ע"א 2503/16 ע"א 2503/16

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בזק רפפורט ) מיום 10.2.2016 בה"פ 45469-01-13. הרקע העובדתי של הבקשה סבוך ומורכב; להלן בתמצית שבתמצית עיקרי הדברים הצריכים לענייננו.

2.הצדדים התקשרו בהסכמים שונים, שעניינם רכישה ומכירה של הזכויות בנכס מקרקעין בירושלים (להלן: הנכס ) לטובת בניית פרויקט מגורים. במסגרת זאת שילמו המערערים והמשיבה 10 (המערערת בע"א 2709/16; להלן: המערערת ) סכומי כסף נכבדים לטובת רישום משכנתא על שמם, כאשר עד לרישום המשכנתא בפועל נרשמה לטובתם הערת אזהרה. זמן מה לאחר מכן, רכשו גם המשיבים 9-3 (להלן: המשיבים ) זכויות בנכס. משחלף הזמן ופרויקט המגורים לא יצא אל הפועל, הגישו המערערים והמערערת המרצת פתיחה (שהוסבה לאחר מכן לכתב תביעה), בגדרה ביקשו להורות על רישום המשכנתאות לטובתם, בצירוף ריבית שנתית בשיעור של 18% החל משנת 2007.

3.לאחר שדן בהרחבה בטענות הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לרשום משכנתא מדרגה ראשונה לטובת המערערים כנגד התמורה ששילמו, ומשכנתא מדרגה שנייה לטובת המערערת כנגד התמורה ששילמה, אולם דחה את טענותיהם בדבר זכאותם לריבית שנתית בשיעור של 18%. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי משכנתאות אלו עדיפות על זכויותיהם של המשיבים בנכס, והורה על מינוי כונס נכסים שיפעל לרישומן של המשכנתאות ולמימוש הנכס.

4.ביום 23.2.2016 הודיעו המשיבים לבית המשפט המחוזי כי על מנת להקטין את נזקיהם, ולנוכח סכום הכסף שנפסק בפסק הדין לטובת המערערים, הם שוקלים לשלם בעצמם את הסכום שנפסק, ובכך לייתר את מינוי כונס הנכסים. לפיכך, ביקשו המשיבים לעכב את מינויו של כונס הנכסים לפרק זמן של 45 ימים, עד שיתברר אם בכוונת המערערים להגיש ערעור על פסק הדין. ביום 8.3.2016 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים, וקבע כך: "בתיק זה ניתן פסק דין המורה על מינוי כונס נכסים והתובעים [המערערים – נ' ס'] זכאים לממשו. דברים כלליים של הנתבעים [המשיבים – נ' ס'] אודות מחשבות ותוכניות אפשריות אינם מהווים עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין" . ביום 27.3.2016 וביום 3.4.2016 הגישו המערערים והמערערת, בהתאמה, ערעור על פסק הדין.

5.ביום 1.5.2016 מונה המשיב 20 ככונס נכסים (להלן: הכונס ), לצורך ביצוע פסק הדין. ביום 2.6.2016 נערכה פגישה בין המשיבים לבין הכונס, במסגרתה הודיעו המשיבים "כי הם מוכנים להפקיד בידיו את הסכום שנפסק לטובת המערערים וזאת על מנת להיכנס לנעליהם כנושים מובטחים ולייתר את מכירת הנכס על דרך של כינוס נכסים. יחד עם זאת, בנסיבות שנוצרו בהן הוגש ערעור על פסק הדין, ביקשו המבקשים מכונס הנכסים להואיל ולהמתין עד למתן פסק דין בערעור... כונס הנכסים סירב להצעה זו וציין כי הוא מונה לצורך יישום פסק הדין וכך בכוונתו לפעול"

(פסקה 23 לבקשה).

6.ביום 21.7.2016 הגיש הכונס לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות, במסגרתה ביקש את אישור בית המשפט לפעול למימוש הנכס בהתאם למתווה שפירט באותה בקשה. המערערים והמערערת לא התנגדו לבקשה, ואילו המשיבים התנגדו לבקשה מן הטעם שיש להמתין עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין. ביום 5.10.2016 אישר בית המשפט המחוזי את המתווה שהוצע על-ידי הכונס, ודחה את התנגדותם של המשיבים לבקשת הכונס, מכיוון ש "צודק כונס הנכסים כי תפקידו הוא להוציא אל הפועל את פסק הדין" , מה גם שהמשיבים "לא הציעו, ולו לכאורה, להפקיד כספים בקשר עם המשכנתא של התובעת 4 [המערערת – נ' ס'] , כך שלא נראה כיצד הצעתם יכולה להועיל ולעכב את מימוש פסק הדין" (שם) .

7.ביום 13.12.2016 הגישו המשיבים את הבקשה לעיכוב ביצוע שלפנַי. בבקשתם שבים המשיבים ומביעים את רצונם לשלם למערערים את סכום הכסף שנפסק לטובתם, ובכך לייתר את הצורך בפעילותו של הכונס. דא עקא, מאחר שהמערערים משיגים על הסכום שנפסק לטובתם, פסק הדין טרם הפך לחלוט, ולפיכך מבקשים המשיבים כי אורה על עיכוב מימוש הנכס עד למתן פסק דין בערעור. לטענתם, מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן מימוש הנכס על-ידי הכונס בטרם הכרעה בערעור ימנע מהם את האפשרות לפעול למימוש זכויותיהם בנכס, דבר אשר יסב להם נזק עצום ובלתי-הפיך לנוכח העלייה המשמעותית שחלה בשנים האחרונות במחירי הדיור. מנגד, לא יגרע חלקם של המערערים, שכן המשיבים מתחייבים לשלם להם את הסכום שנפסק לטובתם (ככל שיידחה הערעור), ולשאת בכל נזק שייגרם להם כתוצאה מעיכוב הביצוע. עוד טוענים המשיבים, כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים המה, וגם מטעם זה יש הצדקה להעתר לבקשה.

8.המערערים והמערערת מתנגדים לבקשה, וטוענים כי דינה להידחות – הן על הסף, הן לגופה. על הסף , לנוכח השיהוי הרב בהגשת הבקשה (10 חודשים לאחר שניתן פסק הדין); מחמת חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים של המשיבים (בין היתר בכך שלא גילו על דבר הבקשה לעיכוב ביצוע שהגישו לבית המשפט המחוזי); ומאחר שההחלטה בדבר מינוי הכונס הפכה לחלוטה (משלא ערערו עליה המשיבים). לגופה , שכן מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערים. הכונס הותיר את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, אולם ציין כי ככל שתתקבל הבקשה ויעוכב הביצוע יש לתת את הדעת על מסוכנותו של הנכס (אשר הוגדר על-ידי עיריית ירושלים כ'מבנה מסוכן'), כמו גם על הנזק הממוני שעלול להיגרם כתוצאה מעיכוב הליכי הכינוס שכבר החלו.

9.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מזה ומזה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.אכן, בקשה זו מעוררת סימני שאלה רבים במישור הדיוני, הן לנוכח זהות מגישיה (שאינם המערערים על פסק הדין), הן לנוכח עיתוי הגשתה (10 חודשים לאחר מתן פסק הדין; 7 חודשים לאחר מינוי הכונס; ולמעלה מחודשיים לאחר שהתקבלה החלטת בית המשפט המחוזי המאשרת את מתווה המימוש שהציע הכונס), הן לנוכח הבקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי (בשים לב להלכה שנקבעה בהקשר זה בע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה (17.6.2015)). מכל מקום, מאחר שהבקשה אינה מגלה עילה להעתר לה לגופה , דייני בכך כדי לדחותה, ואיני נדרש להיכנס בעובי הקורה של הטענות הדיוניות השונות. להווי ידוע, כי "הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה" (בג"ץ 5580/98 סופר נ' שר העבודה והרווחה , פ"ד נד(4) 319, 326 (2000)). הוראה על עיכוב ביצועו של פסק דין היא אפוא החריגה לכלל, ותינתן רק בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ע"א 7111/16 טחנת הקמח אלפרדוס וחקלאות בע"מ נ' א.ג טחנת האושר והברכה בע"מ

(27.9.2016) פסקה 8). בנדון דידן, יסודה של הבקשה לעיכוב ביצוע הוא בטענתם-תקוותם של המשיבים כי אם ידחה הערעור, יאותו המערערים לקבל את הצעתם. כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 8.3.2016, "מחשבות ותוכניות אפשריות אינם מהווים עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין" . דברים אלו יפים מקל וחומר כיום, 10 חודשים לאחר מכן, כאשר המערערים והמערערת מבהירים – הבהר היטב – שהם מתנגדים בכל תוקף לעיכוב ביצוע פסק הדין, וכי אין בדעתם לקבל את המתווה המוצע על-ידי המשיבים. אילו סברו המשיבים כי איזו מהחלטות בית המשפט המחוזי פוגעת בזכויותיהם, היה עליהם להשיג על כך בדרך המקובלת המותווית בדין; משלא עשו כן, אין להם להלין אלא על עצמם. משאלו הם פני הדברים, אין הצדקה להעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת אף מבלי שאדרש לטענות המערערים, המערערת והכונס בדבר הנזקים הכרוכים בעיכוב ביצוע פסק הדין.

11.אשר על כן, הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן ביום 14.12.2016 מבוטל בזאת.

המשיבים 9-3 ישאו בהוצאות המערערים, המערערת והכונס, בסך של 7,500 ₪ לכל אחד.