פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
427/13 - ו'
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
אבי דעוס
נ ג ד
המשיב:
נפתלי דופני
בקשה לעיכוב ביצוע ולמתן סעד זמני
עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב
ב-ת"א 1905/07, שניתן על ידי כב' השופטת י' שטופמן בתאריך 10.1.2013
בשם המבקש:
עו"ד יניב בוקסר
בשם המשיב:
עו"ד דוד ליבוביץ
החלטה
1.
לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת י' שטופמן ) ב-ת"א 1905/07 (שהדיון בו אוחד עם ת"א 2459/06 ועם ה"פ 600/07), מתאריך 10.1.2013, בנוגע להשבת כספים המופקדים בקופת בית המשפט – לידי המשיב וכן למתן סעד זמני לפיו צו המניעה הזמני שניתן על-ידי בית המשפט הנכבד קמא, האוסר על המשיב לעשות כל דיספוזיציה בנכס מושא הערעור, ימשיך לעמוד על כנו, והכל עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש כנגד פסק-דינו של בית-המשפט הנכבד קמא.
אביא להלן את הנתונים הצריכים להכרעה בבקשה.
רקע עובדתי
2.
פסק-דינו של בית-המשפט קמא הנכבד מגולל מסכת עובדתית סבוכה שבמרכזה מחלוקת בשאלת הבעלות בזכויות על דירת מגורים וחלק ממגרש, המצויים ברחוב שילה 13 בראש-העין וידועים כגוש 5508 חלקה 14 (להלן: הנכס , או הדירה ).
ארבעה הם הטוענים לזכויות בנכס: התובעים ב-ת"א 2459/06 (להלן: אשוואל ); המבקש ב-ה"פ 600/07 (להלן: לביא ); המבקש בבקשה שלפני (הוא התובע ב-ת"א 1905/07; להלן: המבקש , או דעוס ); והמשיב (הנתבע, ביחד עם אחרים, בתביעות הנ"ל; להלן: המשיב,
או דופני ).
3.
בני הזוג אשוואל התגוררו בנכס כמשתכני "עמידר" והיו בעלי הזכויות לרכישתו מכוח מעמדם זה. בתאריך 23.6.1997 נחתם בינם לבין דופני הסכם שלפיו הם התחייבו למכור לו חלק מהנכס. במסגרת ההסכם, היה על דופני לשאת בתשלומי הלוואת המשכנתא שאשוואל לקחו לצורך רכישת הזכויות מ"עמידר", בסך 198,000 ש"ח ובתשלומים נוספים. לטענת אשוואל, דופני הפר את ההסכם שכרת עימם הפרה יסודית ועל כן הגישו כנגדו תביעה לביטול ההסכם. בתאריך 12.12.2005, עוד בטרם ניתן פסק דין בתובענה האמורה, מכרו אשוואל את זכויותיהם בנכס, מושא המחלוקת –ללביא.
4.
בתאריך 26.12.2005 נחתם בין דעוס (המבקש) לבין דופני (המשיב) הסכם שנכתב בכתב-יד ומחזיק עמוד אחד. לטענת דעוס מדובר בהסכם מכר שלפיו הוא רכש מדופני את זכויותיו במגרש, לרבות שלד-המבנה הבנוי עליו, ושילם לו, על-חשבון התמורה שנקבעה בהסכם, סך של 80,000 דולר – שהם 348,386 ש"ח כערכם במועד ביצוע התשלום. העסקה הנטענת לא דווחה לרשויות המס, אלא בסמוך להגשת תביעתו של דעוס כנגד דופני.
5.
בתאריך 21.6.2006 נחתם בין דעוס (המבקש) לבין דופני (המשיב) הסכם הלוואה, שבגדרו פורטו הסכומים שהמשיב (דופני) קיבל מדעוס (המבקש). על-פי הסכם זה, דופני מישכן לטובת דעוס את זכויותיו בשני נכסים: האחד – הנכס מושא ערעור זה; והשני – דירה ברחוב ירושלים השלמה 14 בראש-העין (להלן: הדירה השנייה שבבעלות המשיב ). בהסכם נקבע כי פירעון ההלוואה יכול להיעשות בשתי דרכים: באמצעות העברת הזכויות באחד משני הנכסים הממושכנים למבקש, או על דרך של תשלום החוב.
בתחילת חודש פברואר 2007 הועברו הזכויות בנכס על שמו של המשיב, לאחר שהוא שילם את מס השבח שחל על הנכס מכוח העסקה שנערכה בינו לבין אשוואל.
על רקע הדברים הללו הוגשו כנגד המשיב התובענות הנזכרות בפיסקה 2 דלעיל לבית-המשפט הנכבד קמא, בגדריהן טענו הצדדים השונים לזכויות בנכס.
פסק דינו של בית המשפט קמא
6.
בית המשפט הנכבד קמא דחה את התביעות שהוגשו כנגד המשיב וקבע כי הוא בעל הזכויות בנכס.
באשר לתביעתו של דעוס – בית המשפט הנכבד קמא קבע כי מניתוח גרסאות הצדדים ועדיהם עולה בברור המסקנה כי בינו לבין דופני קיים הסכם הלוואה, ולא הסכם מכר. אליבא דבית-המשפט הנכבד קמא, עסקת המכר שנכרתה בין הצדדים (ולא דווחה לשלטונות המס, אלא בסמוך להגשת התביעה – משהסתבר לדעוס כי הקרקע הושבחה), הומרה מסיבות שונות להתחייבות להחזר הלוואה, שהייתה אמורה להיות מובטחת במשכון. שטר המשכון לא נועד להבטיח את קיום חוזה המכר, אלא את החזר ההלוואות שנתן דעוס לדופני, ומכאן שלמבקש אין זכויות בנכס מכוח טענת מכר.
בית-המשפט קמא נמנע מלהתייחס בפסק-דינו לטענותיו של המבקש באשר לזכויותיו מכוח הסכם ההלוואה והמשכון שנרשם לטובתו, וקבע כי "כל טענה שיש לצדדים בעניין הסכם ההלוואה, דינה להתברר בהליך נפרד" (ראו: פסק-הדין, בעמוד 35, שורות 25-23).
למען שלמות התמונה אציין כי תביעתו של דעוס הוגשה גם כנגד שני נתבעים נוספים בטענה כי אלה הכשילו אותו וגרמו לו להתקשר בהסכם עם המשיב – וגם טענות אלה נדחו בפסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא.
צו המניעה הזמני ביחס לנכס וההחלטה בעניין הכספים שהופקדו בקופת בית-המשפט קמא
7.
בתאריך 16.6.2009 ניתן על-ידי בית המשפט הנכבד קמא צו מניעה זמני כנגד המשיב, לפיו:
"עד למתן החלטה אחרת – על המשיב 1 [המשיב כאן – ח"מ ], וכל מי מטעמו, להימנע מעשיית שינויים בנכס, או כל דיספוזיציה בו, ללא אישור ביהמ"ש מראש" (החלטה מתאריך 16.06.09, פיסקה ה).
8.
לאחר מתן פסק-הדין, פנה דעוס לבית-המשפט הנכבד קמא בבקשה להאריך את צו המניעה הזמני הנ"ל, ובהחלטתה מתאריך 10.1.2013 הורתה כב' השופטת י' שטופמן כדלקמן:
"לאחר עיון בבקשות, בתגובות ובתשובות אני מאריכה את צו המניעה ומעכבת את השבת הכספים המופקדים, עד יום 10.2.13. באין החלטה אחרת של ערכאה מוסמכת, יבוטל במועד זה צו המניעה ויושבו הכספים המופקדים, לידי עו"ד דורני [בא-כוחו של המשיב דאז – ח"מ ]". (להלן: ההחלטה בעניין הכספים המופקדים ).
לעניין
"הכספים המופקדים" – יובהר, כי מדובר בכספים בסך של 102,329 ש"ח, שהתקבלו במסגרת הליכי כינוס נכסים על הדירה השנייה שבבעלותו של המשיב – אשר זכויות המשיב בה מושכנו, כאמור, לטובת דעוס – והופקדו בפיקדון בקופת בית-המשפט הנכבד קמא בהתאם לפסק-דינו של כב' השופט י' שינמן ב-ת"א 151317/09.
בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה בעניין הכספים המופקדים נדחתה על-ידי בית-המשפט הנכבד קמא בתאריך 21.1.2013.
מכאן הבקשה שלפני.
הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע ולמתן סעד זמני לתקופת הערעור
9.
בתאריך 17.1.2013 הגיש המבקש ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט קמא הנכבד, ובתאריך 06.2.2013 הגיש את הבקשה שלפני.
בבקשה נטען כי סיכויי הערעור להתקבל הינם גבוהים וגם "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש. לטענתו, קיים חשש ממשי – המבוסס על הצהרת המשיב עצמו – שהמשיב ימכור או ישעבד את זכויותיו בנכס לצד שלישי בעוד הערעור תלוי ועומד. במצב דברים שכזה, נטען כי למבקש עלול להיגרם קושי ניכר במימוש תביעתו לאכיפת הסכם המכר ולקבלת הזכויות בנכס היה וערעורו יתקבל, והוא עלול למצוא עצמו, בסופו של יום, בפני "שוקת שבורה". מאידך גיסא, נטען, כי למשיב לא תיגרם פגיעה משמעותית באם יינתן הצו הזמני, שכן הוא יוכל להמשיך להחזיק ולהשתמש בנכס (מבלי להעביר את הזכויות בו לאחר, או לשעבדן).
בנוגע לעיכוב הכספים המופקדים בפיקדון בקופת בית-המשפט – נטען כי בית המשפט הנכבד קמא כלל לא הכריע בפסק-דינו למי שייכים כספים אלו ובוודאי שלא הכריע כי הם שייכים למשיב – ועל-כן, אין מקום לשחררם לידיו. המבקש מדגיש כי לא מדובר כאן במקרה רגיל של עיכוב ביצוע פסק-דין כספי, אלא בעיכוב ביצוע העברתם לידי המשיב של כספים מופקדים, שהמבקש טוען כי הוא זכאי לקבלם, באשר מקורם במימוש נכס אשר מושכן לטובתו. על-כן, לגישת המבקש, מן הראוי לשמור על המצב הקיים, דהיינו: להותירם בפיקדון בקופת בית-המשפט ולעכב את העברתם לידי המשיב, עד להכרעה בערעור.
עוד טוען המבקש כי לנוכח הודאת המשיב לפיה הוא מצוי בקשיים כלכליים, קיים חשש כי הוא לא יוכל להיפרע מהמשיב, באם המבקש יזכה בערעורו ותתקבל טענתו (החילופית) לפיה הוא זכאי להשבת הכספים ששילם למשיב מכוח ההסכם ביניהם לידיו – וגם בכך יש כדי להטות את הכף לעבר עיכוב ביצועה של ההחלטה בעניין הכספים המופקדים.
10.
המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה על שני ראשיה. לשיטתו, סיכויי המבקש להצליח בערעור בטענה כי בינו לבין המשיב קיים הסכם מכר הינם "קלושים ביותר". זאת בעיקר מאחר שהערעור מכוון כנגד קביעות וממצאים עובדתיים המבוססים על התרשמות הערכאה הדיונית מאמינותם ומהימנותם של העדים שנשמעו בפניה – עניינים שערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהם.
עוד טוען המשיב כי המבקש זנח בסיכומיו בפני בית-המשפט הנכבד קמא את הטענה לפיה הוא זכאי לכך שהכספים ששילם למשיב יושבו לידיו – ומשכך הסיכוי שערעורו יתקבל בטענה זו קלוש אף הוא.
גם "מאזן הנוחות" נוטה, לטענת המשיב, לטובתו. בפסק-הדין נקבע כי המשיב הוא בעל הזכויות הקנייניות בנכס, בו הוא מתגורר יחד עם בנו. לטענת המשיב, מזה למעלה מ-6 שנים נמנעת ממנו הזכות ליהנות מקניינו הפרטי בדרך של השכרתו (או השכרת חלק ממנו), או שעבוד זכויותיו בו, ומשנדחתה תביעתו של המבקש – אין עוד, לשיטתו, הצדקה להמשך הפגיעה בזכויותיו. לעומת זאת, למבקש לא ייגרם כל נזק באם המשיב ישכיר לאחר את הנכס, או חלק ממנו, או ישעבד את זכויותיו בו בעוד הערעור תלוי ועומד.
באשר לבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה בעניין העברת הכספים המופקדים בקופת בית-המשפט – המשיב טוען כי מקורם של כספים אלה במכירת נכס שבבעלותו על-ידי כונס נכסים. טענתו של דעוס לפיה המשכון הרשום לטובתו על הנכס האמור נעשה להבטחת עסקת המכר נדחתה, ואילו טענתו החלופית, לפיה המשכון נועד להבטחת הלוואה שנתן למשיב, נזנחה בסיכומיו. מכאן – שאין לדעוס עילה למנוע את העברתם של הכספים הללו לידיו של המשיב. מכל מקום, המחלוקת הכספית עתידה להתברר במסגרת תביעה שהמשיב הגיש כנגד דעוס בגין הסכם ההלוואה, וגם מטעם זה המשיב גורס כי לא יגרם למבקש נזק באם החלטת בית-המשפט הנכבד קמא תבוצע והכספים המופקדים יועברו לידיו.
