ע"א 2690/05 עיזבון המנוח ארשיד סלימאן חיר ז"ל נ. עיזבון המנוח עלי מוסטפא

השופט א' גרוניס:

1.המחלוקת בין בעלי הדין נוגעת לחלק מתוך חלקת קרקע בכפר יסיף. בבית המשפט המחוזי בחיפה טען המנוח מוסטפא חאג' (שעזבונו בא תחתיו כמשיב, שיקרא להלן - הקונה), כי הוא רכש מן המנוח ארשיד סלימאן חיר (שעזבונו הוא המערער, שיקרא להלן - המוכר) שטח של 2,175 מ"ר מתוך החלקה. המוכר טען מצידו הוא, כי מכר לקונה שטח בגודל 1,000 מ"ר בלבד. אין מחלוקת בין בעלי הדין על כך שהמוכר מכר בעבר לאנשים שונים חלקים מתוך החלקה, וכי השאלה היא האם היתרה של החלקה הינה של המשיב או שגם למערער נותר חלק מסוים מן החלקה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' וסרקרוג) פסק לזכות המשיב. על כך מלין המערער.

2.הטענה המרכזית מבוססת על הסדר הקרקעות שנעשה בכפר יסיף ושהסתיים עם פרסום לוח הזכויות בשנת 1968. בית המשפט קבע בממצאיו, כי הסכם המכר נעשה בשנת 1961. הואיל וההסדר הסתיים לאחר עשיית ההסכם, תוך שהקרקע הרלוונטית נרשמה על שם המערער ולא על שם המשיב, הרי לפי הנטען, ביטל הרישום כל זכות סותרת (כאמור בסעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, שתיקרא להלן - הפקודה). מכאן, שלמשיב אין זכות בחלקה. המערער גורס, כי בית המשפט המחוזי התעלם מכך שהדרך היחידה להתגבר על הרישום בפנקס המקרקעין בסיום ההסדר הינה באמצעות טענת מרמה וכי טענה כאמור לא הוכחה.

3.דינו של הערעור להידחות. יכולים היינו להסתפק בטעם פשוט אחד והוא שלמעשה לא קיימת מחלוקת בין בעלי הדין על כך שיש צורך לתקן את הרישום בפנקסי המקרקעין, חרף האמור בלוח הזכויות. זאת, שהרי המערער מודה בכך שמכר למשיב 1,000 מ"ר וכי לגבי שטח זה אכן ראוי לבצע תיקון במרשם. משמקובל על המערער שהסדר המקרקעין אינו ממצה מבחינת זכויותיהם ההדדיות של בעלי הדין, ומשהמחלוקת מתמצית בהיקף התיקון הנדרש, נראה שאין יסוד לטענה המבוססת על הפקודה.

4.בצד הטעם הנזכר קיימים שלושה טעמים נוספים שכל אחד מהם מחייב דחייתו של הערעור, בוודאי שכך כאשר מצטרפים הם יחדיו. מסתבר, כי בהזדמנויות שונות, ונדגיש - לאחר השלמתו של הסדר המקרקעין, התרחשו אירועים שונים המצביעים על כך שהמערער אישר כי למשיב זכויות במלוא השטח לו הוא טען, היינו - 2,175 מ"ר. כוונתנו לאלה:

א.בשנת 1992 אישר המערער לוועדה לתכנון ולבניה, כי אין הוא טוען לזכויות בעלות בחלקה.

ב.במהלך השנים, ואף לאחר הסדר המקרקעין, בנו הקונה ובניו מבנים על השטח, אשר המוכר טוען עתה לזכויות בו. המערער ידע על הבנייה ולא מחה.

ג.בשנת 1997 הסכים המערער בכתב לבקשתם של בני הקונה שתירשם משכנתה על הקרקע.

העובדות שציינו אינן מתיישבות עם טענתו הנוכחית של המערער, כי נותר בידו שטח כלשהו מתוך החלקה. האישור שנתן לוועדת התכנון והבניה, הסכמתו לרישום משכנתה והסכמתו, אף אם בשתיקה, לבניית מבנים על השטח שבמחלוקת, מלמדים בבירור על כך שיתרת החלקה נמכרה לקונה וכי בידי המוכר לא נותרה שארית כלשהי.

5.אי לכך הערעור נדחה. המערער יישא בשכר טרחת עורך דין בסך של 25,000 ש"ח.