פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
8488/12 - א'
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשים:
יורשי המנוח מחמוד ופלחה חטיב ז"ל ואח'
נ ג ד
המשיבים:
5-1. יורשי המנוח אחמד סלים יאסין ז"ל
ואח'
6. מדינת ישראל משרד המשפטים
בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור
שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-ת"א 30656-08-10 שניתן
על-ידי כב' השופטת ת' שרון נתנאל בתאריך 9.10.2012
בשם המבקשים:
עו"ד ראיף זריק
בשם המשיבים 5-1:
עו"ד ויסאם יאסין
בשם המשיבה 6:
עו"ד חיה זנדברג
החלטה
1.
לפני בקשה למתן סעד זמני בערעור, המורה למשיבים 5-1 (להלן: המשיבים ),
להימנע מביצוע דיספוזיציה בזכויותיהם הרשומות במקרקעין הידועים כחלקות 75 ו – 76 בגוש 19374, באדמות כפר עראבה (להלן: המקרקעין ), ולחילופין להורות למשיבה 6 (לשכת רישום המקרקעין בנצרת) לרשום הערת אזהרה לטובת המבקשים, בהתייחס לעיסקה שלקיומה הם טענו בגדרי התובענה, מושא ערעור זה. הסעדים הזמניים מתבקשים עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל ), בת.א. 30656-08-10, בגדרו נדחתה תביעתם למתן סעד הצהרתי לפיו הם בעלי הזכויות במקרקעין.
אביא להלן את עיקרי הנתונים הצריכים להכרעה.
רקע עובדתי
2.
המנוח אחמד סלים יאסין (להלן: המנוח
יאסין ), אשר נפטר בשנת 1987, היה הבעלים הרשום של המקרקעין, המצויים על אדמות הכפר עראבה שבגליל. בתאריך 18.2.2007 נרשמו המשיבים – יורשיו של המנוח יאסין – כבעלי הזכויות במקרקעין, מכוח צו קיום צוואה.
3.
בתאריך 12.6.2007 הגישו המבקשים – יורשי המנוחים מחמוד ופלחה ח'טיב (להלן: המנוחים
ח'טיב ) – המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי לפיו הם בעלי הזכויות במקרקעין (ה"פ 151/07; הליך זה הועבר בהמשך לפסים של תובענה רגילה [ת.א. 217/08], לאחר מכן הופסק והוגש מחדש בשנת 2010 [ת.א. 30656-08-10]).
4.
לטענת המבקשים – שלא נתמכה במסמך בכתב – המנוחים ח'טיב רכשו את הזכויות במקרקעין מהמנוח יאסין, לפני למעלה מ-40 שנה, במסגרת עסקת חליפין (להלן: העיסקה ), אשר בתמורתה קיבל המנוח יאסין מהמנוחים ח'טיב את זכויותיהם בחלקות המצויות בבקעת בית-נטופה. עוד נטען כי המנוחים ח'טיב החזיקו ובני משפחתם מחזיקים במקרקעין מאז העיסקה – מזה למעלה מ-40 שנה כאמור – במהלכם הם מעבדים את המקרקעין ומוסקים את עצי הזית שנטעו עליה, והכל בידיעת המשיבים, אשר לא התנגדו לכך.
בגריסתם של המבקשים תמכו ארבעה עדים, שטענו כי ידעו על קיומה של העיסקה והעידו כי המנוח ח'טיב ובני משפחתו עיבדו ומעבדים את המקרקעין מזה שנים רבות.
5.
המשיבים הכחישו את דבר קיומה של העיסקה. לטענתם די בכך שהמבקשים לא הציגו מסמך כלשהו בכתב המעיד על קיומה של עיסקה שכזו, ובכך שהעיסקה הנטענת לא דווחה כדין ולא ננקטו בעקבותיה צעדים כלשהם לשם העברת הזכויות הנטענות בתקופת חייהם של המנוחים, כדי להדוף את תביעת המבקשים.
בנוסף, הציגו המשיבים בפני בית-המשפט קמא הנכבד מסמכי עסקאות שערך המנוח יאסין בחייו, מהם עולה, לטענתם, כי המנוח יאסין תיעד עסקאות מקרקעין שעשה (לרבות עסקת חילופי מקרקעין) – בפירוט ובקפדנות ואף טרח להחתים עדים על מסמכי העסקאות הללו. התנהלות זו של המנוח יאסין עומדת בסתירה לטענות המבקשים לפיהן דווקא העיסקה הנטענת על-ידי המבקשים נעשתה בעל-פה. באשר לעיבוד האדמות על-ידי המנוח ח'טיב ובני משפחתו – לשיטת המשיבים, אין ללמוד מכך דבר על בעלותם הנטענת של המבקשים במקרקעין, שכן האדמות שהיו בבעלות המנוחים יאסין עובדו ומעובדות – רובן ככולן – על ידי צדדים שלישיים, מבלי שבני המשפחה מפקחים על הנעשה בהן.
פסק דינו של בית המשפט קמא
6.
בית המשפט המחוזי הנכבד דחה, כאמור, את התביעה, בקובעו כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח את טענותיהם הן בדבר עצם קיומו של הסכם בעל פה והן בדבר תוכנו של ההסכם הנטען. בית המשפט קמא הנכבד עמד על כך שהנטל המוטל על המבקשים בנסיבות העניין הוא "מוגבר", וזאת הן מהטעם שמדובר בתובענה נגד עיזבון; הן מאחר שעסקינן בטענה לפיה המנוח יאסין הסכים, בעל פה, למכירת מקרקעין למנוח ח'טיב, על דרך של החלפת מקרקעין, מבלי שקיים מסמך כלשהו התומך בקיומה של עיסקה כלשהי בין הצדדים. מעבר לכך צוין שהמנוח ח'טיב לא דיווח על העיסקה, לא תיעד אותה בדרך כלשהי ולא נקט צעד כלשהו לשם רישום זכויותיו הנטענות בחלקות, או לשם העברת זכויותיו שלו בחלקות-התמורה למנוח יאסין; עוד הובהר שהתובעים השתהו שנים רבות טרם שהגישו את תביעתם, ובחרו לעשות כן רק לאחר שהמנוחים יאסין וח'טיב הלכו לבית עולמם. בנוסף, קבע בית-המשפט קמא הנכבד כי התנהלות המבקשים עצמם, אשר תבעו זכויות בחלקת-התמורה ואף נרשמו כבעלים בה (דבר הסותר, לכאורה, את טענתם לפיה חלקת-התמורה אינה שייכת להם עקב החלפתה בעיסקה) – מעידה כי אין ממש בתביעתם.
זאת ועוד – אחרת. למרות שבית-המשפט קמא הנכבד סבר כי די בקביעות אלה כדי להביא לדחיית התובענה, המשיך בית המשפט קמא הנכבד לבחון את טענות המבקשים לגופן והתייחס בפירוט לעדויות עדיהם. בית המשפט קמא הנכבד קבע כי איש מעדי המבקשים לא נכח בעיסקה הנטענת ולא ראה הסכם בכתב המעיד על קיומה של העיסקה ולפיכך – עדויות עדי-המבקשים, כולן, הן בגדר עדות מפי השמועה. מאחר שאיש מעדי המבקשים לא מסר פרטים ברורים על העיסקה ועל פרטיה, ולנוכח סתירות שהתגלו בעדויותיהם של עדי המבקשים, קבע בית-המשפט קמא הנכבד: "בנסיבות אלה לא אוכל לסמוך על דברי עדי התביעה ולבסס עליהם ממצא כלשהו".
יתרה מכך, בית-המשפט קמא הנכבד הוסיף וקבע כי גרסת המבקשים נסתרה באופן פוזיטיבי באמצעות מסמכים רבים שהציגו המשיבים. בין היתר, עמד בית-המשפט קמא הנכבד על כך שבצוואתו, שנערכה עוד בשנת 1986, הוריש המנוח יאסין את המקרקעין למשיבים וצוואתו אושרה על-ידי בית-הדין השרעי בעכו, מבלי שהוגשה לה התנגדות מטעם המבקשים. בנוסף מצא בית המשפט קמא הנכבד טעם טוב בטענת המשיבים לפיה בשנים שבהם נטען כי העיסקה בוצעה, כלל לא ניתן היה לעשות שימוש במקרקעין, שכן הוכח במסמכים כי המקרקעין מצויים בשטח שהוכרז בשנת 1955 כשטח צבאי סגור, אשר הכניסה אליו נאסרה כליל עד לשנת 1977, ואין זה סביר כי תיערך עיסקת חליפין לשם עיבוד (כנטען בתביעה) במקרקעין שלא ניתן לעבדם, תמורת חלקות אדמה חופשיות מכל מגבלה.
