ע"א 2799-23 ע"א 2799-23

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופט ע' אליאס) מיום 21.3.2023 בתמ"ש 21248-05-21 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינם של הצדדים.

1.המערערת היא בתה של המשיבה 2 ואחותו של המשיב 1. בין הצדדים ובני משפחה נוספים התנהלו בשנים האחרונות מספר הליכים בפני בית המשפט לענייני משפחה, וההליך נושא הערעור דנן עניינו בתביעת המערערת לפירוק שיתוף במקרקעין.

2.לאחר סיום שלב ההוכחות ושמיעת סיכומי הצדדים, ביום 25.1.2023 נתן המותב החלטה שבה הורה על מינוי מומחית לכתבי יד לצורך בחינת האותנטיות של מסמכים מסוימים הרלוונטיים להליך. זאת, כך הוסבר, נוכח מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בנוגע לאותנטיות של המסמכים הללו. חוות הדעת הגרפולוגית הוגשה ביום 26.2.2023.

3.ביום 20.3.2023 הגישה המערערת בקשה לדחיית מועד דיון שנקבע ליום שלמחרת, והוסיפה כי היא מתנגדת לממצאי חוות הדעת הגרפולוגית ומבקשת להעמיד את המסמכים לבחינת מומחה פורנזי. בהמשך אותו היום דחה המותב את בקשת המערערת לדחיית הדיון וקבע כי אין מקום למינוי מומחה נוסף. בהקשר זה הסביר המותב כי לאחר ש"בית המשפט החל במלאכת כתיבת פסק הדין", הוא הגיע מיוזמתו למסקנה שראוי למנות מומחית לכתבי יד; וכי הדיון ביום שלמחרת נקבע לבקשת המערערת ולשם חקירת המומחית. בנסיבות אלו, ובשים לב לצורך לחתור לסיום ההליכים שבין הצדדים, ציין המותב כי אין מקום להאריך עוד את הטיפול בהם.

4.למחרת, בבוקר הדיון, הגישה המערערת (שלא באמצעות בא-כוחה) בקשה לפסילת המותב מלדון בהליכים המתנהלים בעניינה. המערערת טענה כי המותב מתנהל בחוסר רגישות, כי הוא פגע בזכויותיה הדיוניות "לכל אורך ההליך", וכי מראשית הדרך היה ברור ש"בח[ר] צד". כך למשל, לטענת המערערת, בדיון הראשון הציע המותב למערערת שלא לפרוטוקול להסכים לקבלת סכום כסף מסוים, אך כבר ביום שלמחרת נקב בסכומים נמוכים יותר. עוד הפנתה המערערת להחלטה מיום 20.3.2023 והלינה על כך שהמותב "כותב פסק דין" עוד לפני שבא-כוחה קיבל הזדמנות לחקור את המומחית ולהביא ראיות לסתירת מסקנותיה. לטענת המערערת, הדבר מעיד שהמותב "כבר יודע מראש איך יגמר התיק" ולמעשה אין טעם בחקירת המומחית. עוד הלינה המערערת, בין היתר, על כך שהמותב לא נעתר לבקשתה לדחיית מועד הדיון, ועל כך שהמותב מינה את המומחית מבלי שניתנה למערערת אפשרות להגיב בנושא.

5.המערערת ובא-כוחה לא התייצבו לדיון ביום 21.3.2023, ובהמשך אותו היום נתן המותב החלטה הדוחה את בקשת הפסלות. בתוך כך הסביר המותב כי בתחילת ניהול ההליכים התקיים שיח מחוץ לפרוטוקול בהסכמת הצדדים, וכי ההצעות שהוצעו במסגרת זו אינן מקימות עילת פסלות – ומכל מקום, כך נקבע, טענה זו של המערערת לוקה בשיהוי. עוד צוין כי השגות המערערת על החלטות שניתנו בהליך אף הן אינן מקימות עילת פסלות, וכי המקום הראוי להן הוא בערעור או בבקשת רשות ערעור. לבסוף קבע המותב שלא ניתן ללמוד מן ההחלטה מיום 20.3.2023 כי דעתו "ננעלה", וכי החלטתו בעניין מינוי המומחית ניתנה "דווקא משום שדעתו של בית המשפט לא ננעלה". מכל מקום הדגיש המותב כי המערערת נמנעה מלהשיג על מינוי המומחית בזמן אמת.

6.להשלמת התמונה יצוין כי ביום 26.3.2023 נתן המותב פסק דין מאוחד בשישה מההליכים שהתנהלו בין הצדדים, ובהם ההליך נושא הערעור דנן. במסגרת זו הורה המותב על סגירת התיקים הללו והבהיר כי הליך נוסף – תמ"ש 68465-02-23 – ייוותר פתוח. מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי ביום 14.4.2023 הורה המותב על סילוק ההליך בתמ"ש 68465-02-23 על הסף והורה על סגירת התיק. עוד יצוין כי המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת המותב מיום 20.3.2023, אך זו נמחקה ביום 28.3.2023 נוכח מתן פסק הדין המאוחד (רמ"ש (מחוזי מר') 52311-03-23).

7.מכאן הערעור שלפניי, אשר הוגש ביום 4.4.2023 והועבר לעיוני לאחר שהעירבון הופקד ביום 16.4.2023. המערערת מלינה, בין היתר, על כך שהמותב התיר למשיבים להציג בשלב מאוחר את המסמכים שנבדקו בחוות הדעת הגרפולוגית, ועל כך שפסק הדין שניתן בהליך "נשען ברובו המוחלט" על חוות הדעת. זאת, כך המערערת, למרות שלא ניתנה לה אפשרות לחקור את המומחית, לבדוק את המסמכים במכון פורנזי כפי שביקשה, או לתקן את כתב התביעה בעקבות הגשת חוות הדעת. לטענת המערערת, דעתו של המותב "ננעלה" טרם מתן פסק הדין והוא היה "להוט לסיים את ההליך באופן בהול" ללא סיבה ברורה. בהקשר זה מפנה המערערת לסירובו של המותב להיעתר לבקשתה לדחיית מועד הדיון ביום 21.3.2023, ולשיטתה המותב ידע כי הדבר יוביל לכך שהמערערת לא תהיה מיוצגת בדיון. עוד מתייחסת המערערת לאירועי הדיון הראשון שהתקיים בהליך, אשר מעידים לשיטתה על כוונת המותב להביא לסיום ההליך מבלי להגיע לחקר האמת. במענה לקביעת המותב כי היה עליה להגיש בקשת פסלות לאחר הדיון הראשון, מוסבר כי מועד הגשת הבקשה נבע מכך ש"תמונה חד משמעית של גיבוש דעה שלילית" בנוגע למערערת התגבשה "לאחר שרשרת אירועים" לאורך ניהול ההליך.

עוד מסבירה המערערת כי בכוונתה לערער על פסק הדין מיום 26.3.2023, והיא מדגישה כי ההליכים יוחזרו לדיון בפני המותב ככל שערעורה יתקבל.

8.עיינתי בטענות המערערת ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. כפי שנפסק לא אחת, הליכי הפסלות צופים פני עתיד, ומטרתם לבחון האם השופט יכול להמשיך לשבת בדין או שמא מן הראוי להעביר את ההליך המתנהל בפניו למותב אחר (ראו, למשל: ע"א 8104/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (21.2.2021); ע"א 2071/16 עצמון נ' יואלי, פסקה 14 (8.5.2016)).

כפי שפורט לעיל, הערעור דנן הוגש לאחר מתן פסק הדין במרבית ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, ובעת שנותר הליך אחד פתוח בטיפולו של המותב – אך גם בו ניתן בינתיים פסק דין ביום 14.4.2023. בנסיבות אלו, אין עוד טעם בכך שבית משפט זה יידרש לסוגיית הפסלות. טענת המערערת כי איזה מן ההליכים עשוי לחזור בעתיד לטיפולו של המותב, אם יתקבל הערעור שבכוונתה להגיש על פסק הדין מיום 26.3.2023, אינה מצדיקה שינוי ממסקנה זו (ראו והשוו: ע"א 3375/22 פלוני נ' פלוני, פסקאות 5 ו-7 (16.6.2022)). כפי שנפסק, "דרך המלך" במקרים כגון אלה היא להעלות את טענת הפסלות בהליכי ערעור על פסק הדין שניתן (ע"א 5058/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (28.7.2022); ע"א 1888/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (9.6.2022)).

9.אשר על כן, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.