ע"א 484/19 דני נסים זילברשלג נ. עו"ד ליאור דגן בתפקידו כמנהל מיוחד

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי ) בפש"ר 30628-09-16 מיום 17.1.2019, בגדרו הוכרז המבקש כפושט רגל.

2.

מזה מספר שנים מתנהלים נגד המבקש הליכי חדלות פירעון. בגדר הליכים אלה, בשנת 2016 ניתן צו לכינוס נכסי המבקש, והמשיב 1 מונה כמנהל מיוחד על נכסיו (להלן: המנהל המיוחד ).

3.

בהחלטתו מיום 16.3.2017 הורה בית המשפט המחוזי למבקש לבחון האם בידו לפרוע את חובותיו. כן נקבע כי המנהל המיוחד יגיש עדכון בנושא בתוך 60 ימים, וכי "ככל שהמנהל המיוחד ימליץ על הכרזתו של החייב (המבקש – י' א' ) פושט רגל ניתן יהיה לעשות כן ללא צורך בקיום דיון נוסף".

המגעים בין הצדדים נמשכו למעלה משנה וחצי, ובמהלכם דחה המנהל המיוחד מספר הצעות להסדר נושים, וזאת בנימוק של היעדר "מקורות נזילים לתשלום מלוא החובות והוצאות ההליך", כהגדרתו. לבסוף, ביום 31.12.2018 נכרת הסכם בין המבקש, המשיב 1 וכונס הנכסים הרשמי (המשיב 3; להלן: הכנ"ר ), בגדרו הוסכם כי המבקש יפקיד סכום של 300,000 ש"ח בקופת המנהל המיוחד ממקורות חיצוניים לשם השלמת הסכום הנדרש לתשלום מלוא תביעות החוב והוצאות ההליך, וזאת תוך 60 יום. כן הוסכם כי בשלב ראשון, יודיע המבקש תוך 14 יום אם ביכולתו להפקיד את הסכום האמור בקופת המנהל המיוחד.

ההסכם הוצג בפני בית המשפט המחוזי, אשר נתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים ביום 1.1.2019.

4.

ביום 3.1.2019 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה אשר כותרתה "הודעה לפי החלטה מיום 1.1.19 ובקשת הבהרה", בגדרה הודיע המבקש כי "יופקד הסכום הנדרש לפי מתווה ההסכמות מיום 31.12.2018", ובד בבד ביקש מבית המשפט "להורות ולהבהיר" כי אם יוכרעו לטובתו מספר הליכים תלויים ועומדים, ההכנסות מהם יוכלו לשמש כבסיס לתשלום הסכום הדרוש.

באותו יום דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בקובעו כי כל בקשה אשר מתייחסת להסכמות הצדדים " תעשה בתיאום ובהסכמת המנהל המיוחד והכנ"ר", כלשונו.

5.

ביום 17.1.2019 הכריז בית המשפט המחוזי על המבקש כפושט רגל, וזאת משלא הוגשה הודעה נוספת מטעמו, ובהתאם לבקשת המנהל המיוחד. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי בקשת המבקש מיום 3.1.2019 מהווה סטייה מהסכמת הצדדים, שלפיה הכספים אשר ישולמו על ידי המבקש יהיו ממקורות חיצוניים, וציין כי לא צורפו לבקשתו תימוכין כלשהם באשר ליכולתו לשלם את הסכום המוסכם ממקור חיצוני.

6.

בבקשתו לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, טוען המבקש כי נפל קורבן להאשמות לא מבוססות מצד המשיבים 4-2, אשר התקבלו במסגרת הליכי בוררות שהתנהלו נגדו, והביאו ליצירת חובותיו. לטענתו, הוא פועל לביטול פסקי הדין שאישרו את פסקי הבוררות הללו, באופן שיביא לפקיעת חובותיו. כן טוען המבקש כי עמד בהסכמות שנערכו עם המנהל המיוחד והכנ"ר, עת הגיש לבית המשפט את הודעתו מיום 3.1.2019. לשיטתו, קביעת בית המשפט המחוזי כי לא הודיע על יכולתו לשלם את הסכום הדרוש להשלמת חובותיו הינה "שגגה גלויה", כלשונו, ועל כן סיכויי הערעור גבוהים באופן אשר מצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין.

לטענת המבקש, ההכרזה עליו כפושט רגל תגרום לו נזק "בלתי הפיך" מאחר שתפקיע את חברותו בלשכת עורכי הדין לפי הוראות חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין ). אמנם, המבקש מושעה מלשכת עורכי הדין עד לשנת 2026, אך לשיטתו ההחלטה על השעייתו עתידה להתבטל במסגרת ערעורו הקבוע לדיון ביום 3.3.2019 – ועל כן להכרזתו כפושט רגל צפויה להיות השפעה ממשית על משלח ידו.

