ע"א 3078/18זיפ שיווק בע"מ נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

השופט נ' הנדל:

1.

מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 37972-08-10, כב' השופט

י' אטדגי ), בו התקבלה תביעה כספית שהגיש המשיב – בנק מזרחי טפחות – ונדחתה תביעה שכנגד, גם היא כספית, שהגישו המערערים. הערעור מתמקד בדחיית התביעה שכנגד שהגישו המערערים נגד הבנק. ברקע הסכסוך, מערכת היחסים בין הבנק למערערים – חברה ובעליה הערבים לה. המערערים טוענים כי החלטות הבנק והתנהלותו בכל הנוגע לגובה ותנאי האשראי שקיבלה הובילו, בסופו של דבר, להתמוטטות החברה.

2.

נדבך מרכזי בטענות המערערים הוא כי הבנק הפסיק שלא כדין את מסגרת האשראי שהוקצתה לחברה. ביתר פירוט, מדובר במסגרת האשראי שאושרה ביוני 2008 לתקופה של שנה. לפי הנטען, בינואר 2009 הפסיק הבנק להעמיד את האשראי לזכות החברה, ועניין זה הוביל בסופו של דבר ל"כדור שלג" ולהתמוטטות החברה. בית המשפט המחוזי לא דן בטענה זו באופן שבו הועלתה. הטענה הכללית לפיה הופסקה מסגרת האשראי שלא כדין נדחתה בפסק הדין קמא, אולם בית המשפט המחוזי התייחס באופן קונקרטי לאירועים שהתרחשו באמצע שנת 2008, ולא לאירועים שהתרחשו בחודשים ינואר ופברואר 2009. בד בבד, המערערים הציגו ראיות מהן עולה, לכאורה ועל פני הדברים, כי מסגרת האשראי שניתנה עד אמצע שנת 2009 אכן הופסקה כבר בראשית שנת 2009. כך, למשל, ניתן ללמוד מעדות נציג הבנק כי לשם קבלת האשראי הוסיף הבנק תנאים חדשים, כגון דרישה ל"הבאת כסף מהבית" כתנאי למתן האשראי – תנאי שניתן לראות בו החלטה על שינוי הסכם מסגרת האשראי שנחתם ביוני 2008. אף הוצג מכתב מטעם הבנק מיום 5.2.2019, ובו דרישה להסדר החוב בתוך 10 ימים, או שיתרת החוב בחשבון תועמד לפירעון מיידי. גם אם היתרה לא הועמדה לפרעון מיידי באותו מועד, יש בכך משום ראיה לטענות המערערים כי הבנק החליט לחרוג מהסכם יוני 2008, שהיה אמור להיות תקף למשך שנה. גם הבנק לא סתר בפירוש את האמור, אלא טען כי שינוי תנאי מסגרת האשראי נגע רק לחלק מהתקופה הרלוונטית, וכי לנוכח התנהלות המערערים רשאי היה לנהוג כפי שנהג למרות קיומו של הסכם יוני 2008.

עולה כי טענה מרכזית זו של המערערים לא נדונה לגופה. יחד עם זאת, וכפי שעולה מטיעוני הבנק, גם אם תתקבל הטענה שלא נדונה בדבר שינוי מסגרת האשראי בניגוד להסכם – ואיננו קובעים כאן כי יש לקבלה – נכון להוסיף ולדון בנפקות הדבר בנסיבות העניין. כאמור, אחת מטענות הבנק הייתה כי היה רשאי לנהוג כפי שנהג לנוכח התנהלות המערערים, גם בהינתן הסכם יוני 2008. הכרעות אלה מצריכות גם בירור עובדתי. על רקע ההיקף העובדתי הרחב של התיק וההתבססות גם על ממצאי מהימנות, ובהינתן הסוגיה הנדרשת להכרעה – ראוי כי הדבר ייעשה בידי הערכאה המבררת שנחשפה למלוא החומר העובדתי. כמובן, היה וייקבע כי עומדת למערערים עילת תביעה טובה נגד הבנק, יהיה צורך לדון בסוגיית הסעדים בצורה אופרטיבית.

לצד זאת, לא מצאנו כי יש לקבל את הערעור ביחס לנקודות אחרות, שההכרעה בהן אינה נטועה בסוגיית הפסקת מסגרת האשראי בניגוד למוסכם. כך, בכל הנוגע לטענות בדבר עצם העברת חשבון החברה למחלקת אשראים מיוחדים, הטענות בדבר נסיבות אי-ניצול מסגרת האשראי בבנק אוצר החייל, והטענה כי בעת בחינת חידוש מסגרת האשראי – עם תום ההסכם – לא ניתן היה להתחשב באופן שבו ניתן האשראי לחברה לעומת המסגרת שאושרה לה. ביחס לסוגיות אלה פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט, בהיר ומנומק. לא מצאנו בו טעות בעובדה, במשפט או בקשר ביניהם. הכרעות אלה עומדות בעינן גם אם נניח כי הבנק שינה בתחילת שנת 2009 את תנאי מסגרת האשראי שניתנו לחברה. שתי הטענות הראשונות נוגעות לאירועים שהתרחשו עוד בשנת 2008, ואילו הטענה השלישית מתייחסת לתקופה שאחרי תום ההסכם, באמצע שנת 2009. סיכומו של דבר, יש לדחות את הערעור בנקודות אלה, מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אשר לטענה בדבר הקטנת מסגרת האשראי בסכום של 1.45 מליון שקלים בנובמבר 2008 – טענה זו לא נטענה בסיכומים שהוגשו בבית המשפט המחוזי, וכבר מטעם זה אין מקום לדון בה בערעור זה לראשונה.

3.

סוף דבר, אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי, במובן זה שהתיק יוחזר לערכאה קמא לשם מתן פסק דין משלים. פסק הדין המשלים ידון בטענת המערערים שלא נדונה בפסק הדין הראשון, לפיה בראשית שנת 2009 חרג הבנק מהסכם מסגרת האשראי שנחתם בין הצדדים ביוני 2008, ושינה באופן חד צדדי את המסגרת או את התנאים לקבלת האשראי. היה וטענה זו תתקבל, יידרש בית המשפט לטענות ההגנה של הבנק, ובמידת הצורך גם לסוגיית הסעדים. יתר הטענות שהעלו המערערים בערעור – נדחות. בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.