טענות הצדדים בערעור ובבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור
7.
בערעורם טענו המבקשים כי בפסק דינו של בית המשפט קמא הנכבד "נפלו טעויות אין ספור", שהראשונה והחשובה בהן, לשיטתם, היא הנפקות שייחס בית המשפט קמא להיעדר מסמך בכתב המעיד על קיומה של העיסקה הנטענת. לגישת המבקשים, משנטען – בתביעה שהגישו בשנת 2007 – כי העיסקה נערכה "לפני יותר מ 40 שנה", דהיינו: לפני חקיקת חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 , אין בהעדרו של מסמך בכתב כאמור כדי להכשיל את תביעתם. עוד טענו המבקשים כי בית המשפט קמא הנכבד לא נתן את המשקל הראוי להחזקה רבת-השנים של המבקשים בקרקע ולעיבודה על-ידם – עובדות שעליהן אין חולק – ואשר די בהן, לטענת המבקשים, לכל הפחות, כדי להעביר לכתפי המשיבים את הנטל לסתור את טענותיהם בדבר קיומה של העסקה הנטענת. כמו-כן משיגים המבקשים על קביעותיו של בית המשפט קמא באשר לעדויות העדים מטעמם וכן לממצאים ולמסקנות שהסיק בית המשפט קמא מהעדויות ומהראיות שהוצגו בפניו.
8.
בבקשתם למתן סעד זמני לתקופת הערעור, טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן שגיאותיו של בית-המשפט קמא הנכבד ניכרות, לטענתם, על פני פסק-הדין. לשיטת המבקשים, גם מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן מדובר בנכס מקרקעין ובמקרים שכאלה קיים חשש שמא לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם בעת שהערעור תלוי ועומד יועברו הזכויות במקרקעין לצדדים שלישיים, ובסופו של יום הערעור יתקבל. המבקשים מצהירים כי כל מה שהם חפצים להשיג בשלב זה הוא למנוע טענה אפשרית מפי צדדים שלישיים שירכשו את המקרקעין בתום לב, מבלי לדעת על קיומן של טענות המבקשים בדבר זכויותיהם הנטענות במקרקעין. לטענתם, הסעד הזמני לתקופת הערעור נועד לשמור על המצב הקיים, שכן בית המשפט קמא הנכבד הוציא תחת ידיו צו מניעה זמני שעמד בתוקפו עד למתן פסק-הדין.
9.
המשיבים, שהתבקשו להגיב, מתנגדים לבקשה. לגישתם, סיכויי הערעור נמוכים, שכן הערעור מכוון כולו כנגד ממצאים עובדתיים, המעוגנים היטב בחומר הראיות שהוצג בפני בית-המשפט קמא הנכבד, וכנגד ממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית – עניינים שלגביהם אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. עוד גורסים המשיבים כי מרבית הטענות שמעלים המבקשים בערעורם כלל לא נטענו על-ידם בפני הערכאה הדיונית ואין להידרש אליהן לראשונה בגדרי הערעור. לטענת המשיבים הבקשה נגועה בשיהוי ניכר, שכן, לטענתם, במשך חמש שנות ניהול ההליך בפני בית המשפט קמא הנכבד לא התבקשו, ולא ניתנו, סעדים זמניים מהסוג שלקבלתם עותרים המבקשים. מכאן, טוענים המשיבים כי המבקשים מושתקים מלעתור, כיום, לסעד זמני שיש בו משום שינוי המצב הקיים. בנוסף, טוענים המשיבים כי משניתן פסק דין, הכלל הוא שנקודת האיזון נוטה לטובת מי שזכה בדין ואין הצדקה למנוע מהם ליהנות מקניינם לאחר שתביעתם של המבקשים נדחתה בפסק-דין מפורט ומנומק. בשולי תגובתם, מציינים המשיבים כי המקרקעין הם קרקע חקלאית בשטח של כ – 2.7 דונם בלבד, ששווייה הכספי הוא נמוך יחסית.
10.
המשיבה 6 (לשכת רישום המקרקעין בנצרת) הודיעה כי היא מותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, מבלי שיהיה בכך משום הבעת עמדה לגוף הערעור.
דיון והכרעה
11.
לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבים, בערעור ובפסק-דינו של בית המשפט קמא הנכבד, החלטתי להיעתר לבקשה , ובלבד שיתמלאו התנאים הנקובים בפיסקה 16 שלהלן. הטעמים לכך יובאו בסמוך.
12.
העקרון שגובש בפסיקה בהקשרים אלה התבסס על ההוראה שקבעה בשעתו כי סעד זמני לתקופת הערעור יינתן אך "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 471(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 בנוסחה טרם התיקון שנעשה במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013 (להלן: תיקון תשע"ג )). עקרון זה הניח כי לאחר שתביעתו של מבקש הסעד הזמני נדחתה בערכאה הדיונית – ככלל אין בנמצא תשתית מוצקה להיענות לבקשתו לסעד זמני בתקופת הערעור (ראו למשל: ע"א 361/11 מוחמד עזאם נ' המועצה המקומית גוש חלב (30.12.2012); ע"א 6600/12
ג'י.בי.ג'י אנרג'י בע"מ נ' בוקובזה ( 6.11.2012); ע"א 4175/12
תעשית אבן וסיד בע"מ נ' אבראהים (21.8.2012)). ובישום לעניננו – ניתן היה לטעון כי לאחר שהתבררו טענות המבקשים על ידי בית המשפט המחוזי ונדחו, פוחתת ההצדקה למתן סעד זמני ומשתנה נקודת האיזון – לטובת המשיבים (השוו: ע"א 2501/05
ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ , פס' 5 להחלטה (18.4.2005)).
13.
ב תיקון תשע"ג
בוטלה, בין היתר, תקנה 471(א) הנ"ל והוחלפה בתקנה 467, שנוסחה כיום קורא כדלקמן:
"467 . (א)
בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.
(ב)
הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו.
(ג)
בית המשפט רשאי לצוות על מתן סעד או על עיכוב ביצוע לפי תקנה זו בתנאים שייראו לו, לרבות מתן ערובה מאת המבקש להבטחת נזק העלול להיגרם בשל הצו.
אין בתיקון האמור כדי לשנות בסיסית מההלכה בעניין בקשות למתן סעד זמני לתקופת הערעור ומאמות המידה שנקבעו בגדרה, שכן טעם השינוי היה אחר (עיינו גם: החלטתי ב-ע"א 9060/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד אייל ארנברג הנאמן על נכסי אברהם וייס (17.4.2013)). עם זאת, הדרישה ל"טעמים מיוחדים שירשמו"
מותנה ולפיכך בצד הדרישה כי המבקשים יצביעו על סיכויי הערעור, עליהם להראות כי עלול להיגרם להם נזק בלתי הפיך אם לא יינתן הסעד הזמני, או, למצער, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם (השוו: ע"א 589/10 עיריית הוד השרון
נ' ניר שיתופי – אגודה ארצית שיתופית להתיישבות (12.04.2010) (להלן: עניין עיריית הוד השרון )). זה המקום לציין כי בעבר כבר נפסק כי שאלת סיכויי הערעור היא בעלת משקל רק במקרים שבהם ניתן לומר כי הערעור משולל סיכוי, ולחילופין – במצבים שבהם ניכר על פני הדברים כי סיכויי הערעור להתקבל טובים. לעומת זאת, במקרים אחרים, יש ליתן לשיקול זה ערך מוקטן, בהשוואה לשיקול של מאזן הנוחות (ראו: ע"א 9694/10 אח ראש (אלקנה) בע"מ נ' אחוזת שומרון (אלקנה) בע"מ (10.3.2011) (להלן: עניין אח ראש ) ; ע"א 6261/10 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ (28.9.2010), בפיסקה 5 להחלטתו של חברי, השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ).
14.
במקרה שלפני, תביעת המבקשים להצהיר על זכויותיהם במקרקעין נדחתה משנקבע כי הם לא עמדו בנטל להוכיח את זכויותיהם הנטענות במקרקעין. אכן, כבר נפסק כי על מי שמגיש תביעה נגד עיזבון, כבעניינינו, מוטל נטל מוגבר להוכיח את טענותיו (ראו: ע"א 5997/92 מלק נ' מנהל עזבון הרב יהושע דויטש ז"ל ואח' , פ"ד נא(5), 1 (1997)). הדברים נכונים במיוחד בעניינינו שעה שהמבקשים מנסים לתקוף את זכויותיהם הרשומות של המשיבים במקרקעין, באמצעות טענות, בעל-פה, בדבר קיומה של עסקת מקרקעין (מלפני למעלה מ – 40 שנה), שאין עליה ראיה כלשהי בכתב.
זאת ועוד – פסק-דינו של בית המשפט קמא הנכבד מבוסס במידה רבה גם על התרשמותו מעדויות העדים שהופיעו בפניו, תוך קביעת ממצאי מהימנות ועובדה. כלל ידוע הוא כי אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, ובייחוד כך מקום בו ממצאים עובדתיים אלה נקבעו על יסוד הערכת מהימנותם של העדים שהעידו בפני בית המשפט. סטיית ערכאת הערעור מכלל זה תיעשה רק במקרים חריגים, כאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותה, או כאשר הגרסה העובדתית שהתקבלה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת (ע"א 8249/11 חודאדדי נ' רביע (26.1.2012); ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב בע"מ (15.1.2004)).
קשה לומר, בשלב זה, כי ענייננו נופל למקרים חריגים אלו, ודומה – מבלי שאטע מסמרות בדבר – כי סיכויי הערעור להתקבל אכן אינם גבוהים. עם זאת, סבורני כי בנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים באופן שדי בו כדי להעניק בידיהם את הסעד הזמני המבוקש, גם מבלי שאדרש לקביעת מסמרות ביחס לסיכויי הערעור.
15.
אכן, כאשר מדובר בערעור על פסק דין הנוגע לזכויות בנכס מקרקעין, נוצר חשש שמא אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש ויבוצעו עסקאות במקרקעין, מבלי שיוכרו זכויותיהם הנטענות של המבקשים בקרקע באמצעות רישום – יהיה קושי ניכר להשיב את המצב לקדמותו. במצב דברים זה, עלולים המבקשים, המחזיקים בקרקע ומעבדים אותה מזה שנים (ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים), לאבד את זכויותיהם הנטענות בקרקע לטובת רוכשים תמי-לב, בלא שיהיו בידיהם כלים משפטיים להגן על קניינם הנטען, והשבת המצב לקדמותו עלולה להיות בלתי אפשרית. למבקשים, אפוא, עלול להיגרם נזק משמעותי, שאינו ניתן לריפוי באמצעות תביעה כספית (ראו והשוו: עניין אח ראש ו- עניין עיריית הוד השרון; ע"א 6283/12 עמית צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ
(18.11.2012) ).
לכך יש להוסיף כי מלבד טענה כללית בדבר הזכות ליהנות מקניינם – המשיבים לא פירטו נזק קונקרטי העלול להיגרם להם באם יינתן הסעד הזמני המבוקש עד להכרעה בערעור (כך, למשל, המשיבים לא טענו כי הענקת הסעד הזמני כיום תסכל עיסקה כלשהי העומדת על הפרק). אדרבה – לגרסת המשיבים עצמם (אשר אין חולק כי אינם מחזיקים במקרקעין ואינם מעבדים אותם בעצמם) – שוויה הכספי של הקרקע החקלאית הוא נמוך יחסית. לפיכך, אין לנו אלא להסיק כי הנזק שייגרם למשיבים אם יינתן סעד זמני – הוא בעיקרו נזק כספי, נמוך יחסית, הניתן לשיפוי.
כאן ראוי להוסיף, כי מעיון בתיק בית-המשפט קמא הנכבד עולה שלמצער במהלך תקופה מסוימת שתחילתה בתאריך 18.8.2010, עמד על כנו צו זמני שאסר על המשיבים לבצע כל עיסקה במקרקעין (ראו: החלטת בית המשפט קמא הנכבד מתאריך 18.8.2010) – וגם בנתון זה יש, לדעתי, כדי להטות את הכף לטובת הענקת הסעד הזמני המבוקש פה.
16.
בנסיבות אלה, אני נעתר לבקשה ומורה על הוצאת סעד זמני, האוסר על המשיבים לבצע כל עסקה במקרקעין, וזאת עד לסיום הליכי הערעור. תוקפו של צו זה מותנה בכך שעד לתאריך 16.9.2013 המבקשים יפקידו בגזברות בית המשפט סך של 75,000 ש"ח במזומן, או בערבות בנקאית אוטונומית לטובת המשיבים, וכן יפקידו במזכירות בית המשפט התחייבות עצמית ללא הגבלת סכום – לפיצוי המשיבים בגין כל נזק שייגרם להם על-ידי הצו האמור, אם הערעור ידחה או יתבטל.
17.
בנסיבות העניין – אינני עושה כאן צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"א באלול התשע"ג (27.8.2013).
ש ו פ ט