ע"א 2934/00 יעקב לבקוביץ נ. קצין התגמולים

בפני בקשה לפטור מאגרה ומערבון.

1.המבקש לוקה במחלת נפש שהוכרה (בחלקה) כמחלה שנגרמה עקב שרותו הצבאי (בתחילת שנות השבעים), כמו כן הוא לוקה גם במחלת הפסוריאזיס שהוכרה אף היא (בחלקה) כמחלה שהוחמרה בזמן ועקב השרות. הוא ביקש, כי גם מחלת האסטמה בה לקה ב- 1982 תוכר אף היא כ"פגימה מוכרת" לפי תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות-נכות), התש"ל1969-. הוועדה הרפואית העליונה דחתה בקשה זו. בהחלטתה קבעה, כי הגם שמחלת האסטמה יכולה לפרוץ עקב ליקוי נפשי הרי נוכח ריחוק הזמנים (למעלה מעשר שנים) בין פרוץ הליקוי הנפשי להתפרצות מחלת האסטמה אין לקשר בין השנים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ח' פורת) סרב להתערב בהחלטה זו, בקבעו, כי המדובר בקביעה המושתתת על מסקנות עובדתיות ורפואיות וכי מטעם זה אינו מוסמך להתערב בה. המבקש מבקש לערער על פסק דין זה. לטענתו, שאלת קיומו או היעדרו של קשר סיבתי בין מחלת הנפש למחלת האסטמה היא שאלה משפטית, וככזו יכול היה בית המשפט המחוזי לדון בה מכח סעיף 12א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט1959-.

2.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי עקב מחלותיו ונכותו אין הוא יכול לעבוד ולהשתכר. הוא מתקיים מקיצבת נכות של כ- 5,200 ש"ח לאחר ניכויים. הוצאותיו רבות: הוא משלם כ- 3,700 ש"ח לחודש עבור משכנתא. כאשר לסכום זה מתווספות הוצאות קיום והחזר חובות. תלויים ועומדים כנגדו תיקי הוצאה לפועל במסגרתם הוא משלם 600 ש"ח לחודש. לשיטתו, סיכויי בקשת רשות הערעור טובים. משום שעניינו מעורר שאלות משפטיות ונוגע גם לנכים אחרים.

3.המשיב מתנגד לבקשות. לטענתו בקשת רשות הערעור היא בקשה עובדתית גרידא שעניינה בשאלה הספציפית בדבר הקשר בין מחלת הנפש של המבקש למחלת האסטמה ממנה הוא סובל. לא ניתן היה לעורר שאלה זו בפני בית המשפט המחוזי ומקל וחומר שאין ניתן לעוררה בבקשת רשות ערעור - שהדיון בה מתוחם במגבלות שנקבעו בבר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123. עוד טוען המבקש, כי טענותיו של המבקש באשר למצבו הכלכלי לא פורטו כל צרכן.

4.אכן, מצבו הכללי של המבקש עגום. כעולה מן התיעוד הרפואי שצורף לבקשה ומהליכים קודמים שהתקימו בעניינו (לרבות בג"ץ 5931/97) עולה כי נכותו קשה והוא אינו מסוגל לעבוד ולהשתכר בכוחות עצמו. מפאת זאת (והגם שהבקשה אכן אינה מפורטת) מצאתי לנכון לפטרו מתשלום אגרה. עם זאת, איני מוצא אפשרות לפטרו מהפקדת ערבון. כאמור לעיל, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו הואיל וסבר, כי זה אינו עוסק ב"נקודה משפטית". קביעה זו (הנראית מבוססת על פניה) עומדת בעוכרי המבקש. מה גם שאפילו יעבור המבקש משוכה זו עדיין יידרש להראות, כי בקשת רשות הערעור מעוררת סוגיות שהשלכתן חורגת מגדר המחלוקת שבינו למשיב (וראו: בר"ע 103/82 הנ"ל). אי לכך דומה, על פני הדברים, כי סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים. בנסיבות אלו זכאי המשיב להבטחת הוצאותיו. בנסיבות המקרה, מצאתי לנכון להקל במעט עם המבקש ולהעמיד את סכום הערבון שיידרש להפקיד על 5,000 ש"ח.

הבקשה לפטור מאגרה מתקבלת. הבקשה לפטור מערבון נדחית. המבקש יפקיד ערבון בסך 5,000 ש"ח וזאת תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו (וימי הפגרה בכללם) .