ע"א 8691/13 לאה ברגר נ. נחום יניב

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיאה ה' גרסטל ) בת"א 9601-04-13,

מיום 7.11.2013, עד להכרעה בערעור, אשר הגישה המבקשת

על פסק הדין.

רקע עובדתי

2.

המבקשת קיבלה מהוריה בירושה את מלוא הזכויות בבית פרטי ברחוב הניצנים 16 בפתח תקווה, הבנוי על חלקה 66 בגוש 6371 (להלן: הבית ). אחיה של המבקשת, מר גדעון ברגר (להלן: ברגר ) קיבל מהוריו, עוד בחייהם, את עסקם – חברת ש.ברגר ובנו בע"מ (להלן: החברה ), ולמשך שנים הוא ניהל את החברה.

3.

המשיב הינו בעל חנות לממכר חומרי בנין ותעשיה בנתניה. בין המשיב לבין ברגר התנהלה מערכת עסקית, במסגרתה, רכש ברגר מוצרים מעסקו של המשיב עבור החברה.

4.

בשלב מסוים, נקלעה החברה לקשיים כלכליים, והוצא נגדה צו להקפאת הליכים, במסגרת הליכי פירוק. כמו כן, ניתן צו כינוס נגד ברגר, וביום 8.11.2012, הוא הוכרז כפושט רגל.

5.

בחודש פברואר 2010, הגיש המשיב לבית משפט השלום תביעה כספית (בסכום של 1,730,619 ₪) נגד ברגר, גרושתו ובנו. לנוכח התביעה, כאמור, נחתם, ביום 14.3.2010, הסכם בין המשיב לבין ברגר, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות, ובין היתר,

התחייב ברגר, לשלם למשיב סכום של 2,300,000 ₪; ולהמציא למשיב שטר משכנתא על הזכויות בבית, חתום על-ידי המבקשת, לשם הבטחת פירעון החוב (להלן: ההסכם ).

6.

ביום 18.3.2010, פנו המבקשת וברגר למשרדו של עו"ד יהודה זינגר, בא-כוחו של ברגר, על מנת להעביר את מלוא הזכויות בבית על שמה, בהתאם לצו קיום צוואה. במעמד זה, חתמה המבקשת גם על שטר משכנתא לטובת המשיב על הזכויות בבית, ועל נספח תנאים מיוחדים לשטר המשכנתא (להלן: שטר המשכנתא ) .

7.

ביום 16.10.2012, פתח המשיב תיק הוצאה לפועל נגד המבקשת למימוש המשכנתא, בלשכת ההוצאה לפועל בכפר-סבא (להלן: תיק ההוצאה לפועל ). ביום 17.2.2013, זומנה המבקשת למשרדו של עו"ד זינגר, וחתמה על ייפוי-כוח לצורך ייצוגה בתיק ההוצאה לפועל, ועל מסמך שכותרתו הסכם פשרה , לפיו היא מסכימה למינויו של עו"ד זינגר ככונס נכסים למימוש המשכנתא, תוך מתן אורכה לצורך מכירת הבית בעצמה, וזאת עד ליום 20.5.2013. באותו הסכם פשרה, וויתרה המבקשת על זכותה למדור, והתחייבה למסור את החזקה בבית לידי בא-כוחו של המשיב, בכפוף להפחתת החוב לסכום של 1,516,000 ₪.

8.

בחודש אפריל 2013, הגישה המבקשת תובענה לבית המשפט המחוזי (מושא ערעור זה) נגד המשיב,

למתן פסק דין הצהרתי, ומטרתו להצהיר על בטלותם של שטר המשכנתא, והסכם הפשרה, מחמת הטעיה. כמו כן, התבקש בית המשפט המחוזי להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל, או לחלופין ליתן צו מניעה, המורה למשיב שלא לנקוט בפעולות, במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

בכתב התביעה טענה המבקשת, כי היא הוחתמה על שטר המשכנתא ועל הסכם הפשרה, מבלי שהייתה מודעת על מה היא חותמת; ומבלי שידעה את נסיבות החתמתה, ובכלל זה, על חתימת ההסכם בין ברגר לבין המשיב. לשיטתה של המבקשת, מאחר שהמשיב עוסק במתן הלוואות בשוק האפור, הוגשה על-ידו תביעה פיקטיבית, ובעקבותיה נחתם ההסכם שהינו סודי ולמראית עין בלבד, וזאת במטרה להערים על נושי החברה, ועל הנאמן בהקפאת ההליכים של החברה. משכך, לדידה של המבקשת, יש לראותה כערבה, את ברגר כלווה, ואת המשיב כמלווה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

9.

בפסק דינו מיום 7.11.2013, דחה בית משפט קמא

את טענות המבקשת,

בקובעו, כי:

"עדותו של עו"ד זינגר לפניי הייתה קוהרנטית לכל אורכה ומצאתי כי היא אמינה. ניכר היה שעו"ד זינגר מעורה בפרטי העניין והתרשם כי התובעת הבינה על מה היא חותמת לאחר שהסביר לה בשתי הזדמנויות, פעם אחת בנוכחות האח, את משמעות החתימה. כמו כן, תואר כי התובעת התמקחה על הסכום שרצתה שהנתבע ישלם לה בתמורה למשכון ביתה כערבון לחובו של אחיה וזהו נדבך נוסף בהתנהלותה המעיד כי הבינה על מה היא חותמת, שהרי אם לא כך מדוע היה הנתבע מעוניין לתגמלה כספית.

זאת ועוד. בעדותה לפני לא הכחישה התובעת כי ידעה אודות מצבו הכלכלי העגום של אחיה והסכימה לסייע לו..."

עוד נקבע, כי במסגרת תיק ההוצאה לפועל, הגישה המבקשת תצהיר – בתמיכה לבקשתה למתן אורכה למכירת הבית – ממנו עולה, כי המבקשת הבינה את משמעות ההתחייבות שנטלה על עצמה, ואף הבינה כי הבית משמש כערובה להחזר חובות אחיה, ברגר. בעניין זה ציין בית משפט קמא, כי:

"לו היתה התובעת סבורה שאכן לא הבינה על מה חתמה או כי אינה חבה בחובות אחיה, היה מצופה ממנה, כאדם סביר, שלא תשלח תצהיר זה אלא שתגיש התובענה דנן מיד ולא בחלוף כמעט חצי שנה לאחר מכן, בחודש אפריל 2012. כן היה מצופה ממנה במסגרת תיק ההוצאה לפועל – לכפור מיד בקיום החוב ולא לבקש אורכה למכור את ביתה".

סיכומו של דבר, ועל בסיס מכלול הראיות והעדויות אשר הובאו בפניו, קבע בית המשפט קמא כי המבקשת ידעה אודות המצוקה הכלכלית אליה נקלעו החברה ואחיה, וקיבלה החלטה מושכלת לעזור לאחיה ולמשכן את הבית כערבון לחובותיו, ועתה עליה לעמוד בהתחייבותיה.

לפיכך החליט בית משפט קמא לדחות את התובענה .

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

10.

על פסק דינו של בית משפט קמא הוגש ערעור, ובמקביל, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, המונחת לפניי.

במסגרת הבקשה, טענה המבקשת, כי סיכויי הערעור טובים, שכן בית משפט קמא שגה עת לא התייחס לטענותיה, באשר למעמדה כערבה, ובדבר הלבנת הכספים והונאת הנושים והנאמן בהקפאת ההליכים, באמצעות ההסכם. אשר למאזן הנוחות, נטען כי זה נוטה לטובת המבקשת, שהרי ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה ובסופו של יום יתקבל הערעור, היא תמצא עצמה בפני שוקת שבורה, ובמצב בו הבית יימכר בהליכי הכינוס.

תגובת המשיב

11.

לטענת המשיב, מאחר שערעורה של המבקשת נסוב על טענות שהינן בגדר שינוי חזית, והינו מופנה כלפי ממצאים עובדתיים, שנקבעו על-ידי בית משפט קמא, – סיכויי

הערעור קלושים ביותר. עוד הוסיף המשיב וטען, כי מימוש הבית לא יגרום למבקשת נזק בלתי הפיך, שכן המבקשת הסתירה מבית המשפט את העובדה, כי היא איננה מתגוררת בבית . מעבר לכך, נטען כי המבקשת לא הבהירה לבית המשפט, מדוע יש להעדיפה על פני המשיב, הנאנק, לטענתו, תחת עול של חיסרון כיס.

דיון והכרעה

12.

לאחר בחינת הבקשה, התגובה וצרופותיהן, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

יצוין, כי על אף שהבקשה הוכתרה כ "בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור ", עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

13.

הלכה מושרשת היא, בהתאם לתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי מוקנית לבעל דין, אשר זכה במשפטו, הזכות ליהנות מפירות זכייתו, בסמוך למועד מתן ההחלטה, מבלי להמתין לתוצאות הערעור שהוגש עליה ( ע"א 6479/13

בני אור אחזקות בע"מ נגד גיא ויקטור שבת (3.11.2013); ע"א 6616/13

נכסי הצלחה בע"מ נ' בטר פלייס ישראל (ח.ת) 2009 בע"מ (בפירוק) (17.10.2013); ע"א 2962/13

חברת רהיטי פורת בע"מ נ' מסיקה

(16.5.2013)). יחד עם זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מהכלל האמור, ולעכב את ביצועו של פסק הדין, בעקבות הגשת ערעור עליו, אם הוכיח מבקש הסעד, שני תנאים אלו: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ( ע"א 6479/13

בני אור אחזקות בע"מ נ' גיא ויקטור שבת (3.11.2013); ע"א 5210/13

אלכסנדרו נ' זילברדיק (16.9.2013); ע"א 7520/12 אלעד מגדלי סופר בע"מ נ' פיפין (4.6.2013)).

שני התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ" מקבילית הכוחות ". במילים אחרות, ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך ( ע"א 2727/13

מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי (4.6.2013); ע"א 3258/13

הד ארצי בע"מ נ' דוכין (23.5.2013); ע"א 361/11

עזאם נ' המועצה המקומית גוש

חלב (30.12.2012)).

עוד יש להדגיש, כי ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם, במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע ( ע"א 5374/13 אגרקסקו כרמל חברה ליצוא חקלאי בע"מ נ' עין יהב מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ (11.8.2013) ; ע"א 4547/13

מינהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי צאן ישראליים בע"מ (7.7.2013); ע"א 3326/13

חב' מעון פאר הר ציון (בפירוק מרצון בפיקוח בית משפט) נ' שמואלי

(13.6.2013)).

14.

אפתח בנושא סיכויי הערעור במקרה דנא. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, בשים לב לכך שערעורה של המבקשת מופנה כנגד ממצאי עובדה ומהימנות, אשר נקבעו על-ידי בית משפט קמא בפסק דינו, ונראה, לכאורה, כי מדובר בפסק דין מבוסס ומנומק כדבעי. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אשר קבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים

(ע"א 3339/12 גוטמן נ' מינהל מקרקעי ישראל (18.9.2013); ע"א 2862/13 מטיילי סעסעאני בע"מ נ' חסן (27.8.2013); מרפאת עין טל - מרכז לרפואת עיניים נ' פינקלשטיין (6.8.2013)). לפיכך, נראה כי בהיבט זה, סיכויי הערעור אינם טובים במיוחד.

אשר לטענותיה של המבקשת, באשר למעמדה כערבה, ובדבר הלבנת הכספים והונאת הנושים והנאמן בהקפאת ההליכים, באמצעות ההסכם – סבורני, כי בצדק החליט בית משפט קמא שלא להידרש אליהן . זאת שכן, טענות אלו הועלו לראשונה במסגרת הסיכומים , וכפי שקבע בית משפט קמא, המבקשת " לא העלתה כל הסבר לסיבת האיחור בהעלאת טענות אלו בשלב מתקדם של ההליך, למעט התייחסות לאקונית ביותר בסיכומי התשובה מטעמה... ".

15.

אשר למאזן הנוחות, לא שוכנעתי כי זה נוטה במובהק לטובת המבקשת, שכן היא לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות, כי ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה ובסופו של יום יתקבל ערעורה, ייגרם לה נזק בלתי הפיך. מסתבר, כי הבית אינו משמש למגוריה של המבקשת, והיא אף ל א פירטה בבקשתה, מדוע יש לבית זה חשיבות מיוחדת עבורה, באופן שלא ניתן יהיה, אם תזכה בערעור, להעניק לה פיצוי כספי. כאשר עסקינן במקרקעין שאינם משמשים למגורים, הנחת המוצא הינה שהעברתם בעין אינה מסכלת את הסעד המתבקש, שכן הדבר מגלם בחובו נזק כספי הניתן לפיצוי ולכן אין הצדקה, ככלל, להיענות לבקשת עיכוב הביצוע

(ראו: ע"א 46/12 ניסים אסייג, ייעוץ וניהול בע"מ נ' אבשלום אדרת, אוצר חסד קרן גמ"ח על שם שרה רבקה ורפאל רבינוביץ, סמדר וינרב (5.3.2012);

ע"א 1626/11

ברש נ' שר (2.5.2011); ע"א 1612/11

עזבון המנוחה ברנהולף נ' אוחנה (8.5.2011)). יתרה מזאת, כפי שעולה מ פסק דינו של בית משפט קמא, ביקשה המבקשת למכור את הבית, בעצמה, לשם פירעון חובו של אחיה.

לאור האמור לעיל, דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן בהחלטתי מיום 24.12.2013, מבוטל בזאת .

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.