ע"א 2934/00 יעקב לבקוביץ נ. קצין התגמולים

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.3.99 (השופט ח' פורת). לבקשה זו קדמה בקשת רשות ערעור דומה (רע"א 2228/99), במסגרתה החלטתי ביום 13.5.99 כי על המבקש לתקוף את החלטת הוועדה הרפואית העליונה אשר ניתנה בדיון חוזר בעניינו לפני בית המשפט המחוזי ולא ישירות על דרך בקשת רשות ערעור. בעת מתן החלטתי זו נעלם מעיני פסק דינו של בית המשפט המחוזי עליו נתבקשה הרשות לערער וסברתי בטעות כי הבקשה סבה סביב החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה בדיון החוזר. לפיכך החלטתי הקודמת בטעות היה יסודה; בנסיבות אלה החלטתי לדון בבקשה לרשות לערער לגופה.

2.דין הבקשה שלפני להידחות. חרף החלטתו המפורשת של בית המשפט המחוזי מיום 10.3.98, לא פירש המומחה מטעם המבקש במסגרת חוות דעתו המשלימה את הקשר בין מחלת האסטמה לבין האירוע הנפשי שאירע תשע שנים קודם לכן, פירוט שנדרש לאור פער הזמנים בין השניים. בנסיבות אלה דחתה הוועדה את חוות הדעת של המומחה האמור בדבר עצם קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לבין האירוע. בהחלטתה זו לא מצא לנכון בית המשפט המחוזי להתערב. המבקש לא הצביע על קיומה של שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות לערער.

3.בהחלטתי מיום 6.3.01 נתבקש פרקליט המבקש להמציא עותק של החלטת הוועדה הרפואית העליונה בדיון החוזר. עיינתי בעותק ההחלטה ולא מצאתי כי יש בה כדי לשנות מהמסקנה דלעיל.

הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.