11.
להשלמת התמונה אציין כי בהחלטתי מתאריך 7.2.2013 הוצאתי צו ארעי בנוסח הצו הזמני שניתן על-ידי בית-המשפט הנכבד קמא בתאריך 16.6.2009 (והוארך על ידי בית המשפט הנכבד קמא בהחלטה מתאריך 10.1.2013). בנוסף הוריתי על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט הנכבד קמא בעניין העברת הכספים המעוכבים בקופת בית המשפט קמא הנכבד – לידי המשיב, והכל עד לקבלת החלטה בבקשה שלפני.
עתה אעבור להכרעה בבקשה שלפני.
דיון והכרעה
12.
לאחר עיון בבקשה שלפני ובתגובות לה, בפסק-הדין מושא הערעור ובהודעת הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להתקבל באופן חלקי . אפרט, בקצרה, את הטעמים להחלטתי זו מיד בסמוך.
13.
הסמכות להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור וכן על מתן סעד זמני לתקופת הערעור, מוסדרת כיום – לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי
(תיקון), התשע"ג-2013 (להלן: התיקון לתקנות ), בתאריך 11.4.2013 – בהוראות תקנות 467(ב) ו-(ג) ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) , שזו לשונן:
"467 .
(א)
...
(ב)
הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו.
(ג)
בית המשפט רשאי לצוות על מתן סעד או על עיכוב ביצוע לפי תקנה זו בתנאים שייראו לו, לרבות מתן ערובה מאת המבקש להבטחת נזק העלול להיגרם בשל הצו".
תקנות אלה החליפו, בין היתר, את תקנה 471(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי , אשר קבעה (ערב התיקון האמור), כי סעד זמני לתקופת הערעור יינתן "מטעמים מיוחדים שיירשמו".
14.
הכלל שלפיו סעד זמני לתקופת הערעור יינתן, בעיקרון, אך "מטעמים מיוחדים", הניח כי לאחר שטענותיו של מבקש הסעד הזמני התבררו ותביעתו נדחתה בערכאה הדיונית – בעקרון אין בנמצא תשתית מוצקה להיענות לבקשתו. גישת הפסיקה היתה כי משנדחתה תביעתו של מבקש הסעד הזמני, פוחתת ההצדקה למתן הסעד הזמני ונקודת האיזון משתנה, ככלל, לטובת המשיב (ראו, למשל: ע"א 361/11 עזאם נ' המועצה המקומית גוש חלב (30.12.2012) (להלן: עניין גוש חלב ), והאסמכתאות שם ).
לפיכך, בהלכה נקבע כי על מי שמבקש סעד זמני לתקופת הערעור להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים לקבלת הערעור וכן נטייה של "מאזן הנוחות" באופן ברור
לטובתו . שני התנאים הללו שלובים זה בזה, כך שככל שהמבקש מצביע על סיכויי ערעור טובים יותר, כך יפחת משקלו של התנאי בדבר נטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך. נוסחת איזונים זו מוכרת בפסיקה כ"מקבילית הכוחות" (ראו, למשל: החלטת חברתי, השופטת ע' ארבל , ב-ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (18.4.2005), בפיסקה 6).
15.
ביטולה של תקנה 471 ל תקנות סדר הדין האזרחי והיעדר דרישה לקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו" בהוראת תקנה 467 בנוסחה כיום, עשויים לעורר את השאלה אם ההלכות ואמות-המידה הנוגעות למתן סעד זמני לתקופת הערעור, שחלו ערב תיקון התקנות, ממשיכות לחול גם לאחריו.
הצדדים שלפני לא עוררו שאלה זו, שכן הבקשה הוגשה עובר למועד פרסומו של התיקון לתקנות (וממילא טרם שהתיקון נכנס לתוקף). כשלעצמי – ומבלי לטעת מסמרות בדבר – דומה עלי כי לא חל שינוי מהותי בקריטריונים, אף כי יתכן שמותנה במקצת הדרישה ל"טעמים מיוחדים". אחדד ואבהיר: התיקון לתקנות הוא "דיוני" במהותו. הוא נועד ליצור הסדר אחיד ולהבהיר את חלוקת-הסמכויות בין הערכאה הדיונית לבין ערכאת הערעור, בנושאים של מתן סעד זמני ועיכוב ביצוע. אין בדברי ההסבר לתיקון אינדיקציה לכך שמחוקק-המשנה התכוון לשנות מהמצב המשפטי שנהג בכל הנוגע לאופן הפעלת שיקול הדעת ולאמות המידה שצריכות להנחות את ערכאת הערעור בבואה להכריע בבקשות מסוג זה המונחות לפתחה (עיינו גם: החלטתי ב-ע"א 9060/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד אייל ארנברג הנאמן על נכסי אברהם וייס (17.4.2013). כן ראו החלטתי ב-ע"א 8488/12 יורשי המנוח ח'טיב נ' יורשי המנוח יאסין (27.8.2013)). משכך, ומאחר שהצדדים התייחסו בטיעוניהם לשיקולים של סיכויי הערעור ו"מאזן הנוחות" – אבחן, אף אני, את הבקשה שלפני לאור שיקולים אלה.
16.
לעניין סיכויי הערעור – מבלי לטעת מסמרות בדבר, סבורני כי אלה אינם "קלושים ביותר", כפי שטוען המשיב. קביעתו של בית-המשפט הנכבד קמא לפיה הסכם המכר שנערך בין הצדדים הומר בהסכם הלוואה, היא, אמנם, קביעה עובדתית המבוססת, בין היתר, על הערכת מהימנותם של העדים שהעידו בפניו – ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא. ואולם, קביעה זו מבוססת גם על פרשנות תוכנו של הסכם ההלוואה – ובעניין זה אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור. בנוסף, נטען כי בית-המשפט הנכבד קמא התעלם בפסק-דינו מראיות התומכות בגרסתו של המבקש (לטענת המבקש מדובר, בין היתר, בראיה שממנה עולה הודאת בעל דין בקיומו של הסכם מכר תקף) – וגם טענה זו עשויה להישמע בערעור. יחד עם זאת, אינני נדרש להביע עמדה נחרצת בעניין סיכויי הערעור, שכן אני סבור כי בנסיבות העניין – מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש באופן שדי בו כדי להעניק בידיו את הסעד הזמני המבוקש, ברובו, כפי שיבואר להלן.
17.
לעניין מאזן הנוחות – אכן, כאשר מדובר בערעור על פסק דין הנוגע לזכויות בנכס מקרקעין, נוצר חשש ממשי שאם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש ויבוצעו עסקאות במקרקעין בעוד הערעור תלוי ועומד – יהיה למבקש הסעד הזמני קושי ניכר לממש את תוצאת הערעור, אם ערעורו יתקבל, וההכרעה בשאלת זכויותיו של המבקש בנכס תאבד מחשיבותה. באם לא יינתן סעד זמני בנסיבות שכאלה, עלול המבקש לאבד את זכויותיו הנטענות בנכס לטובת רוכשים תמי-לב, בלא שיהיו בידיו כלים משפטיים להגן על קניינו הנטען (ראו, למשל: ע"א 6283/12 צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (18.11.2011);
ע"א 589/10 עיריית הוד השרון נ' ניר שיתופי – אגודה ארצית שיתופית להתיישבות (12.4.2010)). שיקול זה מטה את מאזן הנוחות לטובתו של המבקש.
לכך יש להוסיף כי מתגובת המשיב עולה שאין לו כוונה קונקרטית למכור את זכויותיו בנכס בזמן הקרוב, אלא דווקא "להקים ולקיים משפחה אשר תתגורר בנכס" (פרק ד' לתגובת המשיב, סעיף 7) – ומכאן שלמשיב לא ייגרם נזק של ממש באם הצו המונע ממנו למכור את זכויותיו בנכס ימשיך לעמוד בתוקפו עד להכרעה בערעור. נתון זה, מטה אף הוא את כפות המאזניים לעבר קבלת הבקשה.
יתרה מכך – בענייננו, כאשר הנכס מהווה סלע-מחלוקת בין ארבעה הטוענים לבעלות בו, מכוח עסקאות נוגדות, לכאורה, שנעשו ביחס אליו – המשך הקפאתו הזמנית של המצב הקיים, עד להכרעה סופית בשאלת הבעלות בנכס מתיישב גם עם השכל הישר (ראו והשוו: רע"א 6627/12 פלוני נ' פלוני (8.11.2012)).
18.
נוכח כל האמור לעיל דומה כי האיזון הראוי בין האינטרסים הנוגדים בנסיבות העניין יימצא במתן סעד זמני לתקופת הערעור, אשר ימנע מהמשיב לבצע כל דיספוזיציה בנכס מושא הערעור, באופן שיסכל את תוצאת הערעור, מחד גיסא, אך יאפשר לו להמשיך להחזיק בנכס ולעשות בו שימוש למגורים, מאידך גיסא. בכך יהיה כדי לאיין את חששו של המבקש שמא הוא לא יוכל לקבל את זכויותיו הנטענות בנכס היה וערעורו יתקבל, מבלי לפגוע במידה שאינה עולה על הנדרש באפשרות של המשיב להפיק הנאה סבירה מקניינו.
19.
אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור מתקבלת בחלקה. כפועל יוצא מכך, הסעד הארעי שניתן בהחלטתי מתאריך 7.2.2013 – מבוטל, ובמקומו ניתן סעד זמני לתקופת הערעור האוסר על המשיב לבצע כל דיספוזיציה בנכס, מושא הערעור – עד למתן פסק-דין בערעור, בכפוף לסייגים שיפורטו להלן:
(א)
האיסור על ביצוע כל דיספוזיציה בנכס מושא הערעור, לא יחול על ביצוע שינויים פיזיים בנכס, שתכליתם לקיים את הנכס (כגון: ביצוע "שיפוצים, תיקונים ופיתוח החצר על מנת לאפשר למשיב מגורים בתנאים ראויים" – פעולות אשר המשיב מצוי, לטענתו, בעיצומם).
(ב)
האיסור הנ"ל לא יחול על השכרת זכויותיו של המשיב. המשיב רשאי להשכיר – בשכירות שאיננה מוגנת – את זכויותיו בנכס (או בחלק ממנו) לאחר, ובלבד שיובהר בהסכם השכירות כי במידה וערעורו של המבקש יתקבל והוא יוכרז כבעלים של הנכס, הוא ייכנס בנעליו של המשיב לעניין הסכם השכירות ויהיה זכאי לכל זכות שתוקנה למשיב בהתאם להסכם, לרבות הזכות להביא את הסכם השכירות לסיומו בכפוף למתן הודעה מוקדמת ולקבל את החזקה בנכס כשהוא פנוי מכל אדם.
תוקפו של צו זה מותנה בכך שהמבקש יפקיד, עד לתאריך 16.9.2013, התחייבות עצמית, ללא הגבלת סכום, לפיצוי המשיב בגין כל נזק שייגרם לו בשל הצו האמור, אם הערעור ייפסק, או הצו יפקע מסיבה אחרת, בצירוף סכום של 50,000 ש"ח במזומן, או בערבות בנקאית אוטונומית, להבטחת חלק מההתחייבות האמורה.
20.
באשר לבקשה לעיכוב ביצועה של החלטת בית-המשפט קמא הנכבד מתאריך 10.1.2013 בעניין הכספים המופקדים : בית-המשפט הנכבד קמא נמנע מלנמק את החלטתו בעניין זה. שלושה טעמים מצדיקים לשיטתי, בנסיבות העניין, את עיכוב ביצוע ההחלטה הנ"ל עד להכרעה בערעור, ואלה הם:
(א)
היעדר ההנמקה כאמור לעיל;
(ב)
הערת בית-המשפט המחוזי הנכבד בפסק-דינו לפיה: "מאחר שאין בפני מידע מספיק בעניין פרעון ההלוואה שניתנה לדופני ע"י דעוס, כולה או חלקה, מתייחס פסק דין זה לזכויות על פי טענת המכר. כל טענה שיש לצדדים בעניין הסכם ההלוואה, דינה להתברר בהליך נפרד";
(ג)
העובדה שמדובר בכספים שהתקבלו במסגרת הליך של כינוס-נכסים, ובהחלטתו של כב' השופט י' שינמן , המורה על העברתם לתיק בית-המשפט הנכבד קמא – לא נקבע מה יהא גורלם באם תביעתו של המבקש תידחה.
21.
סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה . ניתן בזאת סעד זמני לתקופת הערעור כאמור בפיסקה 19 שלעיל ובתנאים הנקובים שם. כמו-כן, ניתן בזאת צו לעיכוב ביצוע החלטת בית-המשפט קמא הנכבד מתאריך 10.1.2013 בעניין העברת "הכספים המופקדים" לידי המשיב, כאמור בפיסקה 20 שלעיל.
22.
בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ב באלול התשע"ג (28.8.2013).
ש ו פ ט