פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
427/13 - ז'
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
אבי דעוס
נ ג ד
המשיבים:
1. נפתלי דופני
2. שמואל צברי
3. ציון עדני
בקשה מטעם המערער מתאריך 11.9.2013 בעניין הפקדת עירבון שנקבע כתנאי למתן
סעד זמני לתקופת הערעור
בשם המערער:
עו"ד יניב בוקסר
בשם המשיב 1:
עו"ד דוד ליבוביץ
החלטה
1.
בהחלטתי מתאריך 28.8.2013 נעתרתי באופן חלקי לבקשתו של המערער והוריתי על מתן סעד זמני לתקופת הערעור, שלפיו נאסר על המשיב 1 (להלן: המשיב ) לבצע כל דיספוזיציה בנכס, מושא הערעור, בכפוף לסייגים שפורטו בהחלטה. מתן הסעד הזמני הותנה בכך שהמערער (שייקרא כאן: המבקש ) יפקיד התחייבות עצמית, ללא הגבלת סכום, לפיצוי המשיב בגין כל נזק שייגרם לו בשל הצו האמור, אם הערעור ייפסק, או הצו יפקע מסיבה אחרת, בצירוף סכום של 50,000 ש"ח במזומן, או בערבות בנקאית אוטונומית, להבטחת חלק מההתחייבות האמורה (להלן: הערובה הכספית ).
2.
בתאריך 11.9.2013 הגיש המבקש את הבקשה שלפני, בגדרה הוא עותר לקבלת פטור מהפקדת הערובה כספית ולחילופין להפחית את סכומה ולהאריך את המועד להפקדתה. לטענת המבקש, הסעד הזמני שניתן לו בהחלטתי מתאריך 28.8.2013 הוא המשכו של צו מניעה זמני שניתן, לפי בקשתו, על-ידי בית המשפט קמא הנכבד, במסגרת התובענה שהתנהלה בפניו, מבלי שמתן הסעד הזמני האמור הותנה בהפקדת ערובה כספית כלשהי. עוד טוען המבקש כי בהתאם להחלטתי מתאריך 28.8.2013, המשיב רשאי להשכיר את הנכס מושא הערעור (בשכירות שאיננה מוגנת), כך שהסעד הזמני איננו פוגע באופן ממשי בזכויותיו. בנוסף טוען המבקש כי לנוכח מצבו הכלכלי והמשפחתי, חיובו בהפקדת ערובה כספית בסך 50,000 ש"ח, בנוסף לסכום העירבון שהופקד על-ידו להבטחת הוצאות המשיבים בערעור, בסך של 25,000 ש"ח
– מטיל עליו מעמסה כלכלית כבדה, שיקשה עליו לעמוד בה, ומשמעות הדבר היא כי לא יעלה בידיו לממש את הסעד הזמני שהוא זכאי לקבל על פי דין. כך לטענת המבקש. בהקשר אחרון זה מפנה המבקש לבקשה לפטור מהפקדת עירבון, או לחילופין להפחתתו, שהוגשה מטעמו והתקבלה באופן חלקי, על-ידי רשם בית המשפט הנכבד, ג' שני , בתאריך 21.2.2013.
3.
בהחלטתי מתאריך 12.9.2013 הוריתי למשיב להגיב לבקשה שלפני וכן הארכתי את המועד להפקדת הערובה הכספית, עד להחלטה בבקשה, וזאת בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט התחייבות עצמית וכן סך של 20,000 ש"ח מתוך סכום הערובה הכספית. המבקש פעל בהתאם להחלטתי האמורה.
4.
המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו הכלל הוא כי בית המשפט חייב להתנות מתן סעד זמני בערובה מתאימה כאשר זה מתבקש עובר להכרעה בתובענה – וכוחו של כלל זה יפה ביתר-שאת, מקל-וחומר, בשעה שהסעד הזמני מתבקש לתקופת הערעור, לאחר שהתובענה הוכרעה כנגד מבקש הסעד הזמני בערכאה הדיונית. עוד טוען המשיב כי מתן הסעד הזמני, שבגדרו נקבע, בין היתר, כי חל עליו איסור לשעבד את הנכס מושא הערעור, עד להכרעה בערעור – פוגע באופן ממשי בזכות הקניין שלו, שהוכרה על-ידי הערכאה הדיונית, והדבר מצדיק את התניית הסעד הזמני בערובה מתאימה להבטחת הנזק שעלול להיגרם לו בשל הצו הזמני. בנוסף עומד המשיב על כך שטענותיו של המבקש בדבר מצבו הכלכלי לא נתמכו במסמכים מתאימים, כנדרש – כפי שאף נפסק על-ידי רשם בית המשפט הנכבד, ג' שני , בהחלטתו מתאריך 21.2.2013.
דיון והכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להידחות . אביא להלן, בתמצית, את הנימוקים למסקנתי זו.
6.
תקנה 467(ג) ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) קובעת כך:
"(ג) בית המשפט רשאי לצוות על מתן סעד, או על עיכוב ביצוע לפי תקנה זו בתנאים שייראו לו, לרבות מתן ערובה מאת המבקש להבטחת נזק העלול להיגרם בשל הצו" (ההדגשה שלי – ח"מ ).
7.
ב-רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ , פ"ד נ"ג(4) 193 (1999), שבו נדונה שאלת התנייתו של צו מניעה זמני בערובה, או בהתחייבות, על-ידי הערכאה הדיונית, נפסק מפי השופט י' טירקל , כך:
"התניית צו-המניעה בערובה או בהתחייבות
כלל נקוט בידינו שמחייבים את התובע שלפי בקשתו ניתן צו-מניעה זמני נגד נתבע במתן ערובה או התחייבות אישית לפיצוי הנתבע על נזקיו עקב הצו. כך נאמר, כי:
"גם בתתו סעד זמני על דרך של צו מניעה, כבשאר מיני סעד זמני, נוהג בית המשפט להבטיח את הנתבע, על ידי שהוא מחייב את התובע במתן ערובה, לפיצוי הנתבע על הנזק שעלול להיגרם לו, אם תידחה התביעה או יפקע הצו מסיבה אחרת ואם לא עשה כן, הרי זו עילה להתערבותו של בית משפט לערעורים" (...).
...מטבע הדברים, הנזק העלול להיגרם בשל נתינתו של צו - מניעה זמני הוא "תאורטי" במובן זה שבמקרים רבים בעת נתינתו של צו - המניעה אין מהותם והיקפם של הנזקים הצפויים ידועים מראש, אולם אין בכך כדי לגרוע מן הטעם שביסוד התנייתו של הצו בערובה או בהתחייבות מתאימה. כך נאמר, בין היתר :
"...בהעניקו סעד זמני מגביל בית המשפט את זכויותיו של הנתבע על אתר ובטרם ניתן פסק - דין הקובע את חובתו, את חבותו או את היקפה. ערובה מטעם מבקש הסעד הזמני לשיפוי בשל הנזק העלול להיגרם לנתבע כתוצאה ממתן סעד זמני היא, איפוא, המחיר אותו על המבקש לשלם תמורת הסעד הזמני" (דברי הנשיא שמגר בע"א 732/80 ארנס נ' "בית אל – זכרון-יעקב"
פ"ד לח(2) 653, בעמ' 653 מול אות השוליים ג).
8.
דברים אלו יפים לענייננו מקל וחומר. אם "ערובה מטעם מבקש הסעד הזמני, לשיפוי בשל הנזק העלול להיגרם לנתבע כתוצאה ממתן סעד זמני" היא "המחיר אותו על המבקש לשלם תמורת הסעד הזמני", כאשר זה מתבקש בטרם ניתן פסק-דין בתביעתו של מבקש הסעד הזמני – ברי כי על מבקש הסעד הזמני, ככלל, "לשלם" מחיר זה כאשר הסעד הזמני מתבקש לאחר שניתן פסק דין המכריע בתובענה לטובת המשיב (ראו גם: ההתייחסות המפורשת לעניין סמכות בית המשפט שלערעור להתנות את הסעד הזמני לתקופת הערעור, בין היתר, "בערובה מאת המבקש", בתקנה 467(ג) ל תקנות ). בפרט אמורים הדברים כאשר הסעד הזמני מבקש להגביל את זכותו הקניינית של המשיב בנכס מקרקעין שהזכויות בו רשומות על שמו ושהוא מחזיק בו בפועל.
9.
בענייננו, התניית מתן צו המניעה הזמני לתקופת הערעור (שהוא סעד "מן היושר" – ולא "מן הדין"), בערובה כספית בסך 50,000 ש"ח – משקפת, לטעמי, את האיזון הראוי בין זכותו הקניינית הנטענת של מבקש הסעד בנכס מושא הערעור לבין זכותו הקניינית של המשיב – אשר הוכרה על ידי ערכאה דיונית שהכריעה במחלוקת בין הצדדים לטובתו. לפיכך, לא ראיתי לפטור את המבקש מהפקדת ערובה כספית כתנאי למתן הסעד הזמני לתקופת הערעור (ראו והשוו גם: החלטת חברתי, השופטת א' חיות , ב-ע"א 1981/13 אסעיד נ' חליל (4.6.2013) וכן החלטת חברי, השופט ס' ג'ובראן , ב-ע"א 2679/06 חן נ' פז , (5.7.2006) בפיסקאות 7-6 והאסמכתאות הנזכרות שם).
10.
באשר למצבו הכלכלי הנטען של המבקש – מאחר שהמבקש עצמו הסתפק בהקשר זה בהפניה, על דרך הסתם, לבקשה בעניין הפקדת העירבון להבטחת הוצאות המשיבים בערעור, שהוגשה מטעמו – אין לי אלא להפנות לדבריו של רשם בית המשפט הנכבד, ג' שני , בהחלטתו, מתאריך 21.2.2013, בבקשה האמורה. וכך נקבע שם:
"הנה כי כן, שבים אנו לשאלה היסודית והיא – האם הוכח שמצבו הכלכלי של המערער אינו מאפשר הפקדת עירבון כמקובל. לאחר עיון בבקשה לא שוכנעתי כי כך הדבר. המערער ורעייתו עובדים ומשתכרים; הם בעלי בית (קוטג'), ומקבלים תשלום חודשי עבור דמי שכירות. כמו-כן הם נטלו בעבר הלוואות בסכומי כסף לא מבוטלים. יתרה מכך, המערער שילם את מלוא האגרה בגין ההליך שבכותרת בלי לבקש פטור, הוא ניהל עד כה "הליכים משפטיים ארוכים ויקרים" כלשונו, והוא מיוצג על-ידי עורך-דין שקיבל לידיו שכר טרחה (גם אם נמוך ביחס למקובל, כנטען). על רקע זה, לא מצאתי בסיס מספק למסקנה כי המערער אינו יכול להעמיד סכום כסף לצורך עירבון, מה גם שלא צורפו לבקשה דפי חשבון בנק המתעדים תנועות כספיות לאורך זמן, והמסמכים שצורפו אינם מציגים תמונה מלאה. זאת ואף זאת: גם הטענה בדבר חוסר יכולת להסתייע בסביבה הקרובה אינה נשענת על פירוט ותיעוד כלשהם (...)".
11.
בסופו של יום הפקיד המבקש את העירבון שנקבע להבטחת הוצאות המשיבים בערעור בהתאם להחלטתו האמורה של כב' הרשם, בסך 25,000 ש"ח, וכן את הסך של 20,000 ש"ח מתוך סכום הערובה הכספית שנקבעה בהחלטתי מתאריך 28.8.2013. נתונים אלה, מטים אף הם את הכף לעבר דחיית טענותיו של המבקש בדבר מצבו הכלכלי.
12.
אשר על כן, הבקשה – נדחית . המבקש יפקיד במזכירות בית משפט זה את יתרת סכום הערובה הכספית שנקבעה בהחלטתי מתאריך 28.8.2013 (דהיינו: סך נוסף של 30,000 ש"ח) במזומן, או בערבות בנקאית אוטונומית, וזאת עד לתאריך 11.11.2013 – שאם לא כן יפקע צו המניעה הזמני שעליו הוריתי בהחלטתי מתאריך 28.8.2013.
ניתנה היום, כ"ג בחשון התשע"ד (27.10.2013).
ש ו פ ט