ע"א 2758/09 אדואר נוייסרי נ. פהימה רחמון

1.

המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה למתן פסק-דין הצהרתי שבו יוצהר כי הסכם מכר שנחתם לכאורה בין המבקש לבין המנוח מוסא רחמון (להלן: המנוח ) אינו תקף, וכי המנוח לא מכר למבקש את זכויותיו במקרקעין המצויים בכפר ריינה (להלן: המקרקעין ). ביום 15.1.09 ניתן פסק דינו של בית משפט המחוזי (כב' השופט ז' הווארי ) שקיבל את תביעת המשיבים וקבע כי ההסכם חסר תוקף. בית המשפט למד ממכלול הראיות הנסיבתיות – כגון תאריך החתימה, גובה התמורה הנטענת, תנאי העסקה והתנהגות הצדדים – כי לא קיים בסיס לקיומה של העסקה הנטענת על-ידי המבקש. קביעה זו קיבלה חיזוק מכך שהמבקש נמצא על-ידי בית המשפט בלתי מהימן, ומכך שעדותו נותרה "כגרסה בודדה" ולא נמצאו לה תימוכין. חוות דעת מומחה לכתב-יד שנתבקשה על-מנת לברר האם חתימת המנוח על ההסכם זויפה, לא נשאה בצידה תשובה החלטית, אך בית המשפט קבע כי אין בכך כדי לתמוך בטענת המבקש. בנוסף, פסק בית המשפט כי אפילו היה נמצא כי ההסכם הנידון אכן נכרת כדין, הרי שמצוי בו תנאי מתלה הדורש את הסכמת המשיבים 3-2 לכל עסקה במקרקעין. משלא התקיים תנאי מתלה זה – ממילא בטל ההסכם.

2.

בחודש מרץ 2009 הוגש לבית משפט זה ערעור על פסק הדין. בערעור נטען, בין היתר, כי בית המשפט קמא התעלם מחוות הדעת של המומחית לכתב-יד, שהיה בה כדי להטות את הכף לטובת עמדתו של המבקש, או למצער לקבוע כי המשיבים לא עמדו בנטל להראות כי ההסכם זויף. עוד נטען כי התנהלותו של בית המשפט היתה מוטה לטובת המשיבים, דבר שהתבטא, בין היתר, בפסיקת הוצאות מופרזות ובהסכמתו של בית המשפט לדון בטענות שלא נטענו בכתב התביעה. בנוסף, נטען כי התנאי המתלה בהסכם היה מונח לפתחו של המנוח וחליפיו, ולכן אין הם יכולים להיתלות בו כעילה לביטול ההסכם. בנוסף, השיג המבקש על קביעתו של בית המשפט קמא כי ההסכם מזויף נוכח מכלול הראיות הנסיבתיות, וטען כי אלה הוצגו לבית המשפט על-ידי המשיבים באופן מגמתי.

3.

כשנה וחצי חלפו מיום הגשת הערעור, והנה מונחת לפנינו בקשה לסעד זמני, שבה מבוקש כי ייאסר על המשיבים לבצע כל פעולה במקרקעין עד להכרעה בערעור. לטענת המבקש, נודע לו בסוף חודש אוגוסט האחרון כי המשיבים מכרו את הזכויות באחת מן החלקות במקרקעין, וכי נעשים מאמצים רבים על-מנת למכור את שתי החלקות הנוספות. המבקש טוען כי סיכויי הערעור שהגיש הינם טובים וחוזר על הטענות שהועלו בו. לעניין מאזן הנוחות טוען המבקש כי אם יתאפשר למשיבים לבצע עסקאות במקרקעין – תסוכל האפשרות להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור. עוד הוא מבקש כי יעוקלו הכספים שקיבלו המשיבים במסגרת העסקה ביחס לחלקה שכבר נמכרה, וזאת עד להכרעה בערעור.

4.

המשיבים סומכים ידיהם על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, וסבורים כי סיכויי הערעור שהוגש על-ידי המבקש הינם קלושים. עוד מוסיפים המשיבים כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר המחייב את דחייתה, וכן כי המבקש לא פנה לבית המשפט המחוזי עובר לפנייתו לבית משפט זה, ובכך פעל שלא בהתאם להוראות סדר הדין.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה על צרופותיהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות . כלל הוא כי מקום שבו זכה בעל דין בהליך משפטי, יש להתיר לו לממש את פירות זכייתו. שיקול הדעת הנתון לבית המשפט לעכב את ביצוע פסק הדין או ליתן סעד זמני בערעור מותנה בהוכחת שני תנאים מצטברים; ראשית, כי ישנם סיכויים טובים לזכייתו בערעור; שנית, כי מבחינת מאזן נוחות, פעולה על-פי פסק הדין בטרם הכרעה בערעור תקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו (ראו: ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 11.11.04)).

באשר לסיכויי הערעור: השגותיו של המבקש על פסק הדין של בית המשפט קמא הינן בעיקר על קביעותיו במישור הראיתי והעובדתי, ומתייחסות לשאלות של מהימנות העדים ומשקלן של הראיות שבתיק. ככלל, מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור ניתן לקבוע למצער כי בטענות מעין אלה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב ( ע"א 4086/04 שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 25.7.04)).

באשר למאזן הנוחות: אכן, אם יתקבל ערעורו של המבקש לאחר שהמשיבים ישלימו את העברת הזכויות במקרקעין, לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור ולהורות על העברת הזכויות למבקש. עם זאת, בניגוד לבקשות לסעד זמני שעניינן זכויות במקרקעין המשמשות למגורים או לעסק,

כאן מדובר לכל היותר באינטרס כלכלי של המבקש, אשר יוכל להיפרע מהמשיבים בדרך של פיצוי כספי, ככל שיתקבל ערעורו. נוכח האמור, בהתחשב בשיהוי הרב בהגשת הבקשה ובסיכויי הערעור, מוליך האיזון בין השיקולים לדחיית הבקשה.

הבקשה נדחית אפוא.

המבקש ישלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסך 7500 ש"ח.