ע"א 7459/15 נוסראללה מוכעבל נ. לינדה אבו סמעאן מוכעבל

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט

י' בן-חמו ), בתיק פש"ר 29432-10-13, מיום 17.6.2015, עד להכרעה בערעור, אותו הגיש המבקש על פסק הדין.

Law

רקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

ביום 28.8.2005, נישאו המבקש והמשיבה 1 בהתאם לדת הנוצרית, ומנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים קטינים (להלן: הקטינים ). ביום 12.5.2011, נפרדו המבקש והמשיבה 1, לאחר שיחסיהם עלו על שרטון.

3.

בחודש נובמבר 2011, הגישה המשיבה 1 לבית משפט לענייני משפחה בנצרת תובענה נגד המשיב 1 לתשלום מזונות אישה, מזונות הקטינים ומדור. ביום 27.4.2014, התקיים דיון בתובענה זו, במהלכו הגיעו הצדדים להסכמות, לפיהן, המשיבה 1 ויתרה על מזונותיה, ואילו המבקש התחייב לשאת במזונות הקטינים, בסך 4,500 ₪ לחודש, כולל מדור (להלן: סכום המזונות ), באופן שסכום של 3,300 ₪ מתוך סכום המזונות ישולם על-ידי המל"ל, ויתרת סכום המזונות, קרי: 1200 ₪, ישולם על-ידי המבקש. באותו יום, נתן בית משפט לענייני משפחה תוקף של פסק דין להסכמות דלעיל (להלן: פסק הדין למזונות ).

4.

במקביל להליכים בבית משפט לענייני משפחה, ניהל המבקש הליכי פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בנצרת.

ביום 4.12.2013, ניתן נגד המבקש צו כינוס נכסים (להלן: צו הכינוס ), במסגרתו, מונו הכונס הרשמי לכונס הנכסים של המבקש (להלן: הכונס הרשמי או

המשיב 2 ), ועו"ד ענת רום למנהלת מיוחדת לנכסי המבקש (להלן: המנהלת המיוחדת או המשיבה 3 ). כמו כן, במסגרת צו הכינוס, הושת על המבקש צו תשלומים חודשי בסכום של 600 ₪.

5.

ביום 21.1.2015, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבקש לקציבת סכום מזונות הקטינים, והעמיד, באופן זמני, את מזונותיהם של הקטינים על סכום של 1,200 ₪ לכל אחד מהקטינים.

6.

ביום 1.4.2015, הגיש המבקש בקשה נוספת לקציבת סכום המזונות החודשי על סך של 1000 ₪, עבור שלושת הקטינים ביחד, זאת בשל מצבו הכלכלי והבריאותי, המונע ממנו להשתלב במעגל העבודה, כך לטענתו.

7.

ביום 17.6.2015, התקיים דיון בבית משפט קמא, במהלכו, נדונה בקשת המבקש לקציבת סכום מזונותיהם של הקטינים, וניתן פסק הדין מושא הבקשה שלפניי.

8.

במסגרת פסק הדין, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש להכריז עליו כפושט רגל, וביטל את צו הכינוס על נכסיו, בקובעו, כי " התנהלותו של החייב מאופיינת בחוסר תום לב ".

בהתייחס לבקשה לקציבת סכום המזונות, הבהיר בית משפט קמא, כי המבקש ממשיך לצבור חובות חדשים, תוך שאיננו משלם את סכום המזונות שנקבעו בפסק הדין למזונות, ואף איננו משלם את סכום המזונות שנקצבו על-ידי בית משפט קמא. נקבע, בהקשר זה, כי:

"חוסר תום הלב של החייב נובע גם מעניין נוסף והוא

שכאשר החייב כבר היה בהליכי פש"ר וניתן לו צו כינוס, הוא הגיע בהסכמה להסדר בבית המשפט לענייני משפחה ושם הוא התחייב בהסכמתו לשלם דמי מזונות לשלות ילדיו בסך של 4,500 ₪.

אם אצא מנקודת הנחה שלא היה בכוונת החייב להטעות או לרמות בהליך בבית המשפט לענייני משפחה, אזי ההנחה היא שהחייב התחייב לשלם סכום שהוא לא היה סבור שביכולתו לשלם..."

