ע"א 2936/15 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ. פלוני

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.2.2015 (ת"א 4262-08-08, השופטת א' שטמר ).

2.המשיב 1 (להלן: המשיב ), יליד שנת 2001, לקה בשיתוק מוחין הגורם לשיתוק פלג גופו הימני. המשיב והוריו, הם המשיבים 2 (להלן: האב ) והמשיבה 3 (להלן: האם ), גורסים כי המשיב לקה במחלה בשל רשלנות הצוות הרפואי בבית החולים ע"ש שיבא בתל השומר (להלן: בית החולים ) בו נולד. בהתאם לכך, הגישו המשיבים תביעה כנגד המבקשת, מדינת ישראל, שבבעלותה נמצא בית החולים, בגין רשלנות ובגין פגיעה באוטונומיה של האם. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בכל הנוגע לעוולת הרשלנות, וקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין הנזקים שנגרמו למשיב לבין האירועים שסבבו את לידתו. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי האם לא הוחתמה על טופס הסכמה מדעת לביצוע הניתוח הקיסרי בו נולד המשיב וכי המבקשת לא עמדה בחובת הגילוי המוטלת עליה בהתייחס לניתוח האמור. בהמשך לכך, חייב בית המשפט המחוזי את המבקשת לשלם לאם פיצוי בסך של 150,000 שקל בגין הפגיעה באוטונומיה שלה וכן סך של 30,000 שקל בגין הוצאות המשיבים.

3.ביום 29.4.2015 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ויחד עמו הגישה את הבקשה שלפני. במסגרת הבקשה דנן, טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור אותו הגישה הם גבוהים. זאת, בין היתר, כיוון שלטענתה האם לא פרטה בכתב התביעה את עילת התביעה שבגינה זיכה אותה בית המשפט המחוזי בפיצוי וכיוון שמהראיות שהוצגו לבית המשפט המחוזי עולה כי הוסברו לאם הסיכונים והסיכויים הכרוכים בטיפול הרפואי שבוצע בה. בכל הנוגע למאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי בתצהיר שהוגש מטעמה של האם לבית המשפט המחוזי ציינה כי אינה עובדת, ובעדותה בבית המשפט אף מסרה כי אינה מסגלת לעבוד. לפיכך, טוענת המבקשת, לא תוכל לגבות מן האם את סכום הזכייה אם יתקבל הערעור. המבקשת מציעה בהקשר זה להפקיד את סכום הפיצוי והוצאות המשפט שנפסקו לאם בידי באי-כוחה, עד להכרעה בערעור.

4.ביום 29.4.2015 הוריתי למשיבים להגיב לבקשה לעיכוב ביצוע. ביום 10.5.2015 הגישו המשיבים את תגובתם, ובה ציינו כי הם מתנגדים לבקשה. ראשית טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות על הסף שכן היה על המבקשת להגישה תחילה לבית המשפט המחוזי, בטרם פנתה לבית משפט זה. לגופו של עניין, מציינים המשיבים כי הם הגישו ערעור מטעמם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 2992/15) במסגרתו הם טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין אופן ביצוע לידתו של המשיב לבין הנזק הרפואי שנגרם לו, וכן טוענים כנגד גובה הפיצוי שנפסק לאם בגין הפגיעה באוטונומיה שלה. בכל הנוגע לסיכויי הערעור אותו הגישה המבקשת, גורסים המשיבים כי אלה נמוכים ומצביעים, בין השאר, על כך שעילת התביעה בגין אי קבלת הסכמה מדעת ופגיעה בחובות גילוי הופיעה במפורש בכתב התביעה אותו הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי. בכל הנוגע למאזן הנוחות, גורסים המשיבים כי זה נוטה לטובתם, ומציינים בהקשר זה כי האם אכן אינה עובדת, אך האב הוא בעל עסק עצמאי (בשותפות עם אחיו) המפרנס את המשפחה בכבוד, וכי בבעלות האם והאב דירה, רכב ונכסים נוספים. המשיבים טוענים אם כן כי אם יתקבל הערעור לא תתקשה המבקשת להיפרע מהם וכי הסכום בו עסקינן הוא "זניח ונמוך יחסית".

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה באתי לידי מסקנה כי דינה להידחות.

6.כידוע, בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הדברים נכונים ביתר שאת בהתייחס לפסקי דין כספיים, שהנטייה לגביהם היא להימנע מעיכוב ביצוע, מאחר שככלל מימוש שלהם אינו בלתי הפיך (ראו למשל: ע"א 6952/12 ביו נ' קלמנסון , בפסקה 15 (7.1.2013)). ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע מבוססת על שני שיקולים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בענייננו, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקשת. זאת, שכן הסכום שבו עסקינן – 150,000 שקל – אמנם אינו מבוטל אבל ודאי שאינו גבוה במיוחד ביחס לסכומים שנפסקים בתביעות נזיקין בגין רשלנות רפואית, ומכל מקום אין הצדקה לעיכוב ביצוע "רק בשל העובדה שעסקינן בחיוב כספי בשיעור ניכר" (ראו: ע"א 8313/11 כלל

חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית , בפסקה 3 (12.2.2011)). על כך יש להוסיף, שהמבקשת הפנתה אמנם לעדותה של האם שבה היא ציינה כי אינה עובדת, אך התעלמה מהכנסותיו של האב, הנשוי לה ומקיים עמה משק בית משותף, כמו גם ממצבם הכלכלי של המשיבים באופן כללי. בנסיבות אלה, לא הרימה המבקשת את הנטל המוטל עליה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב פסק הדין. נוכח מסקנתי זו באשר למאזן הנוחות, איני נדרשת לקבוע מסמרות בנוגע לסיכויי הערעור, מה גם שכאמור המשיבים הגישו ערעור שכנגד.

7.בשולי הדברים ולשם העמדת דברים על מכונם, אציין כי טענת המשיבים לפיה דין הבקשה להידחות על הסף אין לה על מה לסמוך, מאחר שהיא מתייחסת להסדר משפטי שעבר מן העולם. כידוע, על פי המצב המשפטי העדכני, טרם הגשתו של ערעור יש להגיש בקשה לעיכוב ביצוע אל הערכאה שנתנה את פסק הדין, אך מעת שהוגש הערעור יש להגיש את הבקשה במישרין לערכאת הערעור (ראו: תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013).

8.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, תישא המבקשת בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 שקל.