ע"א 3012/19 לאוניד לשצ'ינסקי נ. אלי שאוויט

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן ) מיום 17.4.2019 בת"א 48591-09-16 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינם של המערערים.

1.

המערערים הגישו נגד המשיב תביעה לביטול הסכם מיום 20.3.2012 למכר דירה בעכו בבעלות משותפת של המערערים ובנם (להלן: הדירה ו הסכם המכר ). זאת, לטענתם, בשל אי קיום תנאי מתלה ואי תשלום התמורה המהווים על פי הנטען הפרה יסודית של ההסכם.

בהליך התקיימו מספר ישיבות קדם משפט ובתום הישיבה מיום 23.10.2018 ציין המותב בהחלטתו כי לכאורה טענות המערערים לכישלון התמורה אינן נכונות וכי המשיב לא היה יכול להשלים את תשלום התמורה ועוד צוין כי דומה שההכרעה בתביעה תיפול על שאלת התקיימות התנאי המתלה. על כן, נקבע כי על הצדדים להגיש ראיות נקודתיות לעניין אחרון זה. לאחר שהמשיב הגיש מסמך המוכיח לטענתו את התקיימות התנאי המתלה נקבע בהחלטת פתקית כי: "לאור המצורף, ישקלו נא מחדש התובעים את עמדתם לעניין התביעה, שכן מסתבר שהתובעים עצמם(!) חתומים על המסמך, וזאת בניגוד גמור(!) לטענתם העובדתית [...] העולה שהתובעים טענו בכתב התביעה טענה עובדתית שאיננה נכונה בידיעתם האישית... – על כל המשתמע מכך...". בהמשך לכך, דחה בית המשפט על הסף את בקשת המערערים לביטול הסכם המכר במעמד צד אחד, וקבע כי: "[ב]הבקשה נדחית על הסף! [...] התובעים מנסים את מזלם להתחמק בכל דרך מההסכם....".

ביום 27.2.2019 התקיים דיון שבסופו קבע בית המשפט בשאלת קיום התנאי המתלה כי: "כך שיוצא על פניו כי התובעים לא אמרו אמת [ההדגשה במקור] בכתב התביעה". בית המשפט הוסיף והתייחס בהחלטה לטענת המערערים ולפיה ברצונם להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ולצירוף נתבעים, לנוכח נסיבות מיוחדות שהתגלו להם, לטענתם, עקב הסתמכותם על בנם שהסתיר מהם עובדות רלוונטיות ולנוכח החלפת בא כוחם ומשום שאינם שולטים בשפה העברית. בית המשפט סבר כי טענותיהם החדשות של המערערים הן טענות עובדתיות חלופיות שאף סותרות את אלה שבכתב התביעה המקורי וכי "יש בכך אף להשליך על אמינות התובעים [המערערים], שמשנים גרסתם לפי הצורך". בסוף ההחלטה קבע בית המשפט כי המערערים ימסרו את עמדתם בשאלה אם הם עומדים על התביעה בהינתן הייצוג החדש וכי, ככל שלא ימסרו את עמדתם, יורה בית המשפט על דחית התביעה בעניין אי קיום התנאי המתלה, ולגבי עילה זו בלבד.

2.

על רקע זה הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב, ובה נטען כי המותב גילה דעה נחרצת בסוגיות העובדתיות והמשפטיות שבמחלוקת ובאשר לסיכויי התביעה, וזאת בטרם הוצגה בפניו מלוא התשתית העובדתית. עוד טענו המערערים כי בית המשפט קמא התעלם מנסיבות המקרה, מחוסר תום לבו של המשיב ומכך שהמערערים אינם שולטים בשפה העברית. המערערים הוסיפו וטענו כי במקביל מתנהל בפני המותב תיק פשיטת הרגל בעניין בנם שבבעלותו שליש מהדירה (פש"ר 31037-01-14; פש"ר 25476-11-13; (להלן: תיק הפש"ר )), והמשיב הוא אחד מנושיו. בהליך הנ"ל קבע המותב בהחלטה מיום 27.2.2019 כי: "[...] הדירה למעשה כבר נמכרה לאחד מהנושים בזמנו" (להלן: ההחלטה בתיק הפש"ר ). נטען כי בכך יש כדי להעיד שהמותב הכריע בשאלות העקרוניות שבמחלוקת לגבי תוקף הסכם המכר.

3.

ביום 17.4.2019 דחה בית המשפט את בקשת הפסילה וכך קבע:

"הבקשה נדחית בהעדר כל עילה. הבעת דעה של שופט על סיכויי התיק בקדמי המשפט, איננה מהווה עילה לפסילה, אדרבא, ביהמ"ש מצווה לנהל את קדם המשפט באופן אקטיבי ובין היתר להביע את דעתו הראשונית בזהירות הראויה [...] לאור החומר שהונח בפניי אכן הבהרתי כי לאור עילת התביעה הנטענת(!) סיכוי התביעה הינם קלושים מבחינה משפטית [...] הערכת בימ"ש את סיכויי התיק לאור החומר המונח בפניו אינם מהווים עילת פסלות".

4.

מכאן הערעור דנן שבו שבים המערערים על טענותיהם בפני בית המשפט קמא והם מציינים כי מהתנהלות המותב בהליך ומן ההחלטות שנזכרו לעיל עולה כי הוא גיבש דעתו ואף הכריע בחלק מן הסוגיות המשפטיות שבמחלוקת. עוד הם מוסיפים בעניין נסיבותיהם האישיות הרלוונטיות, לטענתם, להכרעה בהליך וטוענים כי המותב נמנע מבירור העובדות לאשורן.

המשיב סומך ידיו על החלטת בית המשפט קמא וסבור כי יש לדחות את הערעור. המשיב מדגיש כי טענות המערערים הן "ערעוריות" בעיקרן והיה עליהם להשיג על החלטות המותב בהליכי ערעור המקובלים בדין.

5.

בהודעה מעדכנת שהגישו המערערים הם ציינו כי ביום 1.5.2019 דחה בית המשפט קמא את בקשתם לתיקון כתב התביעה ולצירוף נתבעים והורה להם לעדכן בדבר כוונתם ביחס לתביעה נושא הערעור. לטענתם, הדבר מעיד כי בית המשפט גיבש עמדה לדחות את תביעתם.

6.

עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להתקבל. אמנם, כפי שנפסק לא אחת, לצורך ניהול יעיל של ההליך עשוי השופט היושב בדין להביע במהלך ישיבת קדם המשפט דעה – בזהירות ובמתינות המתבקשים – לגבי השאלות שבמחלוקת, ורק במקרים נדירים שבהם התבטאויות בית המשפט הן בעלות אופי מובהק ונחרץ המלמד על "נעילת" דעתו, הן יוליכו אל המסקנה כי קם חשש ממשי למשוא פנים מצדו ( ע"א 820/19

בית בלב בע"מ נ' עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל , פסקה 4 (7.2.2019); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 180 (2006) (להלן: מרזל )). כמו כן, כבר נפסק כי ניהול הליך על ידי מותב אשר הכריע בתיקים אחרים בעלי זיקה לאותו הליך, אין בו בהכרח כדי להקים עילת פסלות, ועל המבקש את פסילת השופט בנסיבות אלה להוכיח כי קיים בשל כך חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 4122/18 שוורץ נ' מנצור , פסקה 4 (4.7.2018); מרזל , בעמודים 267-265).

ואולם – המקרה דנן שונה.

מן החומר שבפני עולה כי המותב הביע את דעתו בשורה של החלטות באופן נחרץ וחד משמעי באשר למהימנות הגרסה של המערערים ובאשר לסיכויי התביעה שהגישו. כמפורט מעלה בהרחבה, המותב שב וקבע במסגרת קדם המשפט וטרם שמיעת הראיות כי המערערים "טענו בכתב התביעה טענה עובדתית שאיננה נכונה בידיעתם האישית", כי המערערים "מנסים מזלם להתחמק בכל דרך מההסכם....", וכי הם " לא אמרו אמת ". במסגרת קדם משפט מסור אמנם לשופט שיקול דעת רחב באשר להתוויית אופן ניהול ההליך, אך אמירות נחרצות כאלה טרם שמיעת ראיות, חורגות מהזהירות והמתינות שבהן מחויב השופט לנהוג במהלך ניהול קדם משפט, והן מעוררות תחושה לא נוחה. לכך יש להוסיף את הקביעה של בית המשפט במסגרת תיק הפש"ר הנוגעת להסכם המכר – אשר לא זכתה למענה בהחלטת בית המשפט קמא בבקשת הפסילה ( מרזל , בעמודים 194-193).

אשר על כן, הערעור מתקבל והתיק יועבר לדיון בפני מותב אחר.

אין צו להוצאות.