בהמשך, קבע בית משפט קמא, כי בשל העובדה שהמבקש ממשיך להתנהל בחוסר תום לב, ולצבור חובות חדשים, ומאחר שלא מתקיימות, בעניינו של המבקש, נסיבות בהן " חייב יופטר מחוב המזונות " – אין כל " תכלית בניהול ההליך

ואין מקום ליתן פרס לחייב על התנהלותו ".

לנוכח האמור, דחה בית משפט קמא את בקשתו של המבקש להכרזתו כפושט רגל, והורה על ביטול צו הכינוס, על כל הוראותיו.

הבקשה לעיכוב ביצוע

9.

ביום 3.11.2015, הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא לבית משפט זה, בגדרו, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, המונחת לפניי.

10.

לטענת המבקש, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, משום שלדידו, בית משפט קמא שגה בכך שלא איזן כראוי בין צרכיו של המבקש לבין צרכי נושיו, ובכלל זה, צורכי ילדיו הקטינים; וכאשר התעלם מיכולתו הכלכלית של המבקש, ממצבו הרפואי, ומצרכיו של המבקש עצמו. בכל הנוגע למאזן הנוחות, סבור המבקש כי זה נוטה לטובתו, שכן ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור – לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. נטען, לעניין זה, כי ביטול הליכי פשיטת הרגל, קרי: ביטול עיכוב ההליכים נגד המבקש, יביא לחידוש הליכי הוצאה-לפועל על-ידי הנושים – דבר שעלול לגרום למבקש נזק בלתי הפיך. לעומת זאת, כך סבור המבקש, ככל שפסק הדין יעוכב, לא ייגרם כל נזק למשיבה 1 ולקטינים, שממילא מקבלים גמלת מזונות מהמל"ל.

תגובת המשיבה 1

11.

לעמדת המשיבה 1, דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות על הסף מחמת חוסר תום לב ואי ניקיון כפיים. המשיבה 1 טענה, כי על אף שבמסגרת ההליך אשר התנהל בבית משפט לענייני משפחה, התחייב המבקש לשלם את סכום המזונות, בעודו מצוי תחת צו הכינוס – בפועל, נמנע המבקש מלשלם את סכום המזונות, תוך שהוא מתנהל בחוסר תום-לב; מטעה את הערכאות השיפוטיות; ומנצל את " הקופה הציבורית ". לפיכך, סבורה המשיבה 1, כי הסיכוי שערעורו של המבקש יתקבל על-ידי בית משפט זה קלושים ביותר. אשר למאזן הנוחות, נטען, כי זה נוטה, באופן מובהק, לטובת המשיבה 1, ולטובת הקטינים, אשר מזונותיהם, לא שולמו מעולם על-ידי המבקש. המשיבה 1 הוסיפה וטענה, כי אין כל ממש בטענותיו של המבקש הנוגעות למצבו הבריאותי, וליכולתו הכלכלית, שכן ביום 30.7.2015, נחתם הסכם פשרה בין המשיבה 1 לבין המבקש, לפיו התחייב המבקש לשלם למשיבה 1 סכום של 10,000 ₪, על רקע פקודת מאסר שהוציאה נגדו המשיבה 1. יתירה מכך, למיטב ידיעתה של המשיבה 1, המבקש עובד בשיפוצים ומשתכר למעלה מ-7,000 ₪ לחודש.

תגובת הכונס הרשמי

12.

בפתח תגובתו, הבהיר הכונס הרשמי, כי מאחר שעניינה של הבקשה הוא עיכוב הליכי הוצאה לפועל, הרי שמדובר בבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור ולא בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לגופו של עניין, מתנגד הכונס הרשמי לבקשה לעיכוב ביצוע, ולעמדתו, סיכויי הערעור אינם גבוהים כלל ועיקר, משום שפסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על ממצאים עובדתיים, הנוגעים לחוסר תום ליבו של המבקש, וליצירת החובות בעודו מצוי בהליכי פשיטת רגל – בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. גם בנוגע למאזן הנוחות, נטען, כי המבקש לא הרים את נטל הוכחת הנזק שיגרם לו, ככל שלא יעוכב ביצועו של פסק הדין, כיוון ש" הליכי הוצאה לפועל לעולם לא ייחשבו כנזק בלתי הפיך ". מכל מקום, סבור הכונס הרשמי, כי מאזן הנוחות נוטה, דווקא, לטובת הנושים אשר, בנסיבות העניין, ידם על העליונה.

יצוין, כי המשיבה 3 לא הגישה תגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע.

דיון והכרעה

13.

טרם שאכריע בגורל הבקשה, אבהיר, כי עסקינן אכן בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור ולא בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין. זאת, מאחר שלא ניתן לבקש עיכוב ביצועו של פסק דין, אשר דוחה תובענה, או של פסק דין שאינו כולל בחובו סעד אופרטיבי כלשהו (ראו: ע"א 1333/14

מיטרי נ' דוברונסקי (13.4.2014); ע"א 6763/13

חוות בי אפ סי בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (14.11.2013)).

14.

לגופה של הבקשה, סבורני כי דינה להידחות.

ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים. בית המשפט שלערעור רשאי להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין, וכן על מתן סעד זמני בנוגע לפסק הדין, " למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו " (תקנות 466 ו-467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). על מבקש הסעד הזמני להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות, המתמקד בעיקרו בהשוואת הנזקים שיגרמו לצדדים אם לא ינתן הסעד הזמני,

נוטה בבירור לטובתו, עד כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא תיענה בקשתו (ע"א 3338/14

אפשטיין נ' כונס הנכסים הרשמי (3.8.2014); ע"א 118/14

מכלוף נ' כונס הנכסים הרשמי (18.2.2014)). על בית המשפט הדן בבקשה לסעד זמני לאזן בין השיקולים השונים, כאשר בין השיקול הנוגע ל" סיכויי הערעור " לבין השיקול שעניינו " מאזן הנוחות " קיים יחס הפוך. היינו, ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת " מאזן הנוחות ", ולהיפך (ע"א 2745/14 פלוני נ' עו"ד יקיר ניידיק ואח' (28.5.2014)).

15.

ובחזרה לענייננו. אפתח בנושא מאזן הנוחות, ואומר, כי לא השתכנעתי

כי זה נוטה, באופן מובהק, לטובת המבקש. דומה, כי המבקש לא עמד בנטל להציג תשתית ראייתית הולמת לתמיכה בטענתו, כי ככל שהבקשה למתן סעד זמני תידחה, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, ייגרם לו נזק בלתי הפיך. אמנם, אין מחלוקת, כי דחיית הבקשה – אשר תביא לחידוש הליכי הוצאה-לפועל – תקשה על המבקש מבחינה כלכלית. ואולם, כבר נקבע, לא אחת, כי המשך הליכי הוצאה-לפועל אינו מסב נזק בלתי הפיך לאדם שנגדו מתנהלים ההליכים, או במילים אחרות, אין בחידוש הליכי הוצאה-לפועל כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת המבקש. זאת, מאחר שפתוחה בפניו הדרך לפנות לרשם ההוצאה לפועל בבקשה שזה יעמוד על מידת יכולתו הכלכלית לשלם את החובות המיוחסים לו ( ע"א 5864/14

זועבי נ' הכונס הרשמי (29.9.2014); ע"א 836/14

מזרחי נ' כונס הנכסים רשמי (11.3.2014); ע"א 3981/12

לויצדק נ' רן מסיקה המנהל המיוחד (23.7.2012)).

16.

כמו כן, אל מול הנזקים ההפיכים, העשויים להיגרם למבקש כתוצאה מדחיית בקשתו, יש לשקול את היקף הנזק שייגרם לנושיו, אם תתקבל הבקשה דנן, ולבסוף יידחה ערעורו של המבקש ( ע"א 5949/14

רסדניקובה נ' שמעוני (28.10.2014); ע"א 7980/12 עו"ד ישי בית און, ככונס נכסים נ' בילו השקעות בע"מ

(21.1.2013)). בנידון דידן, העובדה כי נושיו של המבקש, וביניהם שלושת ילדיו הקטינים, ממתינים זמן רב לכך שהמבקש יפרע את חובותיו כלפיהם, מובילה אף היא למסקנה, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש.

17.

למעלה מן הדרוש, ומבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, אדגיש כי עיקר פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על קביעות עובדתיות בדבר חוסר-תום ליבו של המבקש, וככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות כגון דא ( ע"א 6173/14

לוי נ' כונס הנכסים הרשמי (28.10.2014) ; ע"א 8691/13

לאה ברגר נ' נחום יניב

(19.1.2014)). לפיכך, נראה כי גם בהיבט זה, סיכויי הערעור אינם מבטיחים.

18.

סיכומו של דבר – הנני דוחה את הבקשה למתן סעד זמני.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.