פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
2686/18 -
א'
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. אלחנן מלכה
2. רעות מלכה
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד נוריאל מלכה
2. כהן יעקב ישראל
3. כהן (
ורשנר
)
בתיה
בקשה למתן סעד זמני
בערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 12.9.2018 בת"א 59555-11-15
שניתן על ידי כבוד השופט ר' יעקובי
בשם המבקשים:
עו"ד יהודה אריה שמעון;
עו"ד אליהו בראון
בשם המשיבים:
עו"ד רוית בן סרוק-
וילוז'ני
החלטה
1.
לפנַי בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, בגדרה מבוקש להורות על עיכוב סילוק ידם של המבקשים מנכס מקרקעין (להלן: הדירה ), לפי הוראת בית משפט השלום בירושלים בפסק דין מיום 12.9.18 בת"א 59555-11-15 (השופטת א' סנדלר-איתן ).
2.
להלן תמצית העובדות הדרושות לשם הכרעה בבקשה: המשיב 1 (להלן: נוריאל ) מכר פעמיים את הדירה מושא המחלוקת. ביום 10.1.2013 מכר אותה למשיבים 2–3 (להלן:
כהן ); ביום 20.10.2013 מכר אותה למבקשים 1–2 (להלן: מלכה ). נוריאל הוא דוד של המבקש 1. עו"ד שמריה מלכה – אחיו של נוריאל ואביו של המבקש 1 – יצג את נוריאל בעסקה הראשונה, וייצג את נוריאל ואת המבקשים בעסקה השניה . ביום 19.10.2013 (יום ששי) שלח נוריאל, במפתיע, מכתב ביטול לכהן בנוגע לעסקה הראשונה; ביום 20.10.2013 (שבת) חתם נוריאל על הסכם מכר חדש עם מלכה; ביום 21.10.2013 השיב בא-כוחם של כהן למכתב הביטול ובתשובתו טען נגד ביטול ההסכם.
3.
בהליך בוררות בין נוריאל לבין כהן נקבע, כי כהן לא הפרו את הסכם המכר; לפיכך הוחלט, כי נוריאל לא היה רשאי לבטלו, ופעל שלא כדין בכך שמנע את קיומו – וחלף זאת התקשר בעסקה השניה עם מלכה. פסק הבוררות אושר ביום 25.9.15 בבית המשפט המחוזי בירושלים בהפ"ב 17809-07-15 (השופט ב.צ. גרינברגר ). בעקבות אישור פסק הבוררות, ביום 27.11.15, הגישו כהן ונוריאל תובענה לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 59555-11-15), שעניינה סילוק ידם של מלכה מהדירה (להלן:
התביעה בבית משפט השלום ). בירור תובענה זו הוקפא נוכח תביעה שהגישו מלכה לבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 14.2.16 (ת"א 27488-02-16), שעניינה אכיפת הסכם המכר שנחתם עמם (להלן: התביעה בבית המשפט המחוזי ). חרף נסיונות מצד בית המשפט המחוזי לפשר בין הצדדים, נסתיימה התובענה שם ביום 22.2.18 בפסק-דין לפיו "דין התביעה להידחות מכל וכל" . בית המשפט המחוזי פסק כי כהן עמדו בחובותיהם לפי הסכם המכר, ואילו נוריאל ומלכה "פעלו שלא כדין ובאורח בעייתי ביותר" (פסקה 16 לפסק הדין). ביום 29.3.18 הגישו מלכה ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. אחר הדברים הללו, פסק בית משפט השלום ביום 12.9.18 בתביעת כהן לסילוק ידם של מלכה, דחה את בקשת מלכה לארכה עד להכרעה בערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וקבע כי על האחרונים לפנות את הדירה עד לתאריך 1.1.2019.
4.
ביום 13.9.18 הגישו מלכה את הבקשה דנן. בבקשה, שהוכתרה כ'בקשה לעיכוב ביצוע', והלכה למעשה היא בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, מבוקש להורות על מניעת סילוק מלכה מהדירה עד להכרעה בערעור. הגם שנכון היה להגישה מלכתחילה במתכונת זו, מבחינה מהותית טענות הצדדים לעניין סיכויי הערעור ומאזן הנוחות הן זהות, ולפיכך יש מקום להידרש אליהן. לטענת מלכה, מאזן הנוחות נוטה לטובתם מאחר ואין ביכולתם לרכוש דירה אחרת או לפעול לקבלת סעדים אופרטיביים בקשר לדירה ולהשקעתם בה, עד להכרעה בערעור; נוכח השקעתם בשיפוץ הדירה במהלך בירור התובענות; ובשים לב לכך שמדובר בפינוי מדירת מגורים. מנגד טוענים כהן, כי משניתן פסק דין המכריע בבירור לטובתם, אין להלום המשכו של מצב בו כמעט 6 שנים לאחר עשיית הסכם המכר, מתגוררים מלכה בדירה בעוד כהן ממתינים במגורי ארעי, תקופה שבמהלכה מנועים כהן מלהפנות משאביהם לרכישת דירת קבע אחרת. כמו כן נטען, כי לא הובאו ראיות להשקעתם הנטענת של מלכה בדירה, וכי פינויים לא יפגע ביכולתם לתבוע סעדים כספיים בהתאם לתוצאת הערעור.
5.
לאחר בחינת טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי מאזן הנוחות בנסיבות העניין אינו מצדיק להעתר
לבקשה. בד בבד, ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים , כהן ימנעו מביצוע שינויים מבניים בדירה באופן שייתר או יפגום בשיפוץ שבוצע בה על-ידי מלכה –עד להכרעה בערעור.
6.
אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור – נדחית. מלכה יפנו את הדירה כפי שנקבע בפסק הדין של בית משפט השלום, עד ליום 1.1.2019. מלכה (המבקשים 1–2) ישאו בהוצאות כהן בגין בקשה זו בסך של 5,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ח בחשון
התשע"ט
(6.11.2018).
ש ו פ ט