פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
2862/13 - ד'
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
מטיילי סעסעאני בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. אעתדאל חסן
2. נג'יבה סלמאן
3. נהלה משרקי
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של
בית
המשפט
המחוזי
בחיפה מיום 3.3.13 בה"פ 13935-08-11 שניתן על ידי כבוד השופט א' קיסרי
בשם המבקשת:
עו"ד מוחמד פ. חג'אזי
בשם המשיבה 1:
עו"ד שריף מריסאת
בשם המשיבה 2:
עו"ד שמעון רביב
החלטה
1.
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ה"פ 13935-08-11, כבוד השופט א' קיסרי ) מיום 3.3.2013.
2.
ברקע פסק הדין, הסכם שנחתם ביום 18.3.2005 בין המשיבה 2 (להלן: סלמאן ) ובין המשיבה 3 (להלן: משרקי ) לפיו סלמאן מכרה את הנכס נושא הסכסוך למשרקי (להלן: ההסכם הראשון ). ביום 23.12.2006 נחתם הסכם בין המשיבה 1 (להלן: חסן ), משרקי וסלמאן לפיו חסן תרכוש את הנכס ממשרקי (להלן: ההסכם המשולש ). זאת, על רקע העובדה כי ביום 2.12.2006 נכרת בין סלמאן למשרקי הסכם לביטול ההסכם הראשון. בגין ההסכם הראשון נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין ואף שהוא בוטל על ידי ההסכם המשולש לא נמחקה ההערה ולא נרשמה הערה חדשה. ביום 7.6.2011 נחתם הסכם בין סלמאן למבקשת במסגרתו היא מכרה את הנכס נושא הסכסוך (להלן: הסכם החברה ). בגין הסכם זה נרשמה ביום 9.6.2011 הערת אזהרה וסמוך לאחר מכן, ביום 4.8.2011, נרשמה הערת אזהרה לטובת חסן בגין ההסכם המשולש.
3.
בפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי יש להעניק לחסן סעד הצהרתי לפיו היא זכאית להרשם בנכס מקרקעין בכפוף לתשלום כל המיסים ותשלומי החובה הכרוכים בכך. זאת, נוכח כך שמצא כי ההסכם המשולש קודם להסכם החברה ונדחו טענותיה של סלמאן כי היא לא חתמה על הסכם זה. לקביעתו, סלמאן לא הביאה כל ראיה לסתירת קיומו של ההסכם ולסתירת חתימתה הלכאורית עליו וגם התנהלותה במהלך הדיון מובילה לתמיכה בטענותיה של חסן. עדותו של בנה של סלמאן, עיאס, נמצאה בלתי אמינה ונקבע כי הכחשתו לגבי חתימת אימו על ההסכם אינה אמת. כן, עדותה של חסן נמצאה מהימנה ונקבע שהיא אכן חתמה על ההסכם. בהתאם לסעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, נמצא כי ההסכם המשולש הוא קודם ועל כן עדיף. בהקשר זה, בית המשפט קבע כי אין לראות בהתנהלות חסן, בכך שלא רשמה הערת אזהרה, התרשלות שהביאה ל"תאונה משפטית" בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש קולוניאל , פ"ד נז(2) 385 (2003). זאת, נוכח כך שבעדותו של עו"ד נאפא מטעם המבקשת, אשר ייצגה בכל הנוגע לחתימת הסכם החברה, עולה שבחודש מאי 2011, טרם חתימת הסכם החברה, נמצאה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לטובתה של משרקי המתייחסת לחלק מן הנכס. בית המשפט קיבל את טענת חסן כי יכלה לסמוך על הערת אזהרה זו שתגן עליה מפני עסקאות נוגדות.
4.
המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, ובד בבד הגישה את הבקשה שבפניי. במסגרת זאת, טוענת היא כי סיכויי הערעור טובים שכן בית המשפט המחוזי שגה בקביעותיו ולא עמד על סתירות מהותיות שנתגלו בגרסתה של חסן. בהמשך לכך, טוענת היא שמאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן אם יתקבל ערעורה ייתכן וחסן תפעל למכירת הנכס ולא ניתן יהיה להשיבו.
5.
המשיבה 2 הסכימה לבקשה בשל ערעור שהגישה אף היא לבית משפט זה. המשיבה 1 סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים משום שהוא תוקף קביעות עובדתיות שקבע בית המשפט המחוזי אשר בית משפט זה לא יטה להתערב בהן. זאת נוכח כך שלגרסתה פסק הדין מבוסס על האמון שניתן בגרסתה על פני גרסת המבקשת. כן טוענת כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת.
6.
המשיבה 3 לא הגישה תגובתה עד ליום 26.8.2013 אף שההחלטה בנושא הומצאה לידיה ביום 20.6.2013.
7.
לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בבקשה לעיכוב ביצוע על נספחיה, בהודעת הערעור על נספחיה ובתגובות המשיבות, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים, בהתחשב בסיכויי הערעור ובמאזן הנוחות (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)).
8.
במקרה הנוכחי, מצאתי כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במידה המצדיקה את עיכוב ביצועו של פסק הדין. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על ממצאי עובדה, בהם ככלל לא תתערב ערכאת הערעור. כמו כן, לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. מדובר בנכס שאינו נכס "אישי" כדירת מגורים ונדמה כי המבקשת אינה זקוקה לו באופן מיידי. כמו כן, לא הוצגו ראיות התומכות בטענה כי ככל שיתקבל הערעור יהיה קושי בהשבת הנכס והטענות בעניין זה נטענו בעלמא.
9.
סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה 1 בסכום של 2,500 ש"ח.
ניתנה היום, כ"א באלול התשע"ג (27.8.2013).
ש ו פ ט