ע"א 2548/00 עוזי קרן נ. יצחק נוסבאום

המבקש מבקש להגיש ערעור פסלות ובמסגרתו ביקש פטור מאגרה. הוא נתבקש על ידי להשלים את ערעורו. בתגובתו הוא מבקש כי אפסול עצמי מדיון בעניינו. בכותרת הבקשה מנומקת עילת הפסלות "במשוא פנים לעברייני צווארון לבן" ובגוף הבקשה נטען, כי הח"מ "שותף למעשה מרמה במשפט של המזכיר הראשי", וכי הח"מ מחייב את המבקש בהוצאות משפט על מנת להרתיע את המבקש ממיצוי הדין. טענות חמורות אלו אינן נתמכות בתצהיר.

למותר לציין, כי אין ממש בטענות. דעת המבקש אינה נוחה מכך שהליכי סרק שנקט בעבר נדחו או נמחקו (בין על ידי ובין על ידי רשמים או שופטים אחרים). אולם, מכאן ועד הצבת ביסוס לטענת פסלות (ודאי לא לטענות האמורות והבוטות שמטיח המבקש) ארוכה מאוד הדרך.

אי לכך, אני דוחה את בקשת הפסלות.

יובהר, כי כל בקשה שמגיש המבקש נבחנת לגופה, וכי אין כל משוא פנים בבסיס הדיון בבקשותיו.

בקשת הפטור הנוכחית נוגעת כאמור לערעור פסלות.

בבקשת הפסלות המקורית (שכוונה לראש ההוצאה לפועל בחדרה) נתבקשו שני ראשי ההוצאה לפועל בחדרה לפסול עצמם "בגין הליך סרק לטובת עבריינים". גם בקשה זו לא נתמכה בתצהיר, וכל שניתן להבין ממנה הוא, כי משקיבלו ראשי ההוצאה לפועל החלטות שאינן מיטיבות עם המבקש, קמה מניה וביה עילת פסלות. לפיכך, איני מוצא אפשרות לקבוע כי הערעור על דחיית בקשת פסלות זו מגלה עילה.

גם התנאי הנוסף לקבלת פטור (וראו תקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987-) לא נתקיים במבקש - טענותיו לחוסר יכולת כלכלית אינן נתמכות בתיעוד כלשהו - זולת העתק דהוי של אישור מן המוסד לביטוח לאומי - אישור שניתן חמישה חודשים בטרם הוגשה הבקשה.

מן הטעמים הללו, אני דוחה את הבקשה לפטור מאגרה, ומורה כי המבקש ישלם את אגרת ההליך תוך חמישה-עשר יום ממועד המצאתה של החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במניין).

נוכח טענותיו של המבקש בבקשת הפסלות, אני מורה על העברת העתק ממנה ליועץ המשפטי לממשלה - לכל פעולה שימצא לנכון.