ע"א 3010/09 עו"ד מרדכי רונן נ. ברכיה רייכמן

1.

לפני בקשה לפטור מהפקדת עירבון בסך 25,000 ₪ שנקבע בהליך שבכותרת או לחלופין להפחתתו. עניינו של ההליך בהשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' וילנר) מיום 25.2.09. עיקרה של המחלוקת בין הצדדים, הינה בתביעת רשלנות כנגד המערער, עורך דין במקצועו, אשר ייצג את חברת הבנייה ממנה רכשו המשיבים את דירתם. טענתם המרכזית של המשיבים בהליך לפני בית משפט קמא, נסבה על שאלת התרשלותו של המערער באי רישום הנכס על שמם של המשיבים במשך כ- 35 שנה בניגוד להסכם המכר. בית המשפט קמא חייב את המערער בפיצויים למשיבים בסך של 18,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך-דין בסך של 10,000 ₪.

2.

בבקשתו לפטור מהפקדת עירבון, טוען המערער כי בעת קביעת סכום העירבון בהליך זה, לא ניתן משקל לגובה החיוב בפסק הדין נשוא הערעור. כמו כן, סכום העירבון גבוה מסכום ההוצאות אשר המערער חויב בהן בערכאה קמא. בנוסף, טוען המערער, כי אין חשש שיחמוק מתשלום הוצאות הליך זה, במידה וייפסקו. לחלופין, מבקש המערער להפחית את העירבון בהליכים אלו בהתאם לשכר הטרחה המינימלי המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין בנוגע לערעור אזרחי בבית המשפט העליון. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, המערער אינו עומד בשני התנאים אשר נקבעו בפסיקה המצדיקים מתן פטור מן חובת הפקדת עירבון בהליכים מסוג זה. המערער אינו טוען בבקשתו לדלות כלכלית או לחלופין לסיכויי ערעור גבוהים.

3.

לאחר עיון בחומר שהובא לפני, ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי דין הבקשה לפטור מעירבון - להידחות. על המבקש פטור מערבון, תוך חשיפת בעל הדין שכנגד לסיכון כי הוא לא יוכל לגבות את מלוא הוצאותיו אם ייפסקו כאלה, לעמוד כעיקרון בשני תנאים מצטברים: חוסר יכולת כלכלית להפקיד העירבון, וקיום סיכויים טובים להליך. בענייננו, המערער כלל לא טען לקיומה של דלות כלכלית המהווה תנאי לקיומה של עילה המצדיקה מתן פטור מן חובת הפקדת עירבון בהליך זה.

בה בעת, אין די בטענה לחוסן כלכלי בכדי להביא לפטור מחובת הפקדת הערבון אלא אם כן מ דובר

במוסד בנקאי או פיננסי שהתחייבותו העצמית שקולה לערבון. אין זה המצב כאן ועל כן עילה לפטור מערבון, אין.

4.

יחד עם זאת, מצאתי מקום לקבל את הבקשה החלופית להפחתת הערבון, במקצתה. אין חולק כי לשווי ההליך, כמו גם לשיעור ההוצאות שנפסק בבית המשפט קמא, יש ליתן משקל במסגרת שיעור הערבון שיש לקבוע בהליך מסוג זה. זאת, לצד שיקולים נוספים כגון מורכבות הערעור; חשיפת הצד שכנגד להוצאות והסיכוי כי אלו אכן יפסקו; סיכויי ההליך ועוד. בהקשר זה, נראה אכן כי שיעור הערבון שנקבע בסך של 25,000 ₪ היה על הצד הגבוה ביחס ל"שווי ההליך" (שהוא שיעור החיוב) של המערער. עם זאת, יש עדיין להבטיח באופן ראוי את הוצאות המשיבים בגין ייצוגם בהליך זה ולא מצאתי טעם בדין או בעובדה (במקרה זה) להגביל שיעור זה לתעריף המינימלי דווקא, ולו כנגזרת מן העקרון לפיו בעל דין זכאי להוצאות ושכר טרחה ריאלי ובלבד שיהא סביר, הכרחי ומידתי (ראו בג"ץ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת (לא פורסם)). על רקע זה, ובשים לב לשיעורי הערבון וההוצאות המקובלים בבית משפט זה, מסקנתי היא כי יש לקבוע בהליך זה ערבון בשיעור של 20,000 ₪ וזה יופקד תוך 15 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהעדר הפקדה כאמור, יידחה ההליך בלא התראה נוספת. אין צו להוצאות בבקשה זו.