ע"א 2667/11 אליהו רחמים נ. בנק לאומי סניף עפולה ואח'

לפניי בקשה לפטור מהפקדת עירבון. ביסוד הבקשה נימוק אחד: טענת המערער כי לאחר שנמכר נכס שלו בגדרי הליך כינוס נכסים בהוצאה לפועל, והועברו הסכומים הנדרשים לגורמים השונים (ובכלל זה סכום החוב לבנק-המשיב), נותר בידי כונס הנכסים מטעם המשיב סכום של כ- 181,000 ₪, שממנו אפשר יהיה לגבות הוצאות שייפסקו בהליך הערעור.

דא עקא, שאין בידי לקבוע, על-פי החומר שלפניי, כי אכן מדובר במקור וודאי, זמין ומיידי

לפירעון ההוצאות שייפסקו בערעור (אם ייפסקו), וממילא אין בידי לקבוע כי מדובר בחלופה שוות-ערך לעירבון במזומן או בערבות בנקאית. בהקשר זה אציין כי כונס הנכסים הגיש בתיק ההוצאה לפועל בקשה למתן הוראות בעניין חלוקת יתרת סכום התמורה, בציינו בין היתר כי על הנכס נרשמו הערות ועיקולים, וכי "ככל הנראה לחייב חובות נוספים במסגרת לשכת ההוצאה לפועל". לדברי המשיב, טרם ניתנה החלטה בבקשה זו, ועל כן, לדבריו, אין המערער זכאי לקבל לידיו את יתרת סכום התמורה, וממילא יתרה זו אינה יכולה לשמש חלופה להפקדת עירבון. המערער, בתשובה לתגובה, אמנם חולק על טענות המשיב וחוזר על עמדתו כי יתרת סכום התמורה יכולה לשמש בטוחה להוצאות בערעור. אולם, ההליך שלפניי אינו מסגרת מתאימה לבירור המחלוקת בעניין זה, בפרט כשתלויה ועומדת הבקשה למתן הוראות. ככלל, האפשרות להסתפק בחלופה כמו זו שמציע המערער מותנית בכך שמדובר בסכום המצוי בידי המשיב ואין מחלוקת שהמערער זכאי לו. לא זה המצב בענייננו.

לפיכך, ומשלא הונחה לפניי כל תשתית עובדתית וראייתית המוכיחה היעדר יכולת להפקיד את העירבון שנקבע (10,000

₪) במזומן או בערבות בנקאית, אין בידי להיעתר לבקשה לפטור מעירבון. העירבון יופקד אפוא תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה במניין), שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת.