ע"א 3020/10 ד"ר משה וינברג נ. הרב משה קרמר

לפניי בקשה לצירופו של מר ארי גלמונד כחליף של אמו, ד"ר חיה גלמונד ז"ל, המסומנת כמשיבה 9 בערעור.

הערעור נסב על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שבו נדחתה תובענה שהגישו המערערים למתן סעד הצהרתי בעניין הקדש קרן המנוח יצחק גבריאלוביץ ז"ל לחלוקת פרסים לתלמידי ישיבות המצטיינים בלימודיהם. המערערים טענו כי נאמני ההקדש הפרו פסקי-דין בנוגע למינוי נאמנים שייצגו את משפחת המקדישות.

ד"ר חיה גלמונד ז"ל הייתה אחת מבנותיו של המנוח יצחק גבריאלוביץ ז"ל. בית המשפט המחוזי הורה על צירופה כבעלת דין, והיא יוצגה בדיון על-ידי בנה – הוא המבקש, מר ארי גלמונד (ראו פס' 2 לפסק-הדין של בית המשפט המחוזי). עמדתה של ד"ר גלמונד בעניין נשוא ההליך הייתה כעמדת המשיבים, וכן היא העלתה טענות נוספות שבית המשפט ציין כי אינן רלבנטיות להליך שלפניו. עוד בטרם שניתן פסק-הדין של בית המשפט המחוזי הלכה ד"ר חיה גלמונד לבית עולמה בשיבה טובה.

על רקע זה באה בקשתו של מר ארי גלמונד להצטרף להליך כמשיב-חליף, וזאת על-מנת "לקיים את רצונה המוחלט של אמי בשמירת קיומו של ההקדש כפי שנוצר לכבודו ולזכרו של סבי המנוח יצחק גבריאלוביץ ז"ל". המשיבים סבורים כי בקשה זו מוצדקת, ואילו המערערים מתנגדים לה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

תקנה 38 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כהאי לישנא:

מת בעל דין או שפשט את הרגל או שנכס שלו נסב מכוח דין, רשאי בית המשפט או הרשם להורות - אם ראה צורך בכך לשם יישוב מלא של כל השאלות הכרוכות בדבר - כי מנהל העזבון, או היורשים או הנאמנים או חליף אחר של בעל הדין , כולם או מקצתם, יהיו לבעלי הדין, או שתומצא להם הודעה בדרך ובצורה שנקבעו להלן ובתנאים שייראו לבית המשפט או לרשם, והוא יתן צו בדבר המשך המשפט כפי שייראה לו [ההדגשה הוספה – ג' ש'].

אם כן, בית המשפט רשאי לקבוע, במצב של מות בעל-דין, כי "חליף אחר" יהא בעל-דין בהליך וזאת "אם ראה צורך בכך לשם יישוב מלא של כל השאלות הכרוכות בדבר". אמנם, במצב הרגיל חליפיו של בעל-דין שנפטר הם מנהל עזבונו או יורשיו, אולם כפי שעולה מתקנה 38 הדבר אינו הכרחי, ובית המשפט עשוי לקבוע חליף אחר בהתאם לנסיבות העניין.

במקרה שלפנינו, עיון בחומר שבתיק מלמד כי העמדה שהשמיעה ד"ר חיה גלמונד ז"ל לפני בית המשפט היא עמדה עקרונית המתנגדת להליך שיזמו המערערים. ד"ר גלמונד ז"ל ציינה בין היתר כי "אנו הקדשנו הנכס עולמית, וויתרנו באופן מוחלט על זכויותינו בנכס ולא הותרנו בידינו שום זכות בנכס"; היא ביקשה כי ימונו להקדש אך ורק נאמנים העונים להגדרה של "בני תורה", וכי לא ייעשה כל שינוי "באופיו, בתשתיתו החוקית, ייעודו ודרך פעולתו של ההקדש". בית המשפט המחוזי נעתר כאמור לבקשת-הצירוף שהגישה ד"ר גלמונד ז"ל (בקשה שהמערערים התנגדו לה), בציינו: "בהיותה של ד"ר חיה גלמונד אחת המקדישות ובהיותה היחידה מביניהן שזכתה לאריכות ימים, היא לכאורה בעלת דין דרושה בתיק זה". בפועל, מר ארי גלמונד, בנה של ד"ר חיה גלמונד, סייע לאמו ופעל בהליך מטעמה. כך עולה מתצהירה של ד"ר גלמונד ז"ל שהוגש לבית המשפט המחוזי, וכך עולה, כאמור, מפסק-הדין של בית המשפט שבו נאמר כי ד"ר גלמונד "יוצגה בדיון על ידי בנה". במצב דברים זה נראה כי מר ארי גלמונד הוא האדם המתאים לשמש חליף לאמו המנוחה, וביכולתו להשמיע לפני בית המשפט את עמדתה בנדון.

ודוק: המערערים מעלים טענות באשר למניעים שעמדו ביסוד בקשת הצירוף שהוגשה לבית המשפט המחוזי, וביסוד הבקשה שלפניי. מדובר בטענות כלליות שאיני מביע לגביהן כל עמדה. הנתון הרלבנטי הוא שד"ר גלמונד ז"ל צורפה להליך בהיותה אחרונת-המקדישות שנותרה בחיים, ועל החלטה זו לא השיגו המערערים. ד"ר גלמונד ז"ל השמיעה לפני בית המשפט את השקפתה העקרונית שעיקריה צוינו לעיל (ובכלל זה הטענה כי "אנו הקדשנו את הנכס עולמית ואין לנו יותר שום זכויות בנכס"), והיא יוצגה בפועל בהליך על-ידי בנה. לפיכך, איני סבור כי יש מניעה לאפשר את צירופו של מר גלמונד כחליף של האֵם, לצורך השמעת עמדתה כפי שבוטאה לפני הערכאה הדיונית. זאת וגם זאת, איני סבור כי בנסיבותיו של מקרה זה יש מקום או צורך להשהות את בירור ההליך עד שתתברר זהותם של מנהל העיזבון או היורשים. לא נראה כי יהא בכך כדי לתרום לבירור ההליך – להיפך, מדובר ככל הנראה בסיבוך ובסרבול מיותרים – וספק רב אם הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס של המערערים עצמם.

סוף דבר, מר ארי גלמונד יצורף להליך כחליף של אמו ד"ר חיה גלמונד ז"ל. המזכירות תתקן בהתאם את הרישום בתכנת ניהול תיקים. צו הסיכומים יחול על מר ארי גלמונד. אין צו להוצאות בהליך שלפניי.

המזכירות תתייק החלטה זו בתיקי השופטים.