ע"א 2745/12 סימון סרור נ. ניסים גמרסני

השופט ע' פוגלמן :

ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו ) אשר נעתר לתובענה שהגיש המשיב 1 (להלן: גמרסני ) נגד המערערים 2-1 (להלן: סרור ) ונגד יתר המשיבים והצהיר כי סרור הפרו הסכם שבמסגרתו מכרו לגמרסני את הזכויות בדירתם.

1.

ביום 3.1.1993 מכרו המשיב 4 ואשתו (להלן ביחד: שטרית ) את הזכויות בדירה שברחוב הציונות 63 באשקלון (חלקה 9 בגוש 1118) (להלן: הדירה ) לסרור ונרשמה לטובתם הערת אזהרה. ביום 21.7.2010 מכרו סרור את זכויותיהם בדירה ל גמרסני בתמורה לסך של 950,000 ש"ח (להלן: ההסכם ). במועד חתימת ההסכם רבצו שעבודים ועיקולים על זכויותיהם של סרור ושל שטרית בדירה, ועל כן הוסכם לחלק את הליך הרישום לשני שלבים. בשלב הראשון התחייבו סרור לברר את מצב הזכויות של שטרית בדירה ולסלק את העיקולים הרשומים עליהן במרשם המקרקעין, וכן לסלק משכנתה שרבצה על זכויותיהם שלהם בדירה; ואילו בשלב השני היה על גמרסני לפעול לביטול עיקולים ולהסדרת חובותיהם של סרור באופן שיאפשר לרשום את הזכויות בדירה על שמם ולאחר מכן על שמו שלו. סרור התחייבו להמציא לגמרסני, עד יום 1.12.2010, נסח רישום המעיד כי הזכויות נרשמו על שמם ואין מניעה להעבירן אליו; וביום 1.6.2011 התחייבו להעביר לו את הזכויות ואת החזקה בדירה. הסכמות אלו עוגנו בסעיף 3.7 להסכם שזו לשונו:

"המוכר מתחייב כי עד ליום 1.12.2010 ימציא נסח טאבו לפי הזכויות בדירה רשומות ע"ש שטרית דוד ורחל וכי זכויותיהם בדירה נקיות מכל חוב ו/או עיקול ו/או שעבוד ו/או כל הערה אחרת וזאת פרט לרישום הערת אזהרה לטובת המוכר ולרישום העיקול ו/או ההערות הרשומות כיום על זכויות המוכר. ככל שהמוכר לא ימציא הנסח האמור עד למועד הנ"ל יהא על הרוכש [צ"ל המוכר – ע' פ'] להשיב למוכר [צ"ל לרוכש – ע' פ'] כל תשלום ששולם ע"י הרוכש והסכם זה יהא בטל ומבוטל בלי שיהא בדבר כדי להוות הפרתו".

ביום 29.11.2010 פנה בא כוחם דאז של סרור (המשיב 5; ולהלן: עו"ד שמעוני ) לבא כוחו של גמרסני בבקשה להאריך לסרור את המועד לביצוע השלב הראשון (קרי: להסיר את העיקולים והשעבוד באופן שניתן יהיה להעביר את הזכויות על שם סרור) עד ליום 30.4.2011. גמסרני עצמו כתב על גבי המכתב "מאשר" וחתם ליד בחתימת ידו (להלן: מכתב ההארכה ). בשלב זה החל גמרסני לבצע את חיוביו לפי השלב השני ונשא בתשלומים שונים לנושי סרור כדי להסיר עיקולים שרבצו על זכויותיהם בדירה ולקדם את השלמת העסקה. ביום 22.3.2011 הודיעו סרור, באמצעות בא כוחם, כי משלא הוצג להם נסח טאבו עד ליום 1.12.2010 כאמור בסעיף 3.7 להסכם, הם מודיעים על ביטול ההסכם לאלתר (להלן: הודעת הביטול ). לאחר הודעה זו החליפו הצדדים מכתבים והתקיימה פגישה בין באי כוחם בניסיון לפתור את המחלוקת, ללא הועיל. בתום ההידברות נמצא כי סרור מחזיקים בדירה ועושים בה שימוש כבעלים, ואילו מלאכת הסרת העיקולים והמשכנתה על זכויותיהם של סרור ועל זכויותיו של שטרית בדירה הושלמה כבר ביום 15.4.2011. אשר על כן הגיש גמרסני לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תובענה בדרך של המרצת פתיחה לאכיפת הסכם המכר ורישום הזכויות בדירה על שמו. בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים, פסק הדין ניתן על סמך תצהירי הצדדים וצרופותיהם, בלא שהתקיימו חקירות.

2.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' ואגו ) קבע כי סלע המחלוקת נוגע לקיומו של התנאי הקבוע בסעיף 3.7 להסכם. נקבע כי בעת ניסוח הסעיף, שני הצדדים צפו כי עלולה להתעורר בעיה להסיר את העיקולים שרבצו על זכויותיהם של שטרית. ברם, השאלה העיקרית המתעוררת היא אם יש לראות את התאריך הנקוב בסעיף 3.7 לסיום השלב הראשון כמוארך בהסכמה עד ליום 30.4.2011, שאז סרור הפרו את ההסכם בכך שביטלו אותו; או שמא עומד בעינו התאריך המקורי – 1.12.2010, שאז סרור ביטלו את ההסכם כדין. בית המשפט ביכר את האפשרות הראשונה בקובעו כי אין לקבל את גרסתם של סרור שלפיה הבקשה ששלח עו"ד שמעוני בשם סרור להאריך את המועד – אינה אותנטית ולא הייתה על דעתם של האחרונים; וכן דחה את טענתם החלופית שלפיה אף אם הפנייה נעשתה בשמם – אין בה כדי לגרוע מזכותם לבטל את ההסכם. הוטעם כי נראה שסרור היו מודעים לכך שבהיעדר ההארכה היה ההסכם בטל מעצמו, ללא צורך בהודעה מפורשת; וכי משניתנה הארכה כאמור שוב אין באפשרותם לבטלו לפני שחלף המועד המוארך, אלא אם כן הייתה מועלית ומוכחת טענתם כי ההארכה לא הייתה על דעתם. אלא שסרור – אשר ויתרו על חקירת מצהירים – לא עמדו בנטל זה, שהוא גבוה בהינתן הטענה המייחסת לגמרסני או לעו"ד שמעוני בידוי ראיה או זיוף. עוד נקבע כי סרור אינם יכולים לאחוז בחבל משתי קצותיו: מצד אחד לבקש להאריך את המועד לביצוע העסקה ולפעול לקידומה; ומצד שני להיתלות במועד המקורי כעילה לביטול ההסכם, שעה שמחיר הנכס האמיר והם חזרו בהם מרצונם לקיימו. זאת, בשעה שלפי ההסכם הם היו אמורים לקבל את יתרת התמורה רק ביוני 2011, עם מסירת החזקה. מסקנת בית המשפט קמא הייתה אפוא שהמועד הרלוונטי הוא זה המוארך, ומשהודעת הביטול שוגרה לפני שחלף, היו אלה סרור שהפרו את ההסכם. אשר על כן קיבל בית המשפט את התובענה והצהיר כי סרור הפרו את הסכם המכר. בצד האמור, לא נעתר בית המשפט לסעדים הנוגעים לרישום הזכויות בדירה בקובעו כי טרם בשלו התנאים ההסכמיים להורות על כך. כמו כן חייב בית המשפט את סרור לשלם לגמרסני את הוצאותיו ושכר טרחת בא כוחו בסכום כולל של 12,000 ש"ח.

3.

מכאן הערעור שלפנינו שבמסגרתו טוענים סרור, בעיקרו של דבר, כי מחומר הראיות שנפרש לפני בית המשפט קמא היה עליו להסיק כי בקשת ההארכה לא שוגרה לגמרסני בזמן אמת אלא בדיעבד; כי היא לא הייתה על דעתם; וכי הם הודיעו על בטלות ההסכם (שלמעשה בוטל מאליו מחמת קיומו של תנאי מפסיק) כדין. בהקשר זה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי המועד לקבלת יתרת התמורה חל במועד מסירת החזקה; כי בהתכתבות בין הצדדים לאחר הודעתם על ביטול ההסכם אין זכר להארכת המועד הנטענת; וכי התשתית העובדתית שהניח גמרסני בתצהירו לא הייתה מספיקה כדי לבסס את טענתו שנתן הארכת מועד. על כן, לשיטת סרור, אין לזקוף לחובתם את העובדה שלא ביקשו לחקור את המצהירים מטעם המשיבים.

המשיבים מחרים מחזיקים אחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי, מטעמיו.

4.

להשלמת התמונה יצוין כי אין חולק שגמרסני העביר לעו"ד שמעוני את מלוא התמורה, בסך של 950,000 ש"ח; כי האחרון העביר לסרור סך של כ-255,816 ש"ח מתוכה; כי היתר מוחזק בידי עו"ד שמעוני בנאמנות ונושא פירות; וכי אין מניעה להשלים את העברת הזכויות בדירה על שם גמרסני. כמו כן, עובר למתן פסק דיננו זה הלכה המערערת 1, זכרה לברכה, לבית עולמה ויורשיה באו בנעליה.

5.

לאחר שהאזנו לבאי כוח הצדדים ושקלנו את טיעוניהם, באנו למסקנה שדין הערעור להידחות. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא עובדתית באופייה ונסבה על השאלה אם יש לקבל את גרסתו של גמרסני שלפיה עו"ד שמעוני ביקש בשם סרור ארכה לקיים את התחייבויותיהם של האחרונים להסיר את העיקולים בשלב הראשון, כאמור בסעיף 3.7 להסכם, וגמרסני נעתר לה; או שמא עדיפה גרסתם של סרור שלפיה בקשת הארכה לא הייתה על דעתם והיא למעשה נוצרה בדיעבד. בית המשפט המחוזי ביכר את גרסתו של גמרסני בקובעו כי סרור לא עמדו בנטל להוכיח את גרסתם משלא ביקשו לחקור את עו"ד שמעוני או את גמרסני. אכן, סרור ביקשו לייחס לגמרסני או לעו"ד שמעוני טענה הגובלת במרמה ומדובר בנטל שאינו קל ( ע"א 373/89 מסרי (שאהין) נ' ח'לף , פ"ד מה(1) 729, 742 (1991); ע"א 400/86 עיזבון קריגר נ' קריגר , פ"ד מב(4) 500, 504 (1989)). לא קמה אפוא עילה להתערב בקביעה זו של בית המשפט המחוזי. אף אין לקבל את טענתם של סרור כי גמרסני לא הניח בתצהירו בסיס לטענה שנעתר לארכה (ראו סעיף 33 לתצהירו, שאליו צורף צילום של בקשת הארכה והסכמתו על גביה). משניתנה לסרור ארכה להעביר לגמרסני נסח "נקי" עד ליום 30.4.2011, בדין קבע בית המשפט קמא כי הודעתם של הראשונים על ביטול ההסכם ביום 22.3.2011 הקימה הפרה שלו, המזכה את גמרסני בסעד ההצהרתי שביקש.

6.

בית המשפט המחוזי לא נתן הוראות בדבר הפעולות הנדרשות להשלמת העסקה לרבות קביעת מועדים להעברת יתרת התמורה לסרור כנגד מסירת החזקה והעברת הזכויות לגמרסני. משניתן פסק דיננו זה, טוב יעשו בעלי הדין אם יגיעו להסכמות בנושא. אולם בהיעדר הסכמה כאמור, גמרסני רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה מתאימה ובית המשפט יידרש לה. הבקשה תוגש במסגרת התיק שהתברר בבית המשפט המחוזי ולא כתובענה נפרדת.

7.

בנתון לאמור בפסקה 6, אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערערים לשלם לגמרסני שכר טרחת עורך-דין בסך של 15,000 ש"ח.

ש ו פ ט

השופטת א' חיות :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט י' עמית :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט ע' פוגלמן.