פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
2583/13
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המערער:
ביזאן טיזאבי
נ ג ד
המשיבים:
1. נאמן - דוד שוטנפלס, עו"ד
2. אולמי שושנים בע"מ
3. נורמן קרמנשצ'י
4. אירג' קרמנשצ'י
5. תומס שיזאבי
סיווג הליך
החלטה
1.
המערער הגיש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה נגד חמישה נתבעים, ובהם חייב בפשיטת רגל (להלן: החייב ) באמצעות הנאמן על נכסיו, המשיב 1. המשיב 1 מצידו הגיש בקשה למחיקת התביעה נגד החייב שכן לטענתו לא ניתן היה לפתוח נגדו הליך משפטי ללא שניתנה לכך רשות מאת בית המשפט הדן בהליך פשיטת רגל. בהחלטה מיום 27.2.2013 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת-הרשמת א' כהן) כי צודק המשיב 1 בטענתו כי המערער לא רשאי היה להגיש את ההליך נגד החייב ללא אישור בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל ולבסוף הורה: "אני מאפשרת ל[מערער] להמציא בתוך 90 יום אישור מבית משפט של הפש"ר לניהול ההליך נגד החייב, שאם לא כן תמחק התביעה נגד הנתבע 5-החייב ללא התראה נוספת".
על החלטה זו נסב הערעור שבכותרת.
2.
בהתאם להחלטתי נדרשו הצדדים להתייחס לסיווג ההחלטה נשוא ההליך ("פסק-דין או "החלטה אחרת") ולעניין ה"כובע" בו ניתנה על-ידי כב' השופטת א' כהן (רשמת או שופטת).
לעניין ה"כובע" בו ניתנה ההחלטה גורסים הן המערער והן המשיב 1 כי כב' השופטת א' כהן נתנה את ההחלטה בכובעה כרשמת, וזאת נוכח תוארה בכותרת ההחלטה.
לעומת זאת חולקים הצדדים לעניין סיווג ההליך. המשיב 1 טוען החלטת בית המשפט קמא נשוא ההליך היא בגדר "החלטה אחרת" בציינו כי בית המשפט לא מחק בשלב זה את התביעה נגד החייב וכי אם יינתן אישור על ידי בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל תוסיף התביעה להתנהל נגדו. המשיב 1 מוסיף וטוען כי לגישתו גם אם תימחק התביעה נגד החייב מדובר יהיה ב"החלטה אחרת" שכן לא יהיה בכך משום סוף פסוק לעניין העילה או הסעד וניתן יהיה לדון בהם במסגרת תביעת חוב.
המערער מצידו טוען כי המשמעות המעשית של החלטת בית המשפט קמא היא קבלת בקשתו של המשיב 1 למחיקת התביעה נגד החייב, ובית המשפט למעשה סיים את מלאכתו בעניין. בהקשר זה הדגיש המערער כי לבית המשפט לא נותר לעשות דבר משקבע כי התביעה תמחק ללא התראה נוספת וכי התוצאה נותרה תלויה בגורמים חיצוניים. על כן לדעתו מדובר בפסק דין שהערעור עליו בזכות.
3.
המשיב 1 מזה והמערער מזה ציינו בצדק כי המבחן המקובל לעניין סיווג החלטה כ"פסק דין" או כ"החלטה אחרת" הוא האם ההחלטה שניתנה סיימה את בירור המחלוקת שבין הצדדים: "מקום בו בית המשפט סיים בהחלטתו את הדיון בעניין הכולל העומד לפניו, הרי שמדובר בפסק דין. בכל מקרה אחר המדובר הוא בהחלטה אשר ערעור עליה הוא ברשות בלבד" (ראו ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי , פ"ד מז (1) 152, 157 (1993)). עוד ציינו השניים בצדק כי לצורך קביעת סופיות ההחלטה נעזר בית המשפט ב"מבחן הסעד" שהינו מבחן דיוני-פורמאלי על פיו יש לבחון "האם בקטע כלשהו של ההתדיינות קיבל התובע את הסעד הסופי שביקש או חלק ממנו או שהוא נשלל ממנו" (רע"א 9711/07 שרעבי נ' עזריאל, מושב עובדים של הפועל המזרחי בע"מ , פסקה 19 (15.4.2008); בש"א
1977/13 מזאוי נ' מזאוי , פסקה 5 (12.5.2013)).
המחלוקת בין הצדדים היא לעניין יישומה של הלכה מושרשת זו על נסיבות המקרה דנן, ולאחר שעיינתי בחומר שבפניי סבורני כי הדין עם המשיב 1 וכי יישומם של המבחנים האמורים מוביל למסקנה כי ההחלטה נשוא ההליך הינה "החלטה אחרת".
נכון הוא שבית המשפט קמא קיבל את טענת המשיב 1 לפיה לא היה בידי המערער להגיש תביעה נגד החייב מבלי שניתן לו אישור של בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל לכך. ואולם, בית המשפט החליט שלא לסלק את ההליך נגד החייב על-אתר חרף קביעתו זו ונתן למערער אפשרות להגיש אישור של בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל, ובניגוד לעולה מטענת המערער התביעה נגד החייב אינה פוקעת מעצמה ונדרשת החלטה מפורשת של בית המשפט קמא בעניין. במובן זה ניתן להשוות את ההחלטה נשוא ההליך להחלטה הדוחה בקשה למתן רשות להתגונן, המהווה "החלטה אחרת", ורק עת ניתן פסק הדין בתביעה גופה נבלעת היא ב"פסק הדין" (ראו זוסמן סדרי הדין האזרחי 689-690 (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995)).
אשר על כן החלטת בית המשפט קמא היא "החלטה אחרת". בהינתן מסקנה זו ואם אכן ההחלטה ניתנה על ידי כב' השופטת א' כהן בכובעה כרשמת בית המשפט המחוזי, כטענת הצדדים, רשאי היה המערער להגיש ערעור בזכות על החלטתה, אך היה עליו להגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בו היא משמשת כרשמת (סעיף 96(ב) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב] , תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט )). ואולם, נראה כי השאלה באיזה "כובע" ניתנה ההחלטה איבדה בענייננו משמעות מעשית
שכן עיון באתר "נט המשפט" העלה כי ביום 20.6.2013 הורתה כב' השופטת-הרשמת א' כהן על מחיקת התביעה נגד החייב. מכאן כי לעת הזו קיים פסק דין בתביעה נגדו (ויש לדחות את טענתו הנוספת של המשיב 1 לפיה גם לאחר מחיקת התביעה נגד החייב מדובר ב"החלטה אחרת", שכן אין הנדון דומה לראיה אליה הפנה). משכך "נבלעה" ההחלטה נשוא ההליך בפסק הדין, עליו עומדת למערער זכות ערעור בבית משפט זה, גם אם ההחלטה אכן ניתנה על ידי כב' השופטת כהן בכובעה כרשמת (סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט).
מתבקשת התייחסותו של המערער להתפתחות מאוחרת זו, וזאת בתוך 5 ימים ממועד המצאת החלטתי לידיו.
ניתנה היום, ט"ז בתמוז התשע"ג (24.6.2013).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת