פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
2469/17
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המערערות:
1.
א.&א פרלל ברנד ניים בע"מ
2. ביכורי הארץ בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
כונס הנכסים הרשמי
2. עו"ד שלמה הנדל - מתוקף תפקידו כנאמן על נכסי
פוזאיל
3. יעקב פוזיאלוב
הוגש הליך
פסק-דין
1. הערעור שבכותרת מופנה כנגד
החלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 1.2.2017, בגדרה נדחה ערעור מטעם המערערות על
החלטת המשיב 2 (הנאמן על נכסי המשיב 3) לדחות את בקשתן למתן ארכה להגשת תביעת חוב
(להלן:
ההחלטה
).
2. הערעור הוגש ביום
19.3.2017. ביום 19.4.2017 הגישו המערערות בקשה לפטור מעירבון אשר הובאה לפניי.
בהחלטתי מיום 20.4.2017 נמנעתי מלהידרש לבקשת הפטור, ותחת זאת העליתי מיוזמתי את
השאלה האם הערעור הוגש כדין אם לאו. בהקשר זה ציינתי כי ספק אם עומדת למערערות
זכות ערעור על ההחלטה, וזאת נוכח ההלכה אשר נקבעה בבית משפט זה בע"
א
7829/04
הבנק
הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ
(בפירוק)
(13.7.2008) (להלן: עניין
פאן אל-א
). טרם הכרעה, אפשרתי
למערערות להתייחס לסוגיה זו.
3. ביום 27.4.2017 הגישו
המערערות הודעת הבהרה ובה טענו כי משההליך התקבל לרישום כערעור בזכות, ומשהצדדים
לא העלו טענה כלשהי בעניין הסיווג - לא הייתי רשאי לעורר שאלה זו מיוזמתי. לחלופין
ומחמת הזהירות הוסיפו וביקשו "להאריך את המועד להגשת בר"ע, ולראות
בהודעת הערעור שהוגשה כאילו הוגשה בר"ע במועד". בהודעה משלימה אשר הוגשה
ביום 1.5.2017 הוסיפו המערערות והפנו להחלטה מסוימת אשר ניתנה על ידי כב' הרשמת ל'
בנמלך (ע"א 6528/15, החלטה
מיום 4.2.2016) ואשר יש בה כדי לתמוך, כך לשיטתן, בגישה שלפיה נתונה להן זכות ערעור על ההחלטה.
4.בחנתי את טענות המערערות ואין בידי לקבלן. אנמק בקצרה.
5.בית משפט זה קבע לא פעם כי מותב הדן בהליך ערעורי, ובכלל זה רשם בית המשפט , רשאי לעורר מיוזמתו את שאלת אופן ההשגה הנכון על ההחלטה מושא ההליך. במסגרת זו רשאי המותב לבחון האם הליך שהוגש כערעור בזכות אכן הוגש כדין; או שמא הוגש שלא כדין, מן הטעם שדרושה הייתה רשות להגשת ערעור, שאז ניתן לסלק את ההליך על הסף (ראו והשוו, ב"ש 748/86 ב.ס.ט חברה לעבודות בניה ופיתוח בע"מ נ' קיבוץ יפעת , פ"ד מ(4) 379; בע"מ 4832/06 פלוני נ' פלונית (27.9.2006), פיסקה ח'; ע"א 4540/04
מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית נ' אורבוך , פיסקה 5 (14.9.2006) (להלן: עניין מט"ח )). ודוק: העובדה שמזכירות בית המשפט קיבלה את הערעור לרישום אינה מעלה ואינה מורידה, ובוודאי אין בה כדי לשלול את סמכותו של רשם בית המשפט (וכמובן גם של שופטיו) להורות על סילוקו של ערעור אשר הוגש בניגוד לדין (ראו, ח' בן-נון וט' חבקין, הערעור האזרחי , 299-298 (מהדורה שלישית, 2012)).
נוכח האמור לעיל, אין כל ספק כי מוסמך אני להידרש מיוזמתי לשאלה האם אופן ההשגה הנכון על ההחלטה הוא באמצעות ערעור בזכות כפי שהוגש, או שמא היה על המערערות להגיש בקשת רשות ערעור.
6.ולגופה של שאלת הסיווג. בעניין פאן אל-א
הכריע בית משפט זה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי:
"החלטה של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת המפרק או הנאמן בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, ניתנת לתקיפה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון" ( שם , פיסקה 16(ב)).
ההכרעה התבססה על הקביעה כי החלטה מן הסוג האמור מהווה "החלטה אחרת" (להבדיל מ"פסק דין"). הדברים לובנו ופורטו בפסק הדין דשם, ואיני רואה צורך לחזור עליהם.
7.חרף ההזדמנות אשר ניתנה להן, המערערות לא התייחסו להלכה האמורה ולמעשה לא התייחסו כלל לסוגית הסיווג. ההחלטה אליה הפנו בהודעה המשלימה עוסקת בעיקרה בהליך ערעורי על החלטה המאשרת הסדר נושים, וממילא אינה רלוונטית לענייננו.
8.לא נעלם מעיניי כי בית המשפט של פשיטת רגל הכתיר את ההחלטה כ"פסק דין" (ולא כ"החלטה"). ואולם כידוע, "...לעניין הכרעה האם מדובר בפסק דין או בהחלטה אחרת, אין חשיבות לכותרת שניתנה להחלטת בית המשפט כשלעצמה" (עניין מט"ח , פיסקה 6).
9.הגעתי איפוא לכלל מסקנה, כי דרושה למערערות רשות על מנת לערער על ההחלטה וכי היה עליהן להגיש בקשת רשות ערעור, ולא ערעור בזכות. כידוע, לא ניתן להפוך הליך של ערעור בזכות להליך של בקשת רשות ערעור (למשל, ע"א 2833/15 רייך נ' מ.ד.מ מזרחי יזמות ובניה בע"מ , פיסקה 13 (24.2.2016)), ומשכך דינו של הערעור להימחק.
בקשתן החלופית של המערערות - להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור - הועלתה באופן לקוני ביותר, ללא נימוק או פירוט ומבלי שנתמכה בתצהיר. ממילא אין מקום להיעתר לה באופן בו הוגשה.
10.סוף דבר, הערעור נמחק.
ניתן היום, י"ד
באייר התשע"ז (10.5.2017).
גלעד
לובינסקי זיו, שופט
ר
ש ם