ע"א 2925/08 איתן בר אדם נ. כונס הנכסים הרשמי מחוז תל אביב

השופט ח' מלצר :

1.

בדיון שהתקיים בפנינו בתאריך 25.11.2009 הודיע המערער, באמצעות בא-כוחו, כי יש באפשרותו להגיע להסדר עם נושיו בתוך 90 יום ממועד הדיון, ועל כן נקבע כי הוא יעדכן בתוך פרק הזמן האמור האם הצליח להגיע להסדר נושים. כן הודיע המערער כי היה ולא יצליח להגיע להסדר נושים, הוא חוזר בו מן הערעור על החלטות בית המשפט מהתאריכים 4.7.2007 ו-28.2.2008, שהורו על ביטול הליכי פשיטת הרגל וצו הכינוס שניתן בעניינו, וזאת תוך שמירת זכויותיו לנקוט הליכים אחרים.

2.

בתאריך 25.1.2010 הודיע המערער כי קיים אסיפות נושים לאישור הסדר שהציע, הכוללת תשלום של מלוא החוב לנושים בדין קדימה, ותשלום לנושיו בדין רגיל: "של 11.5% מהחוב (ברוטו) או סך של 520,652 ש"ח לפי הנמוך וזאת מסכומי תביעות החוב שיאושרו על ידי הנאמן" (להלן: ההסדר ). בהתאם לאמור בהודעה, באסיפת נושיו בדין קדימה קיבל המערער את הסכמת כלל נושיו להסדר, בעוד שבאסיפת נושיו הרגילים קיבל המערער את הסכמתם להסדר של הנושים ב-90.9% מסכום הנשיה, תוך שבנק איגוד לישראל בע"מ (להלן: בנק איגוד ) מתנגד להסדר. נוכח האמור המערער מבקש מאיתנו לאשר את הצעת ההסדר וליתן לו הפטר מחובותיו. בבקשתו טוען המבקש כי התנגדותו של בנק איגוד להסדר איננה ראויה, כי אין כל אלטרנטיבה עדיפה לנושי המערער, וכי בנסיבות הענין, לרבות נסיבותיו האישיות, ראוי לאשר את ההסדר. לבקשה צורפה הודעת בא-כוח המשיב 1, המביע הסכמתו להסדר המוצע ולהגשתו לאישור בית המשפט, תוך שהוא מציין כי: "ככל שתהיינה בקשות וסוגיות במסגרת ביצוע ההסדר, יפעל הנאמן אל מול בית המשפט המוסמך של פשיטת הרגל".

3.

משמעות הודעתו של המערער היא למעשה כי הוא לא הצליח להגיע להסדר נושים עם כל נושיו, וכי הוא זקוק לאישור בית המשפט של פשיטת הרגל לאישור ההסדר. אישור כזה איננו ניתן באופן אוטומטי, אלא כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו: סעיפים 19א, 35, 53 ל פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: הפקודה ); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 163-149 (מהדורה שלישית, 2010)).

ראוי איפוא כי בית המשפט של פשיטת הרגל, שהוא בית המשפט המוסמך לפי הפקודה, הוא שידון בבקשה לאישור ההסדר, בעיקר כאשר בית משפט זה הוא שיצטרך להמשיך ולדון באותן "בקשות וסוגיות במסגרת ביצוע ההסדר", כאמור בהודעת המשיב 1. עוד יצוין, כי המבקש איננו מצוי באופן פורמלי בעיצומם של הליכי פשיטת רגל וצו הכינוס בעניינו – בוטל, וזאת כפועל יוצא מן ההחלטות נשוא הערעור, שבית משפט זה לא ראה לנכון לעכב את תחולתן (החלטת השופט י' דנציגר מתאריך 3.4.2008). מכאן, שלכאורה לא די למבקש בהשגת הרוב מקרב נושיו (סעיף 34(א) לפקודה), הנדרש כתנאי הכרחי (אך לא מספיק) לשם אישור הסדר לאחר צו כינוס, אלא ש עליו להתגבר אף על המכשלה העומדת בפני חייב המבקש לפני צו כינוס את אישורה של הצעת הסדר, הקבועה בסעיף 19א(ג) לפקודה, שזו לשונו:

"בית המשפט רשאי לאשר את ההצעה אם מצא שיש יסוד סביר להניח שישולמו לפיה לפחות שלושים אחוזים מכל חוב לא מובטח שאילו ניתן צו כינוס ביום הגשת הבקשה היה בר תביעה, לרבות הפרשי הצמדה עליו עד ליום הגשת הבקשה לאישור ההצעה; בית המשפט רשאי להתנות את אישורו להצעה במתן ערובות לביצועה" (ההדגשה הוספה – ח"מ ).

כאן מציע המבקש, לכאורה, לשלם לנושיו הבלתי מובטחים רק כשליש לערך מחוב זה.

4.

מאליו מובן כי בקשתו הנוספת של המבקש, להפטר, בהתאם לסעיף ו' לפקודה, חייבת אף היא להיות מוגשת לבית המשפט של פשיטת הרגל .

5.

נוכח כל האמור לעיל, ומשלא הגיע המבקש להסדר מאושר כדין, או להסדר מוסכם עם כל נושיו, כפי שהתחייב לעשות על-פי הודעת בא-כוחו בדיון שהתקיים בפנינו בתאריך 25.11.2009, הרי שדין הערעור להימחק. מכיוון שטרם חלפה תקופת 90 הימים ממועד הדיון, שקיימנו בתאריך 25.11.2009 (תקופה המסתיימת בתאריך 23.2.2010), הרי שאנו קובעים כי אם לא יודיע לנו המבקש עד לתאריך 23.2.2010 ועד בכלל שהגיע להסדר נושים, שאושר על-ידי בית המשפט של פשיטת רגל – יימחק הערעור, וזאת בלא צורך בהחלטה נוספת שלנו . אין באמור כדי למנוע מן המבקש לנקוט בכל הליך משפטי אחר, ככל שעומדת לו הזכות לעשות כן.