ע"א 2904/98 ברא''ז זאב נ. שלמון -סולימן דוד

ביום 11.5.98 הגישו המערערים כתב ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט קלינג) מיום 25.11.97. פסק הדין ניתן עקב אי התייצבות של המערערים להליך שנקבע באותו מועד. בקשה שהגישו המערערים לביטול פסק הדין נדחתה גם היא, לאחר שב"כ של המערערים קיבל את המלצת בית המשפט למשוך את הבקשה (ובאי כוחם של המשיבים ויתרו על פסיקת הוצאות). החלטה זו ניתנה ביום 22.3.98.

ביום 23.1.00 הוצע על ידי בית המשפט (כב' הרשמת אגמון) צו סכומים. ואולם, ניסיון להמציא את הצו למערערים לא הסתייע. מזכירות בית המשפט עשתה מאמץ, בשתי הזדמנויות, להמציא את הצו באמצעות משלוחו אל המען שנקבע בכתב הטענות. הצו נשלח את המערערים ביום 24.1.01 וגם ביום 29.1.01. הצו לא נדרש. גם ניסיון ליצור קשר טלפוני עם המערערים – נכשל.

ביום 18.3.01 הוצאה החלטה לפיה ההליך ימחק מחוסר מעש אם לא יומצא טעם לאי מחיקתו. גם החלטה זו נשלחה אל המערערים פעמיים – ללא הועיל (כנראה עקב שינוי כתובתם של המערערים).

ביום 11.7.01 הוריתי על מחיקה ההליך מחוסר מעש.

ביום 27.11.01 הגישו המערערים בקשה לביטול ההחלטה. המערער 1 ציין כי לאחר הגשת כתב הערעור הוא שינה את כתובתו, אך לא טרח להודיע על שינוי זה לבית המשפט. לדבריו הוא חולה סוכרת, מחלה הגורמת לירידה בתפקודו ולליקויי זכרון. המערער 1 אף טען כי ניתן היה להשיגו בטלפון סלולרי (שמספרו לא השתנה), וכי למשיבים לא נגרם כל נזק.

המשיבים התנגדו לבקשה. המשיבים מצביעים על חסר משמעותי בבקשה, והוא ניתוח סיכויי הערעור. המשיבים מפרטים באריכות גם שביטול ההחלטה משנה את מצבם לרעה. מתברר כי חלק מן המשיבים נפטרו ומנהל העיזבון של המשיב 13 – עזבון המנוח דוד (דאוד) צצ'יק ז"ל סיים את תפקידו.

ברגיל הליכים משפטיים צרכים להישמע. מחלוקות טעונות ברור לגופן. החלטה הדוחה את הערעור על בסיס טכני מעוררת אי נוחות. הפעלת סמכויות דחייה או מחיקה בשל מחדלים דיוניים אינה צריכה לשמש קיצור דרך או תחליף לדיון הממשי (ע"א 2198/99 ניצולת הקרטל נ' ח.א. מזון בע"מ ). יחד עם זאת, מדיניות מקלה זו אינה יכולה להוות אמתלה להתרת הרסן. "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי ).

כיצד יש לאזן בין שיקולים אלה במקרה זה?

המערערים אינם יכולים לטעון לביטול ההחלטה מחובת הצדק. המצאה למען שנמסר על ידם היא המצאה כדין. על כן, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את ביטול ההחלטה. בדיקה כזו מלמדת שהמערערים ישבו בחוסר מעש החל מיום 11.5.98. פניות של בית המשפט לא הועילו מאחר שהמערערים שינו את כתובתם, ולא טרחו לעדכנה משך זמן ניכר. המערערים התעשתו רק עקב עיקול שהוטל על ערבון שהופקד על ידם בתחילת ההליך.

ואולם, ניתן היה להתגבר על מחדל זה של המערערים, אולי כנגד חיוב בהוצאות, אילו טרחו המערערים להסיר את המחדל, יחד עם הגשת בקשתם, לאמור אילו טרחו להגיש את סכומיהם. המערערים לא עשו כן. ולא בכדי. בבית המשפט קמא ניתן פסק הדין במעמד צד אחד, עקב מחדל קודם של המערערים – אי התייצבות. המערערים בקשו לבטל את פסק הדין, אך משכו בקשה זו בהסכמה. עיון בכתב הערעור מלמד כי המערערים מבקשים לתקוף, בגדרו של הליך זה, את סירובו של בית המשפט לבטל את פסק הדין. המערערים אומרים "על פי ההלכה הפסוקה דחיית בקשה לביטול פסק דין שלא ניתן בפני המבקש הינה מרחיקת לכת". עוד אומרים המערערים כי ראוי ש"שבית המשפט יעדיף את השגת מטרות העיקרית לעשות משפט וצדק... על פני מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה". אכן מילים כדורבנות. אך לא ניתן להפעילן במקרה זה. לא היה זה בית המשפט שהחליט לדחות את בקשת הביטול, אלא היו אלה המערערים עצמם שבקשו לחזור מהם מביטול זה. על רקע זה נראה כי הערעור הוא נטול סיכוי מניה וביה.

סכומם של דברים: המערערים ישבו באפס מעשה משך תקופה של למעלה משלוש שנים. הם שנו כתובתם בלא להודיע על כך לבית המשפט. בתקופת זמן זו שונה מצבם של המשיבים, והשבתם לזירת ההתדיינות עלולה לחייבם בהשקעה ניכרת. ניתן היה להתגבר על קושי זה, חרף אי צירוף הסכומים גם בשלב זה, אלמלא קלישות סיכויי הערעור, וניסיון המערערים לערער על החלטה שהם עצמם נתנו לה את ידם (כנגד הסכמה לפטור אותם מתוצאות). בחשבון אחרון אין בידי המערערים להצביע על טעם של ממש לקבלת הבקשה.

אשר על כן אני מורה על דחיית הבקשה.