ע"א 2959/12 נציגות ועד הבית צומת האלופים ו - 14 אחרים נ. עו"ד אהוד שטמר

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפש"ר 1412/02 (כב' סגנית הנשיאה ו' אלשיך ), במסגרתה נמחקה בקשת המבקשים לאשר תביעה נגד בעל תפקיד בפשיטת רגל (להלן: " בקשת התביעה ").

הבקשה לאישור התביעה נמחקה בהסכמת המבקשים, הסכמה ממנה חזרו בהמשך הדיון. מתבקשת השאלה האם אין לומר שההחלטה למחיקת הבקשה סיימה את ההתדיינות בין הצדדים באפיק דיוני זה. על כן, הוריתי ביום 7.6.2012 כי על המשיבים לנמק מדוע אין לראות בבקשת רשות הערעור דנא כערעור בזכות, וזאת בהתאם להוראות תקנה 410א. לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.

לטענת משיב 1, המבקשים חזרו בהם מהסכמתם בבית המשפט המחוזי בעקבות ההוצאות שהוטלו עליהם במסגרת מחיקת הבקשה. על פי גישה זו, ערעורם של המבקשים אינו על עצם מחיקת הבקשה, כי אם על החיוב בהוצאות הנובע מהמחיקה, ועל כן אין המדובר בערעור בזכות אלא יש צורך בקבלת רשות. אף משיב 2 – הכונס הרשמי – סבור כי אין לנהל את ההליך במסגרתו של ערעור בזכות. נטען כי העובדה שבית המשפט המחוזי אפשר למבקשים להגיש בקשה חדשה ומתוקנת תוך 30 ימים, הרי שהחלטת המחיקה לא סיימה את הטיפול בנושא, ומשכך מדובר בהחלטה אחרת.

3.

תקנה 410א. לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כדלקמן:

"הוגשה בקשה לרשות ערעור לבית משפט שלערעור וראה בית המשפט כי הבקשה הוגשה בטעות משום שלמערער היתה זכות ערעור, רשאי בית המשפט להחליט לדון בבקשה כבכתב ערעור, בתנאים שיקבע;...".

מושכלות ראשונים הם כי "פסק-דין" ניתן לערעור בזכות, בעוד "החלטה אחרת" מצריכה קבלת רשות מבית המשפט. עוד ידוע כי לצורך סיווגה של הכרעה שיפוטית כ"פסק דין" או "החלטה אחרת" לצרכי ערעור, הרי שיש לבחון את מהותה של ההחלטה ולא כותרתה. על דרך הכלל, ככל שההכרעה השיפוטית מסיימת את ההליך, הרי שיש לראותה כפסק דין (וראו: ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט , פ"ד נא(4) 354). יצוין כי על הכרעות שיפוטיות אשר ניתנו במסגרת הליכי פירוק, יחולו כללי הערעור הרגילים (וראו ע"א 7289/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) (13.7.2008)).

השאלה העולה בענייננו הינה האם מחיקתו של הערעור הובילה לסיום האפיק הדיוני של בקשת אישור התביעה נגד בעל תפקיד, באופן הגורר ערעור בזכות. המשיבים סבורים שיש להשיב לשאלה זו בשלילה, כל אחד מנימוקיו. לטענת משיב 2, העובדה כי בית המשפט המחוזי התיר למבקשים להגיש בקשה נוספת לאחר מחיקת הבקשה המקורית, מלמדת כי "לא ניתן לראות בהחלטה זו פסק דין המסיים את "הטיפול בנושא" אלא החלטה אחרת...". אין בידי לקבל את הטענה. מחיקתו של הליך משמעה מתן פסק דין, בלא קיומו של מעשה בית דין המחייב את הצדדים בכל הקשור לפתיחת הליך חדש (זאת להבדיל למשל מדחייתה של תובענה המקימה מעשה בית דין במישור זה). ככלל, בעל דין אשר הליך שהגיש נמחק, בין אם לבקשתו או בשל סיבה אחרת, רשאי לפתוח בהליך חדש באותן עילות ונגד אותם בעלי דין, בהיעדר נסיבות אחרות המונעות פתיחת הליך שכזה. אין לומר כי האפשרות להגיש בקשה חדשה מבטלת את האופי הסופי של החלטת המחיקה. דבר זה אף משליך על טענתו של משיב 2 הסבור שהערעור מתמקד רק בשאלת ההוצאות. הטלת הוצאות במסגרת מחיקת הבקשה, מהוות למעשה חלק מההחלטה. בהיותה של החלטת המחיקה פסק דין, ערעור על הוצאות שניתנו במסגרתו יהא אף הוא ערעור בזכות, במסגרת ערעור על פסק הדין.

4.

אשר על כן, יש לדון בבקשת המבקשים כבערעור. המזכירות תשנה את סיווגו של ההליך מבקשת רשות ערעור לערעור.