ע"א 6600/12 ג'יי.בי.ג'יי אנרג'י בע"מ נ. יעקב בוקובזה

1.

הערעור שבכותרת מופנה כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' אורנשטיין) אשר במסגרתו התקבלה חלקית תביעה כספית, הכוללת תביעה נגזרת, שהגישו המערערות. בפסק הדין חייב בית המשפט המחוזי את המשיבות 2 ו-3 בתשלום למערערות, אך דחה את התביעה לחיובו האישי של המשיב 1.

בקשה שבפניי עותרות המערערות לפטור מהפקדת עירבון ולחלופין להפחתתו באופן משמעותי, לאחר שזה הועמד על ידי המזכירה הראשית על סך של 50,000 ש"ח. המערערות טוענות בבקשתן כי עד עתה המשיבות 2 ו-3 לא שילמו לידיהן את הסכום שנפסק, כמו גם את סכום ההוצאות בו חוייבו. המערערות מוסיפות כי עיקר ערעורן מתייחס לתביעה הנגזרת שהגישה המערערת 1, ומצבה הכלכלי שלה מצדיק את מתן הפטור, ולטענתן בלתי מוצדק לחייב אותן בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים אשר אינם פורעים את חובם כלפי המערערת 1 ואשר הם למעשה שיתקו אותה מפעילותה. כן יש לטענתן ליתן משקל לעובדה שלעניין התביעה הנגזרת פטר אותן בית המשפט המחוזי מתשלום המחצית השניה של האגרה, והן מוסיפות כי בניגוד לערעור שהגישו המשיבים על פסק הדין הערעור שלהן מצומצם בהיקפו ויש לראותו כערעור שכנגד, ולמרות זאת המשיבים חויבו להפקיד עירבון בשיעור נמוך מזה בו חוייבו הן. לבסוף טוענות המערערות כי ערעורן נסוב על סוגיות משפטיות וסיכוייו טובים.

2.

המשיבים מתנגדים לבקשה ובתגובה מפורטת ביותר המונה עשרות עמודים הם טוענים כי המערערות הציגו תמונה מסולפת של פסק דינו של בית המשפט קמא וכי בניגוד לטענתן סיכויי הערערור אפסיים. כן טוענים המשיבים כי אין ללמוד מן ההחלטה לעניין הפטור החלקי מתשלום אגרה לעניין חובת הפקדת העירבון באשר קיימת הבחנה ברורה בין השניים, ועוד הם טוענים כי המערערות 2 ו-3 לא שילמו לידי המשיב 1 את סכום ההוצאות בו חוייבו כלפיו ומכאן החיוניות שבהפקדת עירבון בהליך. בתשובה לטענה לפיה הם עצמם לא שילמו את הסכומים שנפסקו בבית המשפט קמא מדגישים המשיבים כי חובת הפקדת העירבון לא נועדה לשמש מנגנון לאכיפת פסקי דין, ועוד הם מוסיפים כי העובדה שהמערערת 1 חדלת פירעון מצדיקה להקפיד על הפקדת העירבון בערעור שמאחוריו עומדות גם המערערות 2 ו-3.

בתשובה שהגישו שבו המערערות על טענותיהן כי חובם הפסוק של המשיבים כלפיהן מצדיק לפטור אותן מהפקדת עירבון; כי הפטור החלקי שניתן להם מתשלום אגרה מקים חזקה לעניין חוסר יכולתן להפקיד את העירבון; וכי סכום העירבון חייב להיקבע באופן פרופורציונאלי לסיכויי הערעור ולהיקפו.

3.

לאחר שעיינתי בנימוקי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לבקשה למתן פטור מלא מתשלום העירבון.

תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי על היוזם הליך ערעורי להפקיד עירבון. זאת, על-מנת להבטיח כי אם וככל שיידחה ההליך וייפסקו הוצאות לטובת הצד שכנגד, יהיה ביכולתו לגבות הוצאותיו באופן פשוט ומהיר. בהתחשב בכך, על המבקש פטור מהפקדת עירבון להוכיח שני תנאים מצטברים: העדר יכולת כלכלית להפקיד עירבון וקיומם של סיכויים טובים להליך (ראו בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 7 (לא פורסם, 17.10.2007)). כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה לא אחת כי על מבקש הפטור הנטל להוכיח את התקיימותם של שני התנאים האמורים, וכי עליו לפרוש לפני בית-המשפט "תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי ויכולתו לגייס את הסכום" (ראו ע"א

3477/11 שני נ'

עו"ד ארז חבר,

נאמן לנכסי החייב , פסקה 7 (לא פורסם, 3.10.2011) (להלן: עניין שני )).

בענייננו נראה כי אין חולק כי המערערת 1 אינה פעילה מאז שנת 2006 וכי אין לה כיום נכסים או כספים בקופתה (וראו החלטת כב' השופט ח' ברנר מיום 21.3.2012 לעניין הפטור החלקי מתשלום אגרה). ואולם, הגם שלטענת המערערות מרבית הטענות שהועלו בערעור מופנות כלפי פסק הדין שניתן בתביעה הנגזרת שבין המערערת 1 למשיבים, לא ניתן להתעלם מן העובדה שהערעור הוגש על ידי שלושת המערערות כאחד ובבקשתן לא צוין דבר לגבי מצבן הכלכלי של המערערות 2 ו-3 או בדבר הנכסים שברשותן. כמו כן, גם אם הערעור היה מוגש על ידי המערערת 1 בלבד, היה עליה להוכיח כי אין באפשרותה לגייס את סכום העירבון בעזרת סביבתה הקרובה (ראו רע"א 371/05 מ.מזוז (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון , פסקה 2 (21.2.2005)), אך המערערת 1, כמו גם המערערות 2 ו-3, לא טענו דבר בעניין וממילא לא הביאו כל תמיכה לכך (ראו עניין שני , פסקה 6). בנוסף, בצדק ציינו המשיבים כי טענת המערערות לפיה טרם השתלמו לידיהן הסכומים שנפסקו בבית המשפט קמא אינה ממן העניין שכן ערכאת הערעור אינה משמשת לשכת הוצאה לפועל לאכיפת תשלום סכומים שנפסקו בבית המשפט קמא, ולכך יש להוסיף כי משהגישו גם המשיבים ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, לא ניתן עוד לראות בסכום בו חויבו בפסק הדין משום חוב חלוט אשר ניתן לקזז למולו את חיובן של המערערות בהפקדת עירבון. זאת ועוד. לעניין סיכויי הערעור קשה להתעלם מן האמור בהחלטתו של כב' השופט ג'ובראן אשר בדחותו את בקשת המערערות לסעד זמני ציין כי "[מ]בלי לקבוע מסמרות בעניין, לא נראה כי סיכויי הערעור גבוהים במיוחד שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומבוסס על קביעות עובדתיות שנקבעו לאחר ניהול הליך הוכחות" (החלטה מיום 6.11.2012). בהינתן האמור איני סבורה כי יש מקום לפטור את המערערות מחובת הפקדת עירבון בהליך.

יחד עם זאת, לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ובהודעת הערעור, מצאתי כי בהינתן מהות הערעור והיקפו כמו גם בשים לב לגובה ההוצאות בו חוייבו המערערות 2 ו-3 בבית המשפט קמא, יש לפחית את סכום העירבון במידה מסויימת ולהעמידו על סך של 35,000 ש"ח.

העירבון בשיעור האמור יופקד בתוך 21 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא - יירשם ההליך לדחייה ללא צורך בהחלטה נוספת.