ע"א 2561/06 סלמן קדמני נ. קדמני קורפוריישן בע"מ

לפני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון בהליך שבכותרת.

1.ההליך נסוב על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לפטור את המשיבות 1 ו-2 מתשלום אגרה ולבטל עקב כך החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי, אשר במסגרתה חויבו המשיבות 1 ו-2 בתשלומה. עקב ספק שהתעורר אצל המערערים בדבר הדרך הראויה לתקיפת החלטת בית משפט קמא, הוגשו על ידם בד בבד שני הליכים: בקשת רשות לערער (רע"א 2134/06) והערעור שבכותרת. ברע"א 2134/06 הנ"ל הופקד על ידי המערערים ערבון בסך 20,000 ₪. בהליך שבכותרת, נקבע ערבון בסכום של 30,000 ₪. בהחלטת כבוד השופט א' גרוניס מיום 3.4.06 נקבע כי הטיפול בשני הליכים אלה יעוכב עד להחלטה בשאלת דרך התקיפה הראויה על החלטת בית משפט קמא, התלויה ועומדת בבית משפט זה בתיק אחר (בש"א 10596/05). המערערים מבקשים להאריך את המועד להפקדת ערבון כך שיופקד עד 30 יום מעת קבלת החלטה בדבר הליך התקיפה הנכון של ההחלטה נשוא ערעור זה.

2.המשיבה 3 מסכימה לבקשה. המשיבות 1 ו-2 מתנגדות לכך. לטענתן, משבחרו המערערים, משיקולים שלהם, לנקוט בשני הליכים מקבילים, עליהם להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המפרק במסגרת כל הליך. עוד נטען כי היעתרות לבקשה יהווה פתח להתנהגות אופורטוניסטית שכן כל מערער יוכל להגיש לבית המשפט בקשת רשות ערעור יחד עם ערעור, להפקיד ערבון מופחת שחל במסגרת הבקשה לרשות ערעור ולדחות מטעם זה את המועד להפקדת הערבון הנדרש במסגרת הערעור עצמו. למיצער נטען כי על המערערים להפקיד סך של 10,000 ₪, המהווה את ההפרש בין הערבון שהופקד במסגרת הבקשה לרשות לערער לערבון שנקבע בהליך שבכותרת.

3.משנקבע על ידי כבוד השופט א' גרוניס כי ההליכים יעוכבו עד למתן החלטה בשאלת הדרך הראויה לתקיפת בית משפט קמא, אין טעם טוב לחייב את המערערים להפקיד ערבון בשני הליכים, והמשיבות אף אינן מצביעות על אינטרס שלהן המצדיק זאת. במאמר יוסגר יוער, שבטענת המשיבות 2 ו-3 לעניין החשש מהתנהגות אופורטוניסטית אשר תוביל לפתיחת הליכי כפל, אין לדעתי ממש. קשה להלום כי ישתלם ליוזם ההליך לטרוח בהגשת הליכים כפולים רק לשם דחיית הפקדתו של חלק מסכום הערבון. בשלב זה, אף איני רואה להיעתר בקשת המבקשות לחייב את המערערים להפקיד את הפרש הסכום בין שני הערבונות. התיק יובא לפני לאחר מתן הכרעה בבש"א 10596/05 לבחינת הצורך בקביעה מחדש של סכום הערבון.

התוצאה היא, שהבקשה להארכת מועד מתקבלת.