבה לכאורה הגשת בקשה חדשה לפירוק על-ידי העובדים, היא טענה בעלת אופי פרוצדורלי, ויש לה לכאורה מענה מפורט בפסק הדין. גם ביחס להסכם הפשרה ויישומו דומה כי יש פנים לכאן ולכאן.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשו תגובות נוספות אין צו להוצאות.