פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
3062/10 - א'
בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערער:
נסאר סוהייל
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. עו"ד ערן אטלס
בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פש"ר
394/06 מיום 4.3.2010, אשר ניתן על-ידי כב' השופט מ' רניאל
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל ) מיום 4.3.2010, שבו הוכרז המבקש כפושט רגל, ונקבע כי ההגבלות והחובות שבצו הכינוס יעמדו בעינם.
1.
בשל חובות שצבר המבקש, ולבקשת נושיו, החלו בשנת 2006 הליכי כינוס נכסים נגדו בבית המשפט המחוזי בחיפה בגין חובותיו, אשר עומדים – לפי חוות הדעת מטעם הכונס הרשמי מיום 4.3.2010 –
על סך של כ-225 אלף ש"ח. ניסיונותיו של המבקש להגיע להסדר בהסכמה עם הנושים לא צלחו בשל התנגדותם של חלק מהנושים. ביום 18.10.09 העלה המבקש הצעת הסדר אחרונה מטעמו, אך זו לא הביאה לכינוסה של אסיפת נושים לדיון בה.
2.
ביום 4.3.2010, פסק בית המשפט המחוזי בחיפה כי המבקש לא נהג בתום לב בהליכי כינוס הנכסים. לפי קביעת בית המשפט, המבקש
לא עמד בתשלומים שהוטלו עליו, צבר פיגורים מעת לעת, וניאות לשלם לנושיו רק כשחרב המאסר הונחה מעל לראשו – וגם אז עשה זאת באיחור ניכר. כמו-כן, נקבע כי המבקש אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו וכי חרף כשירותו לעבוד ותעודת עורך הדין שבידיו, נמנע המבקש מלצאת לעבודה. עוד קבע בית המשפט כי לא היה צורך בכינוס אסיפת הנושים לדיון בהצעת ההסדר שהגיש המבקש, וזאת משום שבנק המזרחי – שהוא הנושה העיקרי בעניינו של המבקש – הודיע על התנגדותו להצעה. נוכח האמור, ראה בית המשפט להכריז על המבקש כפושט רגל, וקבע כי ההגבלות והחובות שבצו הכינוס יעמדו בעינם. על פסק-דין זה הוגש ערעור לבית משפט זה (להלן: הערעור ).
3.
בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המבקש בקשה לבית משפט זה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של המחוזי. עם הגשת הבקשה, הוריתי למבקש להבהיר האם הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לעיכוב ביצוע עובר לפניה לבית משפט זה, וזאת בהתאם לקבוע בתקנות 467 ו-468 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. רק לאחר החלטתי – וזאת בניגוד לסדר הדברים הראוי – פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה כאמור. בהחלטתו מיום 26.4.2010, דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' רניאל ) את הבקשה לעיכוב הביצוע. ראשית, נאמר בהחלטה כי הבקשה הוגשה בעיכוב ניכר ממועד מתן פסק הדין. שנית, נקבע כי אין לקבל את טענת המבקש כי שלילת רישיונו תפגע בפרנסתו וזאת משום שהצהיר בפני בית המשפט קמא כי הוא כלל אינו מתפרנס מעבודתו כעורך-דין. בית המשפט הוסיף ואמר כי למבקש ניתנו ארכות רבות עד להכרזה עליו כפושט רגל, וכי יש לשים לכך סוף. בבקשה שלפניי שב ועותר המבקש לעכב את ביצוע פסק-דינו של בית המשפט קמא, עד מתן החלטה סופית בערעור. המבקש אינו מתייחס ישירות לסוגיית סיכויי ההצלחה בערעור, אלא חוזר על עיקרי הודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט. לערעור זה מספר ראשים: ראשית, כולל הוא שורה של טענות עובדתיות בנוגע לקיומם של חלק מן החובות ולחישוב סכום החובות האחרים. שנית, משיג המבקש על כך שבית המשפט לא נתן – לטענתו –משקל מספק לזכויותיו, בכך שלא הורה על כינוס אסיפת נושים לדיון בהצעת ההסדר האחרונה שהגיש. לעניין מאזן הנוחות, טוען המבקש בבקשתו כי הכרזתו כפושט רגל תביא לשלילת רישיונו לעריכת דין, דבר שיביא
לפגיעה בפרנסתו וממילא בסיכויו להחזיר את חובותיו.
4.
דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק-הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אלא בהתקיים שני התנאים המצטברים הבאים: הראשון, כי סיכויי הערעור הינם גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כך שאם לא יבוצע פסק-הדין, אך הערעור יתקבל בסופו של יום – יתעורר קושי להחזיר את המצב לקדמותו (ראו: בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, 405 (1997); ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178, 181 (2002)). לעניין סיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, אציין כי על פניו לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור גבוהים. באשר למאזן הנוחות, הרי שהפגיעה שתיגרם למבקש אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והוא יוכרז כפושט רגל, אינה בלתי-הפיכה, שהרי ככל שיתקבל ערעורו ותבוטל ההכרזה עליו כפושט רגל, יוחזר למבקש רישיון עריכת הדין. באשר לפגיעה בפרנסתו של המשיב בתקופת הביניים, המבקש הצהיר – כפי שהעיר בית המשפט קמא – כי הוא אינו עובד כעורך דין, ולכן אין בטענה זאת ממש.
נוכח האמור, דין הבקשה להידחות.
משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד באייר התש"ע (28.4.2010).
ש ו פ ט