ע"א 2611/00 עו"ד אמיר חן כונס הנכסים קבוע על זכויות נ. יחידי סי נכסי אבן

די היה לסגן הנשיא המלומד לו נעתר לעתירה הראשונה שהוגשה לו והיה מורה למשיבות מס' 1 ו2- לתת אישור כנדרש בחוק המופנה לרשם המקרקעין על מנת לאפשר את העברת הבעלות במקרקעין מהמשיבה מס' 1 לקונה שלה; בית המשפט המחוזי קבע, והיום אין עוד חולקים על כך, שהמשיבות מס' 1, 2 לא היו רשאיות למנוע את מתן האישור, אך סגן הנשיא המלומד ראה מקום להרחיב את היריעה ולטפל גם במערכת היחסים הכוללת בין המשיבים 2 ו3- לבין המשיב מס' 4; לנו נראה שלא היה צורך בכך וכי אפשר לפרש את חוזה המכר כך שהמלים "הכונס ישלם את התשלומים הנ"ל מתוך כספי התמורה וזאת ככל שתהא עליו חובה על פי דין לשלמם" מתייחסות אך למערכת היחסים שבין המערער הראשון (הכונס) והמשיבה מס' 1 (הקונה); ולאחר שברור שהקונה אינו חב הרי שבהתאם להוראות החוזה נטל הכונס על עצמו חבות לתשלום. יש להדגיש שבמקרה דנן לא נשמעו ראיות ונראה לנו שבהעדר ראייה לסתור יש לפרש את אומד דעתם של בעלי הדין כאמור לעיל.

על יסוד האמור נראה לנו שדין הערעור להידחות; ממילא אין אנו מכריעים בשאלה מה היה הדין לו הונחה לפני בית המשפט תשתית עובדתית אחרת או לו נוסח חוזה המכר בצורה שונה.

מטעמים אלה אנו דוחים את הערעור; מאחר שהנמקתנו שונה מהנמקת בית המשפט המחוזי לא נעשה צו להוצאות.