בבית המשפט העליון
ע"א
3096/08
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
כמיל רמזי לויס
נ
ג
ד
המשיבים:
1.ג'וזיף מכאיל לויס
2.אליאן מכאיל לויס
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה
מיום
20.2.08
בת"א
1159/08
שניתן
על ידי כבוד
סגן הנשיא מ' נאמן
תאריך הישיבה:
כ"ה בטבת תש"ע (11.1.10)
בשם המערער:
עו"ד ו' מנסור
בשם המשיבים:
עו"ד א' עבד
פסק-דין
השופטת ע' ארבל :
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא, השופט מ' נאמן), לפיו נתקבלה תביעתם של המשיבים למתן סעד הצהרתי שיקבע כי עם תשלום כספים בסך של 77,000 ו-120,000 ש"ח לידי המערער, עליו להסיר הערות אזהרה שנרשמו לטובתו על חלקות המקרקעין שהיו בבעלות אביהם המנוח של המשיבים (להלן:
המנוח ), מכוח כתב התחייבות.
רקע עובדתי
1.
משנת 1990 הלווה המערער כספים והיה ערב להלוואות שניתנו למשיבים ולאחיהם, שוכרי לויס (להלן: שוכרי ), בהזדמנויות שונות (המשיבים ושוכרי יכונו להלן: האחים ). לשם הבטחת החזר ההלוואות חתם המנוח בשנת 1990 על כתב התחייבות, שאינה מוגבלת בזמן או בסכום. מכוח כתב ההתחייבות נרשמו לטובת המערער הערות אזהרה על 13 חלקות אדמה בכפר מעיליא שהיו בבעלות המנוח, שעניינן הימנעות מלבצע באותן חלקות כל עסקה במקרקעין (להלן: הבטוחות ). המשיבים הינם יורשיו היחידים של המנוח מכוח צו קיום צוואה שניתן על-ידי בית הדין הדתי של העדה היוונית-קתולית.
2.
בין האחים ובין המערער נחתם הסכם בשנת 1995 (להלן: ההסכם משנת 95' ) לשם הסדרת החובות כלפי המערער. על-פי ההסכם, עם ביצוע תשלום סך חובותיהם של האחים, שעמדו על סך של 246,348 ש"ח, יוסרו הערות האזהרה שנרשמו לטובת המערער. נקבע שעד יום 15.10.95 (להלן: תאריך היעד ), על האחים להעביר את הסכום האמור לידי המערער. כמו כן, בהתאם להסכם, העברת חלק מהסכום עד לתאריך היעד תגרור הסרת החלק היחסי של הערות האזהרה. בנוסף הוסכם שהסכום יצבור מתאריך היעד ריבית גבוהה יותר.
3.
בסעיף 6 להסכם משנת 95' נקבע ביחס לסכום נוסף ששוכרי חב למערער כי ייערך לגביו הסכם נפרד. נקבע כי אם סכום זה לא יפרע עד לתאריך היעד, אזי בתאריך היעד יערך חשבון של יתרת חובו של שוכרי ויוותרו הערות האזהרה על החלקות בהתאם לסעיף 5(ב) להסכם, היינו באופן יחסי ליתרת החוב. זמן קצר לאחר מכן התחייב שוכרי כלפי המערער בשמו ובשם חברה שהוא היה מבעליה, לשלם למערער סך של 120,000 ש"ח בצירוף ריבית שנתית של 16% מיום 6.08.95 עד למועד התשלום בפועל (להלן: התחייבותו של שוכרי ). בנוסף התחייב שוכרי לפרוע את חובו עד לתאריך היעד, שכן במידה ולא יעשה כן יחול האמור בסעיף 6 לחוזה, דהיינו הערות האזהרה לא יוסרו על-פי המפורט בהסכם.
4.
במהלך חודש אפריל בשנת 1998 הסתלק שוכרי מעיזבון המנוח. בסמוך לעת הזו שילמו המשיבים למערער, בהתאם להסכם, סך של 280,811 ש"ח והעבירו סכום נוסף בסך 77,000 ש"ח לידי עו"ד לויס, שלקח חלק במשא ומתן בין הצדדים. עו"ד לויס התנה את העברת הסכום לידי המערער בהסרת הערות האזהרה, אולם המערער מצידו סירב לקבל את הסכום משום שטען כי הוא זכאי לסכום גבוה יותר.
5.
בחודש יוני של שנת 1998 נחתם הסכם בין המערער ושוכרי, סעיף ז' להסכם הוא אחד ממוקדי המחלוקות בתיק זה. הסעיף קובע כי המשיבים אינם נושאים באחריות לחובו של שוכרי . כבר בשלב זה יש לציין שהצדדים נחלקו בשאלה האם הסכמת המשיבים דרושה לשם הותרת הערות האזהרה ביחס לשליש מהזכויות בחלקות, כפי שעולה מהסעיף האמור בהסכם:
"מאחר שכל חלקות הקרקע הרשומות על שם אביו המנוח של צד ב' משועבדות לטובת צד א' על פי הסכמים שבין צד א' ובין צד ב' ביחד עם שני אחיו, לפיכך ומאחר ששני אחיו של צד ב' אינם אחראים לחובו של אחיהם כלפי צד א', הרי שעם שחרור השעבודים ע"פ ההסכמים הקודמים מתחייב צד ב' להשאיר שעבודים על 1/3 הזכויות בחלקות הנ"ל או חלקות מסוימות בשלמותן (בתנאי הסכמת שני אחיו של צד' ב') לפי שווי קרקע כדלקמן:..."
פסיקת בית המשפט קמא
6.
המשיבים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה שעניינה מתן סעד הצהרתי שיקבע כי עם תשלום הכספים בסך של 77,000 ש"ח ו-120,000 ש"ח, שהם יתרת חובם של האחים מכוח ההסכם של שנת 95' והתחייבותו של שוכרי, יש למחוק את הערות האזהרה שנרשמו לטובת המערער על חלקות מקרקעין שהיו בבעלות המנוח. טענתם המרכזית של המשיבים במסגרת תביעתם הייתה שהבטוחות, שנרשמו מכוח התחייבות המנוח בשנת 1990, עומדות כנגד הסכומים הנקובים בהסכם והתחייבותו של שוכרי ואינן משתרעות על חובות נוספים מאוחרים יותר. מנגד, המערער טען כי האחים חבים לו כספים בסכום העולה על 700,000 דולר כנגד התחייבותו של המנוח, כי ההסכם שנחתם בין הצדדים אינו משקף את סך חובות האחים וכן שההסכם נחתם תוך הטעייתו. עוד נטען כי הסכם זה ממילא הופר על-ידי המשיבים שלא העבירו את הכספים בזמן על-פי הקבוע בהסכם, וכי שוכרי הסתלק מהעיזבון מתוך כוונה לרוקן מתוכן את הבטוחות שהיו בידיו לשם פירעון חובו.
7.
בית המשפט קמא קיבל את התביעה על רוב מרכיביה. במסגרת פסק-דינו קבע בית המשפט כי הבטוחות, היינו הערות האזהרה, עמדו כנגד הסכומים שנקבעו בהסכם משנת 95' והתחייבותו של שוכרי בלבד. לגבי כל סכום אחר נקבע כי הבטוחות יחולו רק במידה ותינתן לכך הסכמת המשיבים, אך הסכמה מעין זו לא ניתנה. כמו כן, בית המשפט קבע שהסכום שננקב בהסכם משנת 95' הוא פרי משא ומתן ממושך, ודחה את גרסת המערער כי ההסכם נחתם מבלי לערוך חישובים מדויקים. עוד נקבע שסעיף 6 להסכם משנת 95' מתייחס ליתרת החובות בין שוכרי למערער בסך 120,000 ש"ח; כי אין לקבל את גרסת המערער שהאחים עשו יד אחת להגשת התביעה וששוכרי הסתלק מהעיזבון מתוך מטרה לנשל את המערער מבטוחותיו. כמו כן, נדחתה טענתו של המערער, שההסכם משנת 95' בוטל על ידי המערער שעה שסירב לקבל את הכספים מהמשיבים בשנת 1998 או לחילופין במסגרת כתב ההגנה עצמו. בנוסף, בית המשפט דחה את גרסת המערער גם ביחס לפרשנות סעיף ז' להסכם משנת 98', בקובעו כי היה עליו לקבל את הסכמת האחים גם לצורך הותרת הערות האזהרה על שליש מהזכויות בחלקות.
לשם השלמת התמונה יש לציין כי רק במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי נתברר כי המשיבים חייבים למערער סכום נוסף של 120,000 ש"ח בגין חובו של שוכרי, ובהתאם לכך תוקן כתב התביעה.
8.
כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה וקבע כי כנגד תשלום הסך של 77,000 ש"ח ו-120,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בפסק-הדין, יוסרו הערות האזהרה שנרשמו לטובת המערער.
מכאן הערעור שבפנינו.
טענות המערער
9.
טענתו העיקרית של המערער היא כי הבטוחות, היינו הערות האזהרה, שנרשמו לטובתו, ניתנו כנגד כל חובות האחים, העומדים על סכום העולה על 700,000 דולר. לשיטתו, ניתן ללמוד זאת מההסכם של שנת 95', שם האחים הופיעו כצד אחד והתחייבו ביחד ולחוד, וכן מתוך עדויות המשיבים עצמם. בהמשך לכך, טוען המערער כי ההסכם משנת 95' היווה התחשבנות חלקית בינו לבין האחים, ונקבע בהסכם זה כי ייערך בין המערער לשוכרי הסכם נפרד מאחר וההתחשבנות עם שוכרי הייתה מורכבת בשל העסקים שהתנהלו בין השניים.
10.
בנוגע להתחייבותו של שוכרי, טוען המערער כי היא בגדר תוספת על שאר חובותיו של שוכרי ואינה בגדר התחשבנות סופית המיישבת את חובו של שוכרי כלפיו. לשיטתו, החוב בסך 120,000 ש"ח, נוצר לאחר כריתת ההסכם משנת 95' ונובע מערבותו של המערער לשוכרי ולחברה שבבעלותו. גם מדברי המשיבים עצמם ניכר לטענתו כי מעולם לא נערכה ביניהם התחשבנות כוללת המצריכה את בדיקת הכספים שהוזרמו לחברות ולעסקים המשותפים בינו לבין שוכרי. המערער מדגיש כי שוכרי סירב לשתף פעולה עם רואה החשבון מישל איוב שפנה אליו מטעמו של המערער, בבקשה להמציא מסמכים שונים שברשותו. עוד הטעים כי טענתו בדבר היעדר התחשבנות כוללת לא נסתרה על-ידי המשיבים. כמו כן, טוען המערער כי עדותו של עו"ד לויס, עליה נסמך בית המשפט בעניין יתרת החוב שכנגדו עומדות הבטוחות, אינה יכולה לעמוד, הואיל שעו"ד לויס מעולם לא היה עד להתחשבנות שכזאת באופן אישי.
11.
המערער מוסיף וטוען שמאחר ולא הועברו לידיו תוך זמן סביר כספים מכוח ההסכם של שנת 95', הוא ביטל את ההסכם בעל-פה ובהתנהגות ולפיכך המשיבים אינם יכולים להיבנות מהסכם זה. טענה נוספת בפי המערער היא כי ניתן ללמוד מההסכם של שנת 98' כי הסכמת המשיבים נדרשת רק על מנת להותיר את הערות האזהרה על החלקות בשלמותן, להבדיל מהותרתן על שליש מכלל הזכויות בחלקות. לשיטתו, מסקנה זו מתבקשת מכך ששוכרי מחזיק בייפוי כוח כללי מטעם המשיבים, וכן היות ששוכרי הודה ששני אחיו הסכימו להותרת הערות האזהרה על שליש מהזכויות בחלקות. לבסוף, המערער שב על טענתו כי שוכרי הסתלק מן הצוואה, למרות שהוא זה שיזם את הגשת הבקשה למתן צו קיום צוואה. לדבריו שוכרי עשה כן, במטרה לאפשר לשלושת אחיו להתחמק מפירעון החוב למערער וכדי לאפשר את הסרת הערת האזהרה.
טענות המשיבים
12.
המשיבים בתשובתם מצדדים במסקנותיו של בית המשפט קמא. הם מדגישים שמסקנתו של בית המשפט כי הבטוחות ניתנו רק כנגד ההתחייבויות לפי ההסכם משנת 95' והתחייבותו של שוכרי, נובעת מעדותו של עו"ד לויס. בית המשפט קיבל את עדות עו"ד לויס וקבע לגביה כי היא מהימנה, עקבית ומשקפת את מלוא התמונה. כמו כן, מדגישים המשיבים כי עדותו של עו"ד לויס מתיישבת עם עדותו של המשיב 2, בעוד שעדותו של המערער מציגה תמונה בלתי קוהרנטית ומבולבלת.
13.
המשיבים דוחים את טענת המערער כי ההסכם בוטל כדין. יתר על כן טוענים המשיבים כי גם אם היה הביטול כדין, המערער לא הודיע על כך זמן סביר מראש. מעבר לכך, מדגישים הם כי טענות המערער עוסקות ברובד העובדתי ואינן מצדיקות את התערבות ערכאת הערעור. כמו כן, טוענים המשיבים כי מסקנותיו של בית המשפט סבירות ולא נפלה בהן טעות המצדיקה התערבות.
דיון והכרעה
14.
המחלוקת המרכזית העומדת בלב הכרעת בית המשפט המחוזי ובלב טיעוני הצדדים במסגרת הערעור דנן היא: האם תשלום הסכום שנקבע בהסכם משנת 95' וההתחייבות שניתנה למערער על-ידי שוכרי בסמוך לכך הם בגדר סוף פסוק, כך שעם פריעת חובות אלו על-ידי המשיבים יש להסיר את הערות האזהרה הרשומות לטובתו של המערער? ההכרעה בסוגיה זו מושתתת רובה ככולה על הקביעות העובדתיות ביחס למגעים שנוהלו בין הצדדים והביאו לחתימת ההסכם משנת 95'. קביעות אלו הן התשתית לפרשנות הסעיפים השנויים במחלוקת בגדרו של ההסכם משנת 95'.
15.
פסיקת בית המשפט המחוזי בעניין מסתמכת בעיקרה על עדותו של עו"ד לויס, אשר בית המשפט מצא כי היא עדות מהימנה ועקבית, וקיבל אותה במלואה. מתוך עדות זו עלה כי הסכום שנקבע בהסכם משנת 95' משקף את עמדות הצדדים לאשורן. נוכח עדות זו שהתקבלה, נדחתה גרסת המערער כי בגדרו של הסכם זה לא נערכו חישובים מדויקים. כמו כן, נקבע שסעיף 6 לחוזה, המעיד על קיומו של חוב נוסף של שוכרי לטובתו של המערער, מתייחס לאותם 120,000 ש"ח שלא היו ידועים באותה שעה לצדדים, ואין הוא נוגע לסכום אחר. בנוסף, בית המשפט דחה את טענותיו של המערער בדבר הסתלקותו של שוכרי מהירושה מתוך מטרה לנשל את המערער מהבטוחות שניתנו, ובדבר עשיית האחים יד אחת כנגדו בהגשת התביעה, בהיעדר בסיס להן בראיות.
16.
המערער מבקש להשיג על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט ומסקנותיו מהן. זאת, תוך שהוא מפנה, בין היתר, לאמירות שונות במסגרת העדויות שנגבו במהלך בירור התביעה, המצביעות לשיטתו על סתירות בקביעת בית המשפט. את טענתו העיקרית כי ניתן ללמוד מאמירות אלו שהחובות שנקבעו בהסכם משנת 95' ובהתחייבות של שוכרי אינם בגדר סוף פסוק, שכן לא נערכה התחשבנות כוללת ביחס לחובותיהם של האחים כאחד, אין בידי לקבל. כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים העובדתיים ובקביעות מהימנות שקבעה הערכאה דלמטה, אלא במקרים יוצאי דופן, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם ( ראו: ע"א 2835/04
דוד לובינסקי בע"מ נ' י.ת נצר אחזקות בע"מ (טרם פורסם, 04.08.05) ; ע"א 3601/96
בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל ,
פ"ד נב(2) 582 (1998)) לכלל זה משנה תוקף במקרה הנדון, שעה שקביעותיו של בית המשפט קמא התבססו, בין היתר, על קביעות מהימנות של עדים (ראו: ע"א 6094/03 זאב שמעון בע"מ נ' בוקריץ (טרם פורסם, 22.03.05) ).
17.
התרשמתי כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי במסגרת פסק-דינו מבוססות כדבעי. המערער לא העלה בפנינו כל טיעון החושף טעות יסודית בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי אכן הצדדים הסכימו שהסכומים הנקובים בהסכם משנת 95' וההתחייבות שניתנה בסמוך לאחר מכן עומדים כנגד הבטוחות שניתנו למערער. בפרט לא מצאתי הצדקה להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי כי ההסכם משנת 98' מתנה את המשך רישום הערות האזהרה בהסכמת המשיבים, הן לאור לשון ההסכם והן לאור קביעותיו של בית המשפט ביחס למגעים שהתנהלו בין הצדדים עובר להסכם. לבסוף, יש לציין כי המערער לא ביסס את טענותיו ביחס להסתלקותו של המערער מהצוואה, וביטול ההסכם על ידיו. טענות אלה נדחו על-ידי בית המשפט קמא ובצדק. המסקנה המתבקשת היא כי בית המשפט העניק פירוש נכון להסכמים בין הצדדים לפיהם עם העברת בסך של 77,000 ו-120,000 ש"ח , על המערער להסיר את הערות האזהרה שנרשמו לטובתו על זכויותיו של המנוח במקרקעין שהיו בבעלותו.
18.
משאלה הם פני הדברים, הייתי מציעה לחברי לדחות את הערעור. המערער ישא בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 שקלים חדשים לטובת כל אחד מהמשיבים ובהוצאות משפט.
ש ו פ ט ת
המשנה לנשיאה א' ריבלין :
אני מסכים.
המשנה לנשיאה
השופט ח' מלצר :
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל.
ניתנה היום, ז' בניסן תש"ע (22.3.10).
המשנה לנשיאה
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט