ע"א 2888/01 עומר כנען נ. מדינת ישראל

לפני עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ברע"פ 4837/00 (כבוד השופטים מ' חשין, ד' ביניש, י' אנגלרד) מיום 10.4.2001, בו נדחתה בקשת העותר לעיכוב ביצוע גזר דין.

1.נסיבות המקרה, כפי שעולה מהחלטתו של בית משפט זה, הן כי העותר הורשע בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בעבירות מירמה כהגדרתן בפקודת מס הכנסה ובעבירות זיוף ושימוש במסמך מזויף בניגוד לחוק העונשין, במטרה לחמוק מתשלום מס אמת. בית משפט השלום גזר (ביום 18.10.99) על העותר עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל. העותר ערער לבית המשפט המחוזי. ערעורו נדחה (ביום 22.6.2000). לבקשת העותר, דחה בית המשפט המחוזי את ביצוע העונש, עד ליום 12.7.2000. העותר פנה לבית משפט זה בבקשה למתן רשות ערעור. במקביל ביקש עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להחלטה בבקשה. בקשת הערעור נעתרה. לגוף העניין, נדחתה (ביום 15.3.2001) הבקשה ליתן רשות ערעור. נקבע כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.4.2001.

2.ביום 10.4.2001, דחה בית משפט זה (כבוד השופטים מ' חשין, ד' ביניש, י' אנגלרד) את בקשת העותר לפיה יעוכב ביצוע גזר הדין עד אשר יכריע בית משפט זה בבקשתו, אותה היה עתיד להגיש, למשפט חוזר. בית המשפט קבע, כי אין בראיות, עליהן נסמכת בקשת העותר למשפט חוזר, כדי להצדיק עיכוב ביצוע המאסר. בנסיבות העניין, בהן גזר הדין הושת על העותר לפני כשנה וחצי, כאשר מדובר בראיות שאינן מהוות ראיות "חדשות" עליהן לא ידע העותר בעת קיום ההליכים בבתי המשפט בעניינו; וכן מקום בו נראה היה לבית המשפט כי ראיות אלו אינן מצדיקות לכאורה משפט חוזר, בית המשפט סבר כי לא יהיה זה ראוי להוסיף לדחות את ביצוע העונש.

3.על החלטה זו הוגשה העתירה לקיום דיון נוסף. העותר טוען כי הקריטריונים לעיכוב ביצוע גזר דין, כאשר מוגשת בקשה למשפט חוזר, הם סוגיה אשר חשיבותה וחידושה מחייבים עריכת דיון נוסף. לטענתו, אל לו לבית המשפט, בבוחנו את עיכוב הביצוע, להתייחס לסיכוייה הלכאוריים של בקשתו למשפט חוזר. לפיכך, כך נטען, שגה בית המשפט בבוחנו את טיב הראיות עליהן מתבססת הבקשה למשפט חוזר.

4.לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין העתירה להדחות. אין בהחלטת בית המשפט בעניין עיכוב הביצוע משום קושי או חידוש במובן המצריך דיון נוסף כקבוע בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד1984-. בקשת עיכוב ביצוע העונש נבחנה והוכרעה על ידי בית משפט זה, אשר קבע, תוך בחינת כלל נסיבות המקרה, כי לא יהיה זה ראוי להוסיף ולדחות את ביצוע העונש. כבר קבענו, בנסיבות אחרות, כי יכול בית המשפט לשקול בהחלטתו על עיכוב ביצוע העונש, בין השיקולים השונים, גם את סיכויי בקשתו של העותר (השוו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל פד"י נד(2)241; בג"ץ 3089/00 שמעון ביטון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). על כן, בנסיבות העניין - ומבלי להביע עמדה באשר לבקשה אפשרית של העותר לקיומו של משפט חוזר או לסיכוייה - הרי שבעתירה זו אין אלא נסיון לערעור נוסף על קביעתו ושיקול דעתו של בית משפט זה. וכפי שקבענו לא פעם, דיון נוסף איננו ערעור נוסף (ראו: דנ"פ 6914/99 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)).

על כן, נחה דעתי כי דין העתירה, וכך גם בקשת עיכוב ביצוע עונש המאסר, להדחות.