ע"א 2883/16 מיקי גיא נ. עו"ד איתי פריימן

1.

המערער הוא חייב בפשיטת רגל המתגורר יחד עם אשתו בבית מגורים בקרית טבעון. המערער מחזיק בשליש מזכויות בית המגורים ואילו אשתו בשני השלישים הנותרים. בהחלטת בית המשפט מושא הערעור נקבע, כי החייב יוכל לפדות את חלקו בבית המגורים בערכי נטו בסכום של 562,500 ₪. סכום זה הוא תוצאה של חישוב חלקו של המערער בנכס לפי שווי מוערך של 3 מיליון ₪ בהפחתת מחצית יתרת המשכנתא הרובצת על בית המגורים (שהיא חלקו של המערער) ושיעור מס השבח המרבי שיהיה על המערער לשלם בעת מכירה.

2.

על החלטה זו הוגש הערעור לבית משפט זה, שעיקר הטענה בו הוא כי טעה בית משפט קמא בחישוב סכום הנטו משלא קבע את חלקו של המערער בנכס לפי שווי מוערך של 2.5 מיליון ₪ בהתאם להצעה שהתקבלה מצד שלישי בהתמחרות או לפי שווי מוערך של 2.76 מיליון ₪ בהתאם לחוות דעת שמאית שנערכה מטעם המערער, ומשלא הפחית מסכום הנטו הוצאות נוספות שהיו צריכות להשתלם מקופת פשיטת הרגל אם היה הנכס נמכר לצד ג', כגון הוצאות בגין דיור חלוף והוצאות מימוש נוספות, ביניהן שכ"ט נאמן. לצד הערעור הוגשה הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע ההחלטה (שדומה כי נכון היה לסווגה כבקשה לעיכוב הליכים), שבה נטען בעיקר כי סיכויי הערעור הם טובים.

3.

לאחר העיון בבקשה, בתשובות המשיבים ובהתייחסות הנוספת מטעם המערער מיום 18.5.2016, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הטעם העיקרי לכך הוא כי לא עלה בידי המערער להוכיח, כפי הנדרש בבקשה לעיכוב ביצוע, כי אם לא תעוכב החלטת בית משפט קמא יהיה קושי של ממש בהשבת המצב לקדמותו. המחלוקת בין הצדדים היא כאמור כספית: בעוד שבית המשפט קיבל את עמדת הנאמן וקבע כי המערער יוכל לפדות את חלקו בבית המגורים בסכום של 562,500 ₪, סבור המערער כי סכום זה הוא מופרז. בבקשתו לא טען המערער כי אם תידחה בקשתו לעיכוב ביצוע לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור, אם משום שאין באפשרותו לשלם את הסכום האמור ואם משום שלא יוכל להיפרע מקופת פשיטת הרגל אם יתקבל בסופו של יום הערעור.

4.

אשר על כן הבקשה נדחית. המערער יישא בהוצאות המשיבים 3 ו- 4 בסכום של 2,500 ₪ עבור כל אחד. מאחר שהנאמן חרג ממגבלת העמודים עליה הוריתי בהחלטתי מיום 8.4.2016 מבלי שביקש רשות לכך, לא ייעשה צו להוצאות לטובתו.