פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א
2470/17
לפני:
כבוד השופט נ'
סולברג
כבוד השופט מ' מזוז
כבוד השופטת ע' ברון
המערער:
יהודה אברג'יל
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל – משטרת ישראל
2. עזבון המנוח ניסים אברג'יל ז"ל
ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 31.1.2017 בת"א 23450-05-13 שניתן על
ידי כבוד השופט ב' ארנון
תאריך הישיבה:
ד' בכסלו
התשע"ט
(12.11.2018)
בשם המערער:
בעצמו
בשם המשיבה 1:
עו"ד חגית שפיצר
פסק-דין
1.
במאי 2013 הגיש אחיינו של המערער שלפנינו תביעה למתן סעד כספי נגד רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י ), בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו עקב פינויו שלא כדין מחלקת מקרקעין הנמצאת בשטח המועצה המקומית אזוֹר. מספר חודשים לאחר מכן הגישה רמ"י תביעה שכנגד למתן סעד כספי, המופנית כלפי המערער, אחיו (המשיב 2) והאחיין (שאינו צד להליך דנן), בגין שימוש שלא כדין בחלקת המקרקעין מושא התביעות, כמו גם בגין הוצאות שנגרמו לה בשל הצורך לפנותם
מן המקום.
2.
בנובמבר 2014 ניתן פסק דין חלקי, במסגרתו נמחקה התביעה שהגיש אחיינו של המערער. התביעה שכנגד המשיכה להתנהל נגד המערער ואחיו המנוח; האחיין, נמחק ממנה. ביום 30.6.2016 נערכה ישיבת קדם-משפט – המערער התייצב, אחיו לא. ביום 18.9.2016 נערכה ישיבת קדם-משפט נוספת – המערער ואחיו לא התייצבו. ישיבת קדם-משפט נוספת נקבעה ליום 1.12.2016. החלטה בעניין הומצאה למערער ולאחיו, כדת וכדין, במישרין ובעקיפין, באמצעות בא-כוחם. אף על-פי כן – לא התייצבו. בינואר 2017 הגישה רמ"י
בקשה למתן פסק דין בהעדר התייצבות, בהתאם להוראת תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), ולפיה מקום שבו "התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר" . המערער, שמצוי בעיצומו של הליך פשיטת רגל, הגיש מצדו בקשה להורות על מחיקתו מן התביעה, בטענה כי היה על רמ"י להגיש נגדו תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל.
3.
לאחר שנדרש לטענות הצדדים קבע בית המשפט המחוזי, כי הוראת תקנה 157(2) לתקנות חלה בענייננו. בית המשפט המחוזי בחן באופן מדוקדק ומפורט את הראיות שהוגשו מטעם רמ"י , מצא כי הן מוכיחות את טענותיה וקיבל את התביעה. על אף שלא הגישו ראיות מטעמם, נדרש בית המשפט המחוזי לטענות המערער ואחיו, ודחה אותן לגופן. נוכח מסקנתו הורה בית המשפט המחוזי למערער ולאחיו לשלם לרמ"י , ביחד ולחוד, סך של 1,250,550.32 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה. כמו כן, חוייבו המערער ואחיו בתשלום הוצאות משפט בסך של 75,000 ₪.
4.
על פסק הדין הוגש הערעור שלפנינו. לדיון התייצב המערער בעצמו, ללא ייצוג (הגם שבעת ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי, כמו גם בעת הגשת הערעור, היה מיוצג). אחיו של המערער, המשיב 2, נפטר בינתיים. לדברי המערער, הסיבה שבגינה לא התייצב לדיוני קדם-המשפט היא שאינו מתמצא בהליכים משפטיים, מה גם שחלק מן התקופה שהה בבית הסוהר.
5.
לאחר עיון בטענות המערער בכתב, ושמיעת טענותיו בעל-פה, החלטנו לדחות את הערעור, מכוח סמכותנו שלפי תקנה 460(ב) לתקנות. אכן, מתן פסק דין בהעדר התייצבות הריהו צעד חריג, בבחינת 'מוצא אחרון'. בית המשפט המחוזי ביקש ליתן
למערער את יומו בבית המשפט, פעם ופעמיים; ללא הועיל. בנסיבות העניין, משלא הצביע המערער על טעם המניח את הדעת לאי-התייצבותו, ולא נימוק טוב לשינוי בסכום הכסף שנפסק בבית המשפט המחוזי לזכות המשיבה, אין הצדקה להתערבותנו.
6.
הערעור נדחה אפוא בזאת. המערער ישלם למשיבה הוצאות בסך של 6,000 ₪. לשם כך, יועבר הערבון שהופקד בקופת בית המשפט על-ידי המערער לידי המשיבה.
ניתן
היום, ו' בכסלו
התשע"ט
(14.11.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת