ע"א 361/11 מוחמד עזאם נ. המועצה המקומית גוש חלב

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, שהוגש על פסק דינו של בית הדין לענייני מים בחיפה (כב' השופט ר'

שפירא ) בעח"ק 849-04-10, מיום 22.11.2012.

הרקע העובדתי לבקשה

2.

ביום 26.7.1998, סוכם במסגרת פגישה של נציגי משרד החקלאות, חברת "מקורות" וראשי האגודות החקלאיות במועצת גוש חלב, כי הקצאת מים לחקלאות לטובת חקלאי המועצה המקומית גוש חלב תעמוד על 950,000 מ"ק, וכי הקצאה זו מותנית בכך שהחקלאים יגיעו להסכמה משותפת בדבר חלוקה פנימית של מכסת המים. בהמשך להחלטה זו, הגיעו המשיבים 38-1 להסדר בדבר חלוקת מכסת המים האמורה, ולפיו יוקצו למבקש 16,000 מ"ק מים (להלן: ההסדר המקורי ). המבקש השיג על ההסדר האמור, בטענה כי לא היה שותף לו, וזאת במסגרת המרצת פתיחה (ה"פ 286/05) שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת. בפסק דינו, הורה בית המשפט על ביטולו של ההסדר, וקבע כי עד ליום 1.1.2009, ייערך הסדר אחר במקומו.

3.

מאחר שלטענת המבקש, המשיבים 38-1 לא שיתפו עימו פעולה בגיבושו של הסדר חדש, הגיש המבקש תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 721/09), על מנת שזה יורה למשיבים 38-1 לפעול בהתאם לפסק הדין שניתן בה"פ 286/05, ולגבש הסדר חדש לחלוקת מכסת המים בין החקלאים. ביום 5.3.2010, קבע המשפט המחוזי בנצרת, כי מאחר שההסדר המקורי בדבר חלוקת מכסת המים בוטל, והקצאת מכסת המים על ידי המשיבים 39 (להלן: המשיבים ) הותנתה בהסדר כאמור, יש להעביר את התביעה לבית הדין לענייני מים, אשר ידון בה כבערר.

ההליכים בפני בית הדין לענייני מים

4.

לאחר העברת התביעה לבית הדין לענייני מים, הודיעו המשיבים לבית הדין, כי בדעתם לבחון מחדש את אופן הקצאת המים למועצה המקומית גוש חלב, וכי החל משנת 2011, לא תקבע ההקצאה על בסיס הסדר חלוקה פנימית בין החקלאים, כי אם על פי צרכים אישיים של כל חקלאי. בעקבות הודעה זו, פרסמו המשיבים, בחודש אוגוסט 2010, פניה רשמית לכל חקלאי המועצה המקומית גוש חלב, המעוניינים לקבל הקצאת מים לחקלאות לשנת 2011, להגיש בקשה מתאימה. בנוגע להקצאת המים לשנת 2010, הציעו המשיבים למבקש, להגיש בקשה לתוספת הקצאה זמנית, אך הוא נמנע מלעשות כן.

5.

במהלך הדיון בבית הדין, התנגדו המשיבים 38-1 לתוכניתם של המשיבים, וביום 18.10.2010 הגישו לבית הדין, במשותף עם המבקש, בקשה ליתן תוקף להסכם פשרה , לפיו, החל משנת 2011, תתווסף לכמות המים המוקצית למבקש, בהתאם להסדר החלוקה המקורי, כמות נוספת של 35,000 מ"ק מים שפירים, אשר תקוזז מכמות המים המוקצית לכלל המשיבים 38-1.

פסק דינו של בית הדין לענייני מים

6.

לאור ההסכמה בין המבקש למשיבים 38-1, קבע בית הדין, כי תביעת המבקש לקביעת הסדר חדש לחלוקת מכסת המים איננה רלוונטית עוד, וכי גם טענותיו בנוגע להקצאת המים לשנת 2010 מתייתרות, משלא הגיש בקשה לתוספת הקצאה, כעצת המשיבים. לאור זאת , נמחק הערר.

בית הדין סירב ליתן להסכם הפשרה, שהציגו המבקש והמשיבים 38-1,

תוקף של פסק דין , נוכח העובדה כי הוא נחתם שלא על דעת המשיבים, ומבקש להתנות על סמכויותיהם שבדין, לקבוע את מכסות המים לחקלאות. בית הדין הוסיף וקבע, כי ההסכם כולל סעיפים " במסגרתם מצהירים הצדדים כי יפעלו בניגוד לדין ולא ישתפו פעולה עם המשיבים.. ואף יפעלו לביטול החלטת המשיבים...בנוגע לשינוי שיטת ההקצאה וחלוקה לשנת 2011 ויחייבו את המשיבים...לפעול בהתאם לשיטת החלוקה המקורית..בית הדין לא ייתן תוקף להסכם שכזה" . עוד צוין בפסק דינו של בית הדין, כי ההסכם המדובר מתייחס להקצאת מים לשנת 2011, שממילא טרם נקבעה, וגם משום כך לא ניתן לאשרו.

הערעור ובקשת הסעד הזמני

7.

בערעור לבית משפט זה, טוען המבקש, כי יש ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, אשר נחתם בינו לבין המשיבים 38-1, בעקבות פסק הדין שניתן בה"פ 285/06, וכמו כן, השיג המבקש על מדיניותם החדשה של המשיבים, בכל הנוגע להקצאת מכסת המים לחקלאי המועצה המקומית גוש חלב.

בבקשתו לסעד זמני, עותר המבקש להורות למשיבים להגדיל, באופן זמני, את מכסת המים המוקצית לו, ולהעמידה על 50,810 מ"ק, בהתאם להסכם הפשרה האמור, וזאת בכדי לאפשר לו להשקות את המקרקעין המעובדים על ידו, ולמנוע נזק בלתי הפיך לגידולים השונים בהם.

8.

בתגובת המשיבים, נטען, כי יש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני.

באת כוח המשיבים, עו"ד לימור פלד, הבהירה כי הדרך להשיג על הקצאת המים לשנת 2012, העומדת, לטענתה, במרכז הבקשה, הינה באמצעות הגשת ערר לבית הדין לענייני מים, ולא במסגרת בקשה לסעד זמני, כחלק מערעור אשר עוסק בהקצאת המים לשנת 2010. עוד נטען, כי המועד להגשת ערר על הקצאת המים לשנת 2012, חלף לו, ומכאן שבקשתו של המבקש לסעד זמני הינה תיאורטית בלבד.

המשיבים הדגישו עוד בתגובתם, כי הסעד הזמני המבוקש, נסמך, הלכה למעשה, על הסכם הפשרה שנחתם בין המבקש לבין המשיבים 38-1, אשר עומד ביסוד הערעור. מאחר שבית משפט זה אינו נוהג להעניק סעד זמני המהווה חלק מהסעד העיקרי בערעור, טרם שנערך בו דיון, יש לדחות את הבקשה אף מטעם זה. באת כוח המשיבים הוסיפה וטענה, כי אין להענות לבקשה, משום שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, וכי סיכויי הערעור אינם גבוהים.

דיון והכרעה

9.

כלל הוא כי סעד זמני לתקופת הערעור לא יינתן כדבר שבשגרה, אלא " מטעמים מיוחדים

שיירשמו ", כאמור בתקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). הכלל מניח כי לאחר שתביעתו של המבקש סעד זמני נדחתה בערכאה הדיונית, אין בנמצא תשתית מוצקה להענות לבקשתו (ע"א 6600/12 ג'י.בי.ג'י אנרג'י בע"מ נ' בוקובזה (לא פורסם 6.11.2012); ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' אבראהים (לא פורסם, 21.8.2012) ; ע"א 1246/12 נמי נאמנויות בע"מ נ' ארז חבר - מנהל מיוחד לחברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ (בפירוק)

(לא פורסם, 5.3.2012)).

נוכח האמור, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים לקבלת ערעורו; ונטייה של " מאזן הנוחות " לטובתו, ובכלל זה הוכחה כי הנזק שייגרם לו, אם לא יינתן לו הסעד, הינו בלתי הפיך (ע"א 5286/12 שירותים לנגב חברה לשירותים ואחזקות נ' אונטריו קנדה (לא פורסם, 30.8.2012); ע"א 5238/12 פרנקל נ' מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים (לא פורסם, 21.8.2012)). שני התנאים שלובים זה בזה, כך שככל שהמבקש מצביע על סיכויי ערעור טובים יותר, כך יפחת משקלו של התנאי בדבר נטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך. נוסחת איזונים זו מוכרת בפסיקה כ" מקבילית הכוחות " (ע"א 8296/11 פרץ נ' כספית (לא פורסם, 7.3.2012); ע"א 5537/12 הוט מועדון צרכנות הסתדרות ההנדסאים והטכנאים בע"מ נ' ערוצי זהב (לא פורסם, 29.8.2012); ע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק המזרחי (לא פורסם, 20.9.2011)).

10.

יצויין, כי מלשון תקנות 471(א) ו-(ג) עולה, לכאורה, כי בית משפט שלערעור רשאי להעניק סעד זמני רק אם זה ניתן קודם לכן על ידי הערכאה הדיונית, כאשר סעד זה בוטל בהמשך, וכעת המבקש מעוניין לחדשו, כך שיעמוד בתוקפו עד להכרעה בערעורו. ואולם, בית משפט זה קבע, כי הסמכות ליתן סעד זמני לתקופת הערעור, מוענקת לערכאת הערעור, גם בנסיבות בהן הערכאה הדיונית לא נדרשה לסוגיה זו (ע"א 6547/12 עמר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ- סניף נתיבות (לא פורסם, 14.11.2012); ע"א 459/89 טורטן נ' ההתאחדות לספורט פ"ד מג(4) 563. וראו, לעניין זה, גם חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 381 (מהדורה שלישית, 2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 681 (מהדורה עשירית, 2009)).

11.

בנסיבות דנן, לא השתכנעתי בדבר קיומם של טעמים מיוחדים ליתן למבקש את הסעד הזמני, בו הינו חפץ.

סבורני, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי סיכויי הערעור אינם טובים, ואף המבקש עצמו כלל לא נדרש לסיכויי הערעור בבקשתו. במסגרת הערעור, מתבקש בית המשפט ליתן תוקף להסכם פשרה, אשר תוקפו נפסל על ידי בית הדין לענייני מים. יובהר, כי הקצאת מים לחקלאות, נקבעת בהתאם לרשיון ההפקה, אשר ניתן על ידי מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב ועל פי אמות המידה שהותוו על ידי שר החקלאות ( ראו סעיף 25 א לחוק המים, התשי"ט - 1959 (להלן: חוק המים ), ותקנות המים (אמות מידה להקצאת מים לחקלאות) (הוראת שעה), תשע"ב-2012 ). באמצעות הסכם הפשרה מבקשים, לכאורה, המבקש והמשיבים 38-1 ליטול סמכויות שאינן נתונות להם, ולהחליט באופן עצמאי, ובניגוד לעמדת הרשות המוסמכת בדין, על אופן הקצאת המים. גם השגת המבקש על מדיניות הקצאת המים החדשה של המשיבים אינה מחזקת את סיכויי ערעורו, משום שהלה לא פירט בערעור אילו פגמים נפלו באותה מדיניות, ובאיזה אופן הוא עשוי להפגע ממנה.

עוד יודגש, כי בקשת הסעד הזמני, מבוססת על הסכם הפשרה, אשר עומד בבסיס הערעור. ככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להעניק סעד זמני, המהווה חלק מהסעד העיקרי הנדרש בערעור, שכן פירוש הדבר הינו, למעשה, הכרעה בערעור גופו, מבלי שנערך בו כל דיון (רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' ירון עיון (לא פורסם, 21.9.2009). הדבר נכון ביתר שאת, כשמטרת הבקשה היא שינוי המצב הקיים, להבדיל משימורו, עד להכרעה בערעור (ע"א 9060/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אייל ארנברג הנאמן על נכסי החייב אברהם וייס (לא פורסם 19.6.2012)).

לאמור לעיל יש להוסיף, כי הלכה למעשה, מתייחסת הבקשה למתן סעד זמני, להקצאת מכסת המים לחקלאות לשנת 2012. ואולם, בהתאם לחוק המים, השגה על הקצאת מכסת המים נעשית באמצעות הגשת ערר לבית הדין לענייני מים, תוך 21 ימים מקבלת ההודעה על ההקצאה השנתית. העובדה שהמערער לא פעל בדרך האמורה, אינה מצדיקה הענות לבקשתו למתן סעד זמני, אשר נועדה, בין היתר, " לעקוף " את סדרי הדין האמורים.

12.

נוכח סיכויי הערעור שאינם גבוהים, ולאור נוסחת " מקבילית הכוחות ", היה על המבקש להציג תשתית ראייתית מוצקה לטענתו כי מאזן הנוחות נוטה, במובהק, לטובתו.

המבקש

לא עשה כן.

כאמור לעיל, החל משנת 1998, ולפחות עד לשנת 2011, עמדה הקצאת מכסת המים של המבקש, על 16,000 מ"ק. המבקש לא פירט בבקשתו הלאקונית, האם וכיצד ניזוקו חלקות הקרקע אותן הוא מעבד, נוכח כמות המים הנוכחית המוקצית לו, וכן, האם חלו שינויים בשטח החלקות, המצדיקים את הגדלת מכסת המים, לה הוא זכאי. למעלה מן הדרוש, יובהר, כי בתביעתו לביטול הסדר החלוקה המקורי, אשר הוגשה בשנת 2008 (ה"פ 286/05), טען המבקש כי הקצאת המים האמורה, אינה תואמת את שטח החלקות שהוא מעבד בפועל, ואולם גם בית המשפט המחוזי קבע, כי המבקש לא הביא ראיות רלוונטיות להוכחת טענתו האמורה.

עוד יצויין, כי מאחר שבקשת הסעד הזמני עוסקת במכסת המים הקצובה לשנת 2012, אין במתן הסעד הזמני כדי להבטיח את ביצועו של פסק הדין שיינתן בערעור (בהנחה שערעור המבקש יתקבל), וגם מטעם זה יש לדחות את בקשתו (ראו הגדרתו של " סעד זמני " בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, וכן רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (לא פורסם, 21.4.2009)). ניתן להניח, כי אם הסכם הפשרה יאושר במסגרת הערעור, יינתן לו תוקף עתידי, והוראותיו לא ישפיעו לעניין מכסת המים בשנים עבַרו.

יובהר, כי היה והמבקש יזכה בערעורו, הוא יוכל להפרע מהמשיבים בגין נזקים כלכליים שנגרמו לו, בתקופה שחלפה ממתן פסק הדין בערכאה הדיונית ועד לפסק הדין בערכאת הע רעור, ככל שאלו יוכחו (ע"א 1626/11 ברש נ' שר (לא פורסם, 2.5.2011); ע"א 2758/09 נוייסרי נ' רחמון (לא פורסם 14.9.2010)).

גם הנחה זו מצדיקה את דחיית הבקשה שלפניי.

13.

לאור האמור, הבקשה למתן סעד זמני, נדחית בזאת.

מאחר שתגובת המשיבים לבקשה הגשה באיחור, יוטלו על המבקש הוצאות מופחתות לטובת המשיבים, בשיעור של 10,000 ₪.