7.

בהמשך, ובטרם הגשת תגובות המשיבים, הגיש המבקש בקשה נוספת למתן צו ארעי שיורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, וזאת לנוכח טענותיו כי המנהל המיוחד פועל "שלא לצורך", כהגדרתו, לפגיעה ברעייתו החולה.

8.

בתגובותיהם לבקשה, טוענים המשיבים כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש באופן אשר מצדיק את עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. זאת, מאחר שאף אם ההחלטה להשעות את חברותו בלשכת עורכי הדין תבוטל, הרי שעצם ההכרזה עליו כפושט רגל אינה צפויה לגרום לו נזק בלתי הפיך; ומאחר שממילא, שליטתו בנכסיו מוגבלת כבר כעת בשל צו הכינוס שהוצא נגדו.

לגופם של דברים, טוענים המשיבים כי המבקש לא הציג מקורות חיצוניים לתשלום יתרת חובותיו כנדרש בהסכם, ועל כן בדין קבע בית המשפט המחוזי כי יש להכריז עליו כפושט רגל. עוד נטען כי אין ממש בטענות המבקש שלפיהן חובותיו כלפי המשיבים 4-2 נובעים מהאשמות שווא שהופנו כלפיו – שהרי טענות אלו התקבלו בשורה של פסקי בוררות מנומקים אשר אושרו בבתי המשפט.

לצד זאת, טוען המנהל המיוחד כי פעולותיו בנכסי המבקש ורעייתו, אשר חלקן עומדות בבסיס טענות המבקש כי הלה מנצל את סמכויותיו לרעה, נועדו, כהגדרתו, "למנוע הברחת נכסים, לגרום [למבקש – י' א' ] לעמוד בצווים שיפוטיים, ולהשיא את התמורות לקופות הנושים", וכי פעולות אלה היו ננקטות אף ללא ההכרזה על המבקש כפושט רגל, וזאת מתוקף צו כינוס הנכסים שמכוחו הוא פועל כמנהל מיוחד על נכסי המבקש.

9.

ביום 24.1.2019 הוריתי על עיכוב ביצוע פסק הדין בכפוף לכל החלטה שתינתן לאחר קבלת תגובות המשיבים לבקשה, וזאת לאור הנטען בבקשתו השנייה של המבקש, כמתואר לעיל.

עם זאת, משהוגשו תגובות המשיבים לבקשה, שוב איני סבור כי יש מקום לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

10.

כידוע, על דרך הכלל הגשת ערעור אינה מביאה לעיכוב ההחלטה שכלפיה הוא מופנה, אלא בהתקיים שני תנאים מצטברים: ראשית, על המבקש להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו, במובן זה שאם פסק הדין לא יעוכב ובסופו של ההליך ערעורו יתקבל, יגרם לו נזק בלתי הפיך; ושנית, עליו להוכיח כי סיכויי הערעור גבוהים. בין שני תנאים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור פחותים, הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש כבד יותר – ולהיפך (ע"א 2935/18

מ.ע.ג.ן. - יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בוטיק - שימור מבנים בע"מ (25.6.2018)).

11.

בענייננו, לא שוכנעתי כי ההכרזה על המבקש כפושט רגל עשויה להסב לו נזק בלתי הפיך. בנסיבות העניין, ומבלי לנקוט עמדה בשאלת סיכויי הערעור, אני סבור כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

כפי שהדגישו המשיבים בתגובותיהם, המבקש אינו עוסק בעריכת דין כבר משנת 2015, אז הושעתה לראשונה חברותו בלשכת עורכי הדין בשל מעשי מרמה שיוחסו לו; והשעייתו הנוכחית בתוקף עד לשנת 2026. משכך, אין ממש בטענתו כי ההכרזה עליו כפושט רגל תפגע במקצועו הנוכחי כעורך דין.

אף אם השעייתו מלשכת עורכי הדין עד לשנת 2026 תבוטל, כטענתו, הרי שאין בהכרזה עליו כפושט רגל כדי להסב לו נזק בלתי הפיך. וזאת, מאחר שאם יתקבל ערעורו, תבוטל ההכרזה עליו כפושט רגל, והמבקש יוכל לשוב לפעול כעורך דין בהתאם לחוק לשכת עורכי הדין (ראו והשוו: ע"א 3062/10 סוהייל נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 4 (28.4.2014 )).

לצד זאת, כפי שטענו המשיבים, שליטת המבקש בנכסיו מוגבלת ממילא מזה זמן מה לאור קיומו של צו לכינוס נכסיו – ועל כן הנזק הכרוך בהכרזתו כפושט רגל מוגבל (ראו והשוו: ע"א 6050/18 אברהמי נ' עופר (13.9.2018)).

12.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסך 5,000 ש"ח.