בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק
בג"ץ 2828/02
בפני:
כבוד השופטת (בדימ') ד' דורנר
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' א' לוי
העותרת:
עמותת "אלערפאן"
נ
ג
ד
המשיבים:
1. שרת החינוך
2.מנכ"לית משרד החינוך
3.מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך
4.ראש המועצה המקומית עוספיה
5.ראש המועצה המקומית דלית אלכרמל
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה:
ל' בשבט תשס"ד
(22.2.04)
בשם העותר:
עו"ד זכי כמאל
בשם המשיבים:
עו"ד אבי ליכט
פסק-דין
השופטת (בדימ') ד' דורנר :
העותרת היא עמותה, המפעילה מוסדות חינוך לילדים במגזר הדרוזי, באורח עצמאי ובנפרד ממגזר החינוך הממלכתי. איוש צוותי ההוראה, כמו גם תוכניות הלימודים שמנהיגה העותרת, נקבעים על-ידה ואינם כפופים לפיקוח משרד החינוך.
בגדרי העתירה שבפנינו הלינה העותרת על כי אף שהיא זוכה לתמיכה כספית ממשרד החינוך, אין תמיכה זו משתווה בהיקפה לתקצובם של מוסדות החינוך הרשמיים. העותרת טענה, כי הובטח לה שמעמדה ישונה ממעמד של מוסד מוכר בלתי רשמי למעמד של מוסד מוכר ורשמי, ובהתאם יוגדל היקף התמיכה בה. אלא שהבטחה זו לא קוימה.
בתשובתה לצו על-תנאי שניתן, הודיעה המדינה כי בנסיבות שבהן מבקשת העותרת לשמור על אופייה העצמאי של פעולתה, ואינה מוכנה להכפיף עצמה לפיקוח משרד החינוך, אין להכיר בה כמוסד חינוך רשמי. עם זאת, הביעה המדינה נכונות להוסיף ולתמוך בעותרת על בסיס הקריטריונים החלים על כלל מוסדות החינוך שאינם רשמיים.
בדיון בפנינו העלתה העותרת, לראשונה, טענה שלא בא זכרה בכתב הטענות, בדבר הפלייתה ביחס לגורמי חינוך עצמאיים אחרים, ובהם רשת החינוך התורני העצמאי (מרכז מעין החינוך התורני בארץ ישראל, או בשמה המוכר "אל המעין"), אשר דפוסי פעולתה דומים לאלה של העותרת, ובכל זאת הוכרה כמוסד חינוך רשמי. בתשובתה לכך הבהירה המדינה, כי רשת החינוך התורני אינה מוכרת כמוסד רשמי, אלא שחלים לגביה הסדרי תקצוב ייחודיים, המעוגנים בחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985 (להלן: החוק או חוק יסודות התקציב). לעותרת ניתנה איפוא השהות להודיע אם לנוכח דברים אלה עומדת היא על עתירתה. בתאריך 2.3.04 הודיעה העותרת כי היא אינה חוזרת בה מטענת ההפליה.
הגענו לכלל דעה, כי יש לדחות את העתירה. שכן, אין חולק כי החלטת הרשויות שלא להכיר בעותרת, המבקשת לשמור על מאפייני פעילות עצמאיים, כמוסד רשמי הינה סבירה. הסוגיה היחידה הצריכה לפנים היא איפוא סוגיית ההפליה. אכן, אין ספק בדבר, כי העותרת מופלית לרעה ביחס לרשת החינוך העצמאי התורני, אשר אף היא אינה מוסד רשמי ובכל זאת מתוקצבת מעבר למתחייב על-פי הקריטריונים לתקצוב מוסדות בלתי-רשמיים. אלא מאי? הפליה זו מעוגנת בתחיקת הכנסת. שכן, סעיף 3א לחוק יסודות התקציב – הקובע קריטריונים שוויוניים לתמיכה ממשלתית במוסדות ציבוריים שאינם מטעם המדינה – מוציא מגדרי תחולתו את תקצוב מוסדות רשת החינוך התורני. החוק קובע בזו הלשון:
(ט) סעיף זה לא יחול על -
(1) ...
(2) הוצאות הממשלה לצורך תמיכה בתאגיד מרכז החינוך העצמאי;
(3) הוצאות הממשלה לצורך תמיכה בתאגיד מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל.
חוק יסודות התקציב מעגן איפוא מפורשות את ההפליה בתקצוב רשת החינוך התורני, ובכך מכשיר הוא חלוקה בלתי שוויונית של התמיכה הממשלתית. על-פני הדברים, ברי כי הדבר פוגע בעקרון השוויון, אשר יש הגורסים כי הנו יסוד מוסד בזכותו של אדם לכבוד. אלא שבגדרי העתירה שבפנינו אין אנו נדרשים לכך, שכן ממילא, מכוח סעיף 10 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, נשמר תוקפו של חוק יסודות התקציב אף אם פוגע הוא בכבוד האדם. מזור לטענת האפליה יימצא איפוא לעותרת אך אם תשונה התחיקה הרלוואנטית.
העתירה נדחית.
ניתן היום, כ"ג בניסן תשס"ד
(14.4.04).
ש ו פ ט ת (בדימ') ש ו פ ט
ש ו